בית הדין האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעתה של פקידת ביטוח בסוכנות שפוטרה במהלך הריונה, לאחר שנעדרה מהעבודה במשך חודש מאחר שלא חשה בטוב. השופט דורי ספיבק דחה את טענת הסוכנות כי העובדת נטשה את מקום העבודה וקבע כי עובד שאינו חוזר לעבודה מתקופת מחלה מאחר שעדין אינו חש בטוב - אינו יכול להיחשב כמתפטר
התובעת, אינה איטח, הועסקה כפקידה בנתבעת, "יותר סוכנות לביטוח", החל מחודש יולי 2012. איטח הועסקה חמישה ימים בשבוע, שש שעות עבודה ביום. ביוני 2013 שלחה העובדת מסרון למעסיקה בו הודיעה כי היא חולה ובמהלך הימים שלאחר מכן הודיעה כי טרם הבריאה. כעבור מספר ימים שלחה העובדת מסרון למעסיקה בו שאלה האם עליה להגיע לעבודה וזו השיבה לה כי כל עוד לא הודיעה על עזיבתה ולא פוטרה עליה להגיע לעבודה כרגיל. העובדת שלחה מסרון נוסף בו הודיעה כי היא שוב לא מרגישה טוב.
בסוף אותו חודש שלח ב"כ הסוכנות מכתב לעובדת בו הודיע לה כי אי התייצבותה לעבודה מתחילת החודש ועד לסופו הוא בבחינת נטישת מקום העבודה. בתגובה שלחה העובדת מסרון בו הודיעה כי קיבלה את המכתב והיא לא עזבה את מקום העבודה אלא הייתה בתקופת מחלה שמגובה באישורים. בעניין זה הסבירה כי לא הרגישה טוב, כנראה בשל היריון, וביקשה ליישר את ההדורים. עם זאת, המעסיקה סירבה לבקשה וטענה כי העובדת נטשה את מקום העבודה ללא הודעה וגרמה לנזקים. בהתאם שולם לעובדת שכר עבודה עבור 5 ימי עבודה בלבד בעבור אותו חודש, דמי הבראה וכן נגבה ממנה סך של 5,500 שקלים בגין הודעה מראש שלא ניתנה.
לאור האמור, הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, בה עתרה לתשלום מלוא שכרה עבור חודשים יוני ויולי, רכיבי שכר שונים, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת העובדת, היא פוטרה ולא התפטרה וכי אין למעסיקה שום זכות להורות על סיום עבודתה בהיותה בהיריון. עוד טענה העובדת בנוסף כי שולם לה שכר עבודה חודשי נמוך מהשכר המוסכם בין הצדדים וכי הסוכנות ביצעה הפקדות בהסדר פנסיוני חלקי. עוד טענה כי פוטרה ללא שימוע.
סוכנות הביטוח טענה כי העובדת לא פוטרה אלא נטשה את מקום העבודה. לשיטתה, אישורי המחלה שלה היו בדויים והיא נטשה את מקום העבודה ללא מתן כל הודעה על היריון כשאף האישורים הרפואיים שהוצגו על ידה כלל אינם מתייחסים למצב של היריון ואין כל עדות או רמז לכך.
השופט דורי ספיבק קיבל את התביעה וקבע כי התובעת לא התפטרה אלא פוטרה. לדבריו, אין מחלוקת על כך שהעובדת לא התפטרה בצורה מפורשת, למשל באמצעות מכתב התפטרות או הודעה חד משמעית על סיום עבודתה, אלא ההיפך הוא הנכון – הייתה זו המעסיקה שהודיעה לעובדת במכתב על עזיבת עבודה והתחשבנות.
בנוסף, נקבע כי היעדרות העובדת אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס להתפטרות על דרך התנהגות. לדעת השופט ספיבק, עובד שאינו חוזר לעבודה מתקופת מחלה, מאחר שעדין אינו חש בטוב, אינו יכול להיחשב כמתפטר, מה גם שהעובדת עדכנה את מעסיקתה בדבר היעדרותה מפאת מחלה. נוכח האמור, קבע השופט כי העובדת פוטרה מעבודתה ולא התפטרה.
בכל הנוגע לסוגיית ההיריון, קבע השופט כי העובדת הציגה אישור הריון ממנו עלה כי אכן הייתה כבר בהיריון במועד הפיטורים. בשאלה האם ידעה המעסיקה שהעובדת בהיריון בזמן אמת, סבר השופט כי אין כל מחלוקת שהעובדת הודיעה למעסיקה כי לא הגיעה לעבודה עקב ימי מחלה שכנראה נגרמו עקב היריון.
בעניין הסעד הראוי, קבע השופט ספיבק כי פיטורי אישה בהריון ללא היתר ובניגוד להוראת חוק עבודת נשים, נחשבים כ"בטלים מעיקרם". בהתאם לכך, העובדת זכאית לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת. באשר לשיעור הפיצוי קובע החוק כי סכום הפיצויים לעובדת שפוטרה שלא כדין לא יפחת מ-150% השכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה. מנגד, קבע השופט כי אין לפסוק לה תשלום עבור פדיון חופשה גם בעד התקופה המוגנת מפיטורים בה לא עבדה בפועל, ובעדה שולם לה פיצוי הפסד שכר.
בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה ברובה – המעסיקה תשלם לעובדת סך של 86,625 שקל עבור אובדן שכר בתקופה המוגנת מפיטורים וכן פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגובה דמי הבראה, פיצוי על פיטורים שלא כדין בגובה 15 אלף שקל וכן שכר ודמי מחלה עבור חודש יוני. סך הסכומים שנפסקו לה: 126,521 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ענת שני-ריבה ועו"ד תמר ניב ישראל. המעסיקה יוצגה ע"י עו"ד יצחק יונגר ועו"ד יואב זטורסקי.
