התובעת, שביקרה בסניף בשכונת רחביה בירושלים, פנתה לאחת הפקידות שהחזיקה כוס קפה ושאלה מדוע אף אחד לא מקבל קהל. בשלב זה התפרצה עליה הפקידה וכינתה אותה "בהמה" לעיני כל. השופט: "אמנם הביטוי "בהמה" אינו ראוי ואין מקום למילים כאלו בשיח הציבורי, בוודאי לא על ידי מי שאמור לתת שירות לציבור, אולם לא כל אמרה שאינה ראויה מהווה לשון הרע"
בית משפט השלום בירושלים דחה תביעת לשון הרע שהגישה לקוחה נגד דואר ישראל, לאחר שבאחד מביקוריה בסניף בשכונת רחביה בירושלים, התפרצה עליה אחת הפקידות וקראה לה "בהמה". סגן הנשיא גד ארנברג: "אף אדם לא ייחס לביטוי "בהמה" את משמעותו המילולית כאשר הדברים נאמרים בעת ויכוח ובזמן התרגזות והתלהטות רוחות של הדמויות המתווכחות". לצד זאת, לא פסק לטובת הדואר הוצאות משפט ושכר טרחה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת, י.מ, הגיעה במרץ 2016 לסניף הדואר בשכונת רחביה בירושלים. לאחר שראתה שאין אף פקיד שמקבל קהל, פנתה התובעת לאחת מפקידות הדלפק שאחזה בידה כוס קפה ושאלה אותה אם ניתן לקבל שירות. בשלב זה, לגרסת התובעת, התפרצה עליה הפקידה תוך שהיא מכנה אותה "בהמה" וקוראת לה לצאת מחוץ לסניף כדי שהיא "תראה לה מזה". בתגובה שאלה התובעת את הפקידה האם היא קראה לה "בהמה" וזו השיבה: "כן את בהמה".
לגרסת התובעת, רק לאחר כמה רגעים של עלבונות שהוטחו כלפיה על ידי הפקידה החליט אחראי המשמרת בסניף להתערב בנעשה, אלא שגם הוא לא אפשר לה להשלים את דבריה ובפועל לא עשה דבר כדי להרגיע את הרוחות אלא רק הורה לפקידה לשוב לעמדתה, דבר שהביא לליבוי המתקפה שלה כלפי התובעת. בסופו של דבר ניתן השירות לתובעת על ידי האחראי עצמו.
פניותיה של התובעת למנהלי חברת הדואר ולשירות הלקוחות של החברה לא הועילו, ולכן הגישה תביעה לבית משפט השלום בירושלים בה דרשה לפצותה ב-50 אלף שקל על לשון הרע.
חברת הדואר מצדה, טענה כי בעקבות תלונתה של התובעת נערך לפקידה שימוע שלאחריו היא ננזפה ואף הועברה לעבודה בתפקיד שאינו כרוך במתן שירותים פרונטליים. לצד זאת טען הדואר כי הביטוי "בהמה" אינו מהווה לשון הרעו וכי מדובר בדברים שנאמרו בעידנא דריתחא וגם מסיבה זו אין לראות בהם משום לשון הרע, אף שיש להסתייג מאמירות כאלה.
עוד הוסיף הדואר כי מדובר בדברים שנאמרו בפורום מצומצם שכלל בעיקר את עובדי אותו סניף, שבוודאי לא פירשו את הדברים שנאמרו כפסולים ולא ראו באמירות הללו דבר שנועד להפוך את התובעת למטרה ללעג ובוז. בנוסף, כך נאמר, עובדי הסניף, כולל המנהל, עשו כל שביכולתם כדי להרגיע את הרוחות ולתת לתובעת את השירות שלמענו הגיעה לסניף. כן נטען כי גם מהתנהגותה של התובעת עצמה, אשר עמדה שלווה ורגועה והסריטה את האירוע בטלפון הנייד שלה, ניתן ללמוד כי לא דובר בהשפלה בעיניה.
עוד הוסיף הדואר כי גם אם ניתן היה לראות בדברים שנאמרו על ידי הפקידה כלשון הרע כמשמעותו בחוק, אין מקום לחייב את החברה בפיצוי כלשהו, שכן הדברים שהטיחה הפקידה בתובעת נאמרו מחוץ לתחום תפקידה ולא מהווים ביצוע לא נאות של התפקיד. בנוסף לאמור, מנהל הסניף עשה כל שביכולתו כדי להרגיע את הרוחות ולהרחיק את הפקידה מהמקום כך שלא ניתן לומר שהדואר אישר או הרשה את המעשה.
סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט גד ארנברג, דחה את התביעה וקבע כי אין מקום לחייב את הדואר לפצות את התובעת. לשיטתו, הביטוי שהוטח בתובעת, "בהמה", אינו ראוי ואין מקום למילים כאלו בשיח הציבורי, בוודאי לא על ידי מי שאמור לתת שירות לציבור. עם זאת, יש לבחון האם בנסיבות בהן נאמר הביטוי ניתן לראות בו כביטוי המהווה לשון הרע לפי הוראות החוק.
לדעת השופט ארנברג, ברור שאף אחד מעובדי הסניף או מהקהל שהגיע לקבל שירותים בסניף לא חשב שהתובעת "בהמה". לשיטתו, מדובר בדיבור שנאמר תוך כדי ויכוח והתלהטות רוחות בין התובעת לבין הפקידה, כאשר ככל הנראה, וכפי שניתן להבין מהסרטון, הפקידה נפגעה מכך שהתובעת פנתה אליה ואמרה את המילה "יאללה". לפיכך, אף אדם לא ייחס לביטוי "בהמה" את משמעותו המילולית כאשר הדברים נאמרים בעת ויכוח ובזמן התרגזות והתלהטות רוחות של הדמויות המתווכחות. עוד ציין כי קביעה גורפת לפיה אמרות שנאמרות על ידי האחד למישהו בעת ויכוח וריב יהיו לשון הרע - תביא להצפת בית המשפט בתביעות לשון הרע על אירועים מעין אילו שנוכחים בהם יותר מאשר המתווכחים עצמם. לסיכום נקודה זו קבע השופט כי בנסיבות בהן נאמרה המילה "בהמה" במקרה זה, בעת ויכוח סוער - אף אדם סביר לא היה נותן למילה את משמעותה המילולי וברור שמדובר בביטוי שמלמד על רוגזה של הפקידה כלפי התובעת.
משנקבע כי אין לראות במילה "בהמה" כאמירה המהווה לשון הרע, ציין השופט כי אין צורך להיכנס לשאלת האחריות של חברת הדואר למעשיה של הפקידה. עם זאת, למעלה מן הצורך העיר כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לייחס לה אחריות ממילא, שכן אף לפי האמור בכתבי הטענות דובר בפקידה שלא הייתה בתפקיד בעת שהתובעת פנתה אליה, אלא בהפסקה. בנסיבות אלו, לא מדובר בעובד שעשה את המיוחס לו תוך כדי עבודתו וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו.
לכך הוסיף השופט את העובדה שבסופו של דבר התערב מנהל הסניף או האחראי במקום בנעשה והתובעת קיבלה את השירות שביקשה מפקיד אחר. בנוסף, הזכיר השופט כי הפקידה טופלה משמעתית ואף הועברה לתפקיד שאינו כרוך בעבודה פרונטלית.
לאור האמור, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את התביעה נגד הדואר, אולם בנסיבות העניין, וגם לאור הצפייה בסרטון תיעוד האירוע, לא מצא לחייב את התובעת בהוצאות או בשכר טרחה.
