שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הלכה חדשה בעליון: בישראל אין עבירה של ביצוע מעשה מגונה באדם מת

חדשות

הלכה חדשה בעליון: בישראל אין עבירה של ביצוע מעשה מגונה באדם מת, צילום: istock
הלכה חדשה בעליון: בישראל אין עבירה של ביצוע מעשה מגונה באדם מת
23/05/2018, עו"ד רונן שיכמן

במסגרת ערעורו של בעל שחנק את אשתו למוות, ביצע מעשה מיני בגופתה וכרת את ראשה, נדרש בית המשפט העליון לשאלה העקרונית – מיהו "אדם" לצורך קיום יסודות עבירת המעשה המגונה. בסופו של יום קבעו השופטים כי חוק העונשין בנוסחו כיום אינו מטיל איסור פלילי על ביצוע מעשה מגונה במת ולכן על המחוקק לתקן את החוק בהיבט זה

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של רצח ומעשה מגונה. על פי עובדות כתב האישום, בשעות הלילה התפתח ויכוח בין המערער לבין אשתו, בסלון דירתם של בני הזוג שבה התגוררו יחד עם שלושת ילדיהם, ששהו באותה העת בחדריהם. בסביבות השעה 1:30 חנק המערער את אשתו, לקח סכין ממטבח הדירה והצמידה לצווארה בעודה מנסה לדחוף אותו ולהרחיקו ממנה. בשלב כלשהו הכה המערער את האישה בפניה ובראשה ונשך אותה בלחייה השמאלית. המערער המשיך לחנוק את האישה עד שהביא למותה ולאחר מכן, עת הייתה מוטלת חסרת חיים על הרצפה, ביצע מעשה מיני בגופתה.

בהמשך לכך, נטל המערער את הסכין וחתך את צווארה של האישה עד שהפריד בין ראשה לבין גופה, ולאחר מכן שטף את הסכין מן הדם בכיור המטבח והשיבה למקומה במגירה. המערער הוסיף ושטף את ראשה הכרות של אשתו והכניסו לתוך שקית ניילון, ובהמשך כדי למנוע מילדיו לראות את אמם המנוחה נעל אותם בחדריהם. המערער נסע ברכבו לאתר בנייה, הוציא את ראשה הכרות של אשתו המנוחה מהשקית וקבר אותו בחול. לאחר מכן נסע למתחם בתי הסוהר בבאר שבע שם עבד כסוהר, החנה את רכבו וישב בתוכו. בשלב מסוים התקשר המערער למשטרה, הודיע כי רב עם אשתו והשניים רצו להתאבד וביקש לשלוח ניידת משטרה למקום שבו שהה. בעקבות כך, הגיעו שוטרים למקום הימצאו של המערער ובהמשך גם לדירת בני הזוג, שם מצאו את גופת המנוחה מוטלת על רצפת הסלון ואת ילדיהם של בני הזוג שעדיין היו נעולים בחדריהם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בבואו לקבוע את עונשו של המערער בגין עבירת הרצח קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע הרצח, אשר היה כפסע בלבד מאי שפיות של ממש, תחושת הצדק תומכת בהפעלת סעיף 300א(א) לחוק העונשין תוך הפחתה מסוימת מעונש מאסר העולם. בעקבות האמור, נגזרו על המערער 27 שנות מאסר בפועל בגין עבירת הרצח ושנתיים נוספות בגין עבירת המעשה המגונה, תוך שנקבע כי שנה אחת תרוצה בחופף כך שבסך הכל יישא המערער בעונש מאסר בפועל בן 28 שנים. בנוסף נגזר על המערער מאסר על תנאי והוא חויב בתשלום פיצוי בסך 258,000 שקל לילדיו ולאחותה של אשתו המנוחה.

בערעור שהגיש לבית המשפט העליון, מיקד המערער את טענותיו בעצם הרשעתו בעבירת המעשה המגונה ובחומרת העונש הכולל שהושת עליו. טענתו העיקרית היא כי יש לפרש את הנסיבה "אדם" המנויה בעבירת המעשה המגונה כמתקיימת רק במצב דברים שבו המעשה בוצע כלפי אדם חי ולכן נטען כי הרשעתו בביצוע העבירה בנסיבות העניין מנוגדת לעקרון החוקיות שלפיו אין ענישה אלא בגין עבירה הקיימת בחוק. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו את הנסיבה "אדם" כמתייחסת גם למת וכי אין להקיש מפרשנות המונח "אדם" בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לעניין זה נוכח השוני בין המטריות והתכליות השונות שבבסיסן. ביחס לגזר הדין טען המערער כי בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת במקרי רצח שבהם נקבע כי מתקיימים תנאי סעיף 300א(א) לחוק יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בטווח שבין 10 לבין 20 שנות מאסר בפועל ולקבוע את עונשו בשליש התחתון של מתחם זה.

השופט עוזי פוגלמן, אליו הצטרף המותב, קיבל את טענות המערער ביחס לעבירת המעשה המגונה וקבע כי אין בישראל עבירה של ביצוע מעשה מגונה במת. נקבע, כי במשפטנו החוקתי מוכרת ההגנה החוקתית על כבוד המת כחלק מההגנה על הזכות החוקתית לכבוד האדם המעוגנת בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו ועל רקע תפיסה חוקתית זו זכו היבטים שונים של כבוד המת – ובהם גם כאלה הנוגעים להגנה על גופתו – להגנה בפסיקה. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לפרש את המונח "אדם" בעבירת המעשה המגונה כמתייחס גם לאדם שאינו בין החיים. עם זאת, לדעת פוגלמן, אימוצה של תפיסה חוקתית זו כפשוטה אגב פרשנות דין פלילי אינה חפה מקשיים. לשיטתו, משעסקינן בפרשנות נורמה פלילית, ובנתון לכך שיש לפרש נורמה פלילית ברוח חוקי היסוד, היה על בית המשפט המחוזי להביא בין מכלול שיקוליו גם את ההגנה על הזכות החוקתית לחירות, המעוגנת אף היא בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו.

עוד הוסיף פוגלמן מזווית אחרת, כי ההגנה על החירות היא גם זו העומדת בבסיס עקרון החוקיות שלפיו נתונה לאדם חירות הפעולה אלא במצב דברים שבו זו נאסרה בחוק. עקרון החוקיות צריך אף הוא לשאת תפקיד מכריע בפרשנות הדין הפלילי וזהו גם הטעם שבבסיס סעיף 34כא לחוק העונשין שלפיו כאמור מבין כמה פירושים סבירים יש להעדיף את זה הצפוי להקל עם מי שעומד לשאת באחריות פלילית. בנתון לאמור, נקבע כי אל מול המשקל הרב שייחס בית המשפט המחוזי להגנה על כבוד המת, לא ניתן משקל מספיק לעקרון החוקיות בגדר פרשנות העבירה. עקרון זה, קבע פוגלמן, בשים לב לחשיבותה של הזכות החוקתית לחירות במסגרת פרשנות הדין הפלילי, מוביל לכלל מסקנה כי עבירת המעשה המגונה בנוסחה הנוכחי אינה יכולה להתבצע במי שאינו בין החיים.

עוד צוין כי בית המשפט העליון בעבר נדרש לאפשרות שלפיה עבירה, שעל פי לשונה אוסרת על פגיעה בכבוד המת, תפורש בהרחבה באופן שיאסור מנעד רחב של התנהגויות הפוגעות בכבוד המת, וראה לשלול אפשרות זו. תחת זאת נקבע כי יש לפרש את העבירה בצמצום ולתחום את גדר ההתנהגויות האסורות בגדרה אך לפגיעה בכבוד המת המבוצעת במקומות שעניינם קבורת המת, לווייתו או שמירת גופתו. נקבע, כי יש בעמדה פרשנית זו כדי לתמוך בגישה שלפיה גם בענייננו אין להרחיב בדרך פרשנית את תחולתה של עבירת המעשה המגונה כך שייקבע שזו אוסרת גם מעשה מגונה בגופה, וזאת במיוחד משעה שזו אינה מזכירה בלשונה את אפשרות הפגיעה במת.

זאת ועוד, מסקנה זו מתחייבת לדעת פוגלמן, גם מן הפער ברמת הענישה בין עבירת המעשה המגונה לבין העבירות שעניינן פגיעה במת. לדבריו, גם כאשר נאסרה בחוק הפגיעה בגופת המת או בכבודו נקבע לכך רף ענישה שאינו בדרגה גבוהה ביותר, וודאי שאינו עולה כדי הרף שנקבע לעניין מעשה מגונה. לפיכך, לשיטתו, זהו שיקול פרשני נוסף נגד הפרשנות שלפיה עבירת המעשה המגונה חלה גם כאשר המעשה מבוצע במת ולכן יש להעדיף את פרשנות המערער שלפיה הנסיבה "אדם" המנויה בעבירת המעשה המגונה יכולה להתקיים רק אם מי שמבוצעת כלפיו העבירה נמצא בין החיים. כפועל יוצא, משאין חולק כי המערער ביצע את המעשה המיני במנוחה לאחר שהמיתה, נקבע יש לזכות אותו מעבירת המעשה המגונה שבה הורשע. לצד זאת ציין פוגלמן כי בידי המחוקק לתקן את חוק העונשין באופן שניתן יהיה להעמיד דברים על מכונם בכל שאמור בשמירה על כבוד המת, גם בהיבט שעלה בתיק זה.

באשר לגזר הדין, נקבע כי מעשיו החמורים של המערער והנזקים שהסבו מזה, ומצבו הנפשי המורכב מזה הופכים את מציאת נקודת האיזון העונשית למלאכה מורכבת אך נקודת האיזון שקבע בית המשפט המחוזי אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. זאת, חרף קיומם של מקרים שבהם הופעל סעיף 300א(א) לחוק ונפסקו עונשים קלים יותר. נקבע, כי חומרתם וייחודיותם של המעשים, כמו גם הצורך להוקיע ולהשמיע קול ברור נגד עבירות אלימות כה קשות כלפי נשים מצדיקים את הותרת גזר הדין על כנו.

השופטים ענת ברון ודוד מינץ הסכימו לתוצאה אליה הגיע השופט פוגלמן. השופטת ברון הוסיפה כי בידי המחוקק לתקן את חוק העונשין באופן שניתן יהיה להעמיד דברים על מכונם וכי שמירה על כבוד המת ראוי לה שתמצא את דרכה לספר החוקים בגדרי האיסורים הפליליים. השופט מינץ הוסיף דברים בהיבט של המשפט העברי וציין כי אפשר לסכם את ההלכה בכך שאין אדם מת קרוא "אדם", לא לעניין ביצוע עבירה כלפי גופו ולא לעניין אחריות בנזיקין החובל בו או המביישו, וכי הרמב"ם אף פסק באופן מפורש כי המבצע מעשים מיניים באדם מת, אשר בעודו בין החיים היה חייב, פטור מעונש.

בהתאם לאמור, המערער זוכה מביצוע עבירת המעשה המגונה ותופחת מעונשו שנת המאסר שנגזרה בגין עבירה זו. בה בעת, לצד זאת, נדחה הערעור על גזר הדין שהושת על המערער בעבירת הרצח. סיכומם של דברים, המערער יישא בעונש מאסר בפועל בן 27 שנים. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד תמר נבו. המדינה יוצגה ע"י עו"ד תמר פרוש.

 

ע"פ  7128/16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:153
קומיט וכל טופס במתנה