ישראל שוחט, שתבע את שותפו העסקי, עתר לחשוף את פרטי הגולש "מכיר את שוחט" שטען בטוקבק כי הוא ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה". השלום דחה את תביעתו בטענה כי לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה לתביעה, אך במחוזי ההחלטה התהפכה
בית המשפט המחוזי חייב מפרסם טוקבק באתר גלובס לפצות את מושא הכתבה שאליה הגיב בסך של 25 אלף שקל, לאחר שהאשים אותו בסחיטה ובעוקץ של שותפיו העסקיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במרץ 2009 פורסמה כתבה באתר "גלובס" אודות תביעה שהגיש אביו של המשיב, לוי קושניר, בטענה כי המערער, ישראל שוחט, שהיה באותה עת שותפו בחברת "אמריס", סחט ממנו כספים כדי שייתן את הסכמתו לעסקה עם ארקדי גאידמק לרכישת השליטה בחברה והוציאה את דיבתו.
בעקבות הכתבה פורסמו 13 תגוביות (טוקבקים), בהן תגובית של כותב שהזדהה בשם "מכיר את שוחט", שבה נכתב "האיש הזה ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה. אני מכיר עוד 2 אנשים שנעקצו על ידו בשיטה זו. נוכל ממדרגה ראשונה".
המערער פנה לגלובס כדי שימסרו לו את פרטיו של כותב התגובית, ולאחר שסורב עתר לבית המשפט לחשיפת הפרטים במטרה להגיש נגדו תביעת לשון הרע. בית המשפט נעתר לבקשה והורה לגלובס למסור את כתובת ה-IP של המפרסם, וחברת בזק בינלאומי הצביעה על המשיב, אלעד קושניר כמי שעשה שימוש בכתובת זו.
בעקבות האמור, הגיש שוחט תביעה נגד קושניר בסך של 1.1. מיליון שקל. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי אף שמדובר בפרסום לשון הרע, התגובית "אינה חמורה בלשונה מלשון הכתבה והמפורט בה הינו מידתי ביחס לכתבה". בית המשפט הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון לפיה לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה לתביעה לפי החוק, וקבע חלות במקרה זה הגנות חוק איסור לשון הרע שכן מדובר בהבעת דעה וקושניר האמין בתום לב בנכונות דבריו.
בערעור שהגיש טען שוחט כי ההנמקה של פסק הדין אינה הגיונית וחורגת באופן בולט מכל נורמה שנקבעה בפסיקה ביחס למותר ולאסור בפרסום על אדם. עוד נטען כי הסתרת זהותו של המשיב מעידה על כוונותיו ועל חוסר תום ליבו וכי פסקי דין נוספים שניתנו בינתיים בתביעות שהתנהלו בין הצדדים מוכיחים כי הדברים שפורסמו אינם אמת.
השופט יונה אטדגי קיבל את הערעור וקבע כי אין ספק שתוכן התגובית מהווה פרסום לשון הרע העלול לפגוע במערער ובעסקו. השופט דחה את הטענה כי מדובר בחזרה על דברים שנכתבו בכתבה והבהיר כי הפרסום החוזר עשוי להוסיף "אמינות" לפרסום המקורי ואף עלול להסב נזק גדול יותר ממנו. גם מבחינה עובדתית קבע השופט כי התגובית לא חזרה על האמור בכתבה אלא היא כוללת אינפורמציה נוספת על הסכסוך – אנשים נוספים ש"נעקצו" באותה שיטה וכן הנתון בדבר "הטקטיקות הקובעות" של שוחט, ומביעה דעה ישירה על נכונות הדברים. "התגובית, אם כן, 'מאמתת מכלי ראשון, ולכאורה על ידי אדם 'שלישי' שאינו קשור לצדדים לתביעה הנזכרת, את תוכן הכתבה, ומוסיפה ידיעות נוספות על האמור בה", כתב השופט בפסק הדין. עוד נקבע כי התנהגותו של המשיב חורגת מפרסום בתום לב, וכי הוכח שהדברים שיוחסו למערער לא היו אמת ואין בהם משום הבעת דעה אלא הצגת עובדות ממש.
בחישוב הפיצוי הבהיר השופט כי אף שבתביעה המקורית לא התבקש פיצוי ללא הוכחת נזק, אלא פיצוי כספי בסך מיליון שקל, מתקיים במקרה זה החריג המצדיק פסיקת פיצוי שלא נתבע במפורש בכתבת התביעה. עם זאת, נקבע כי ראוי במקרה זה לפסוק פיצוי נמוך מגבול הפיצוי שנקבע בחוק איסור לשון הרע – בסך של 25 אלף שקל בלבד – נוכח המשקל שיש לייחס לתוכן התגובית ופוטנציאל הנזק שלה, הנמוך ממשקלה של כתבה רגילה.
