שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > "טובת החיה": בני הזוג התגרשו – מי יקבל בעלות על ארבעת הכלבים?

חדשות

"טובת החיה": בני הזוג התגרשו – מי יקבל בעלות על ארבעת הכלבים?, צילום: תמונה: getty images israel
"טובת החיה": בני הזוג התגרשו – מי יקבל בעלות על ארבעת הכלבים?
30/06/2020, עו"ד לילך דניאל

סכסוך גירושין יוצא דופן הגיע לבית המשפט לענייני משפחה, שנדרש להכריע בתביעתו של גבר להצהיר על בעלות משותפת שלו ושל אשתו לשעבר על ארבעת כלביהם. השופט פליקס גורודצקי קבע כי יש להכריע בסוגיה לפי טובת הכלבים, המחייבת את הישארותם עם האישה בלבד

הצדדים הם בני זוג לשעבר שנישאו זה לזו. בשלב מסוים נפרדו בני הזוג והאישה עזבה את דירת המגורים ללא 4 כלביהם של הצדדים. תחילה שהו הכלבים מספר חודשים במחיצת הבעל בלבד, ולאחר מכן שהו במחיצת שני בני הזוג לפי חלוקה עליה הסכימו. ביולי 2018 נטלה האישה את הכלבים, ומאותו מועד הם שוהים במחיצתה בלבד. בין לבין, התגרשו בני הזוג, והבעל נישא בנישואים שניים.

בסמוך לאמור, הגיש הבעל תביעה ל"הסדרי ראייה/משמורת משותפת" על הכלבים, בד בבד עם בקשה לסעד זמני למפגשים עמם. על אף שאין הוראת דין המאפשרת קביעת הסדרי ראיה או משמורת על כלבים, נקבע דיון בבקשה לסעד זמני, מתוך מטרה לסייע לצדדים ולהביא אותם להסכמה. בסיום הדיון נקבעה מתכונת למפגשי הבעל עם הכלבים, אך בהמשך הגיש דיווח ממנו עלה כי המפגשים בינו לבין הכלבים לא מתקיימים.

על אף האמור, מחק בית המשפט את התביעה בנימוק שהמחוקק הישראלי לא מצא מקום להסדיר סוגית קביעת הסדרי ראיה על כלבים וממילא הבעל זנח את תביעתו או לכל הפחות לא פעל למיצוי זכויותיו. בהמשך לכך, הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הכלבים מצויים בבעלות משותפת שלו ושל האישה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת הבעל, הכלבים התגוררו במהלך כל חייהם בבית המשותף והוא הבית היחידי שהכירו, והעובדה שהכלבים רשומים על שם האישה הוא עניין טכני בלבד מאחר שהם אומצו על ידי שני הצדדים כבעלים משותפים, או הייתה לצדדים כוונת בעלות משותפת על הכלבים ו/או כוונת שיתוף ספציפית. עוד הוסיף הבעל כי מההתכתבות בין הצדדים עולה כי הכלבים היוו ומהווים "תיק" עבור האישה וכי מעשיה נועדו להפעיל עליו לחץ במטרה לסחוט אותו כספית. הבעל הוסיף וטען כי במהלך כל השנים נשא במלוא הנטל הכרוך בגידול הכלבים וכי הם מהווים חלק אמיתי ומהותי ממשפחתו המורחבת. לדבריו, הוא קשור לכלבים בכל נימי נשמתו וכל רצונו הוא חלוקת זמני שהות עמם.

האישה מאידך, טענה להשתק פלוגתא המונע התדיינות נוספת באותו עניין, וכי מעולם לא הייתה כל משמורת משותפת על הכלבים. עוד הוסיפה כי בכל הזדמנות שביקשה לקחת את הכלבים הבעל היה מאיים שיתאבד או ששלח את בני משפחתו לעדכן אותה שהוא במצב נפשי קשה. כן טענה כי הבעל מעולם לא הוציא הוצאות כספיות על הכלבים ולא טיפל בהם במישור הרפואי וכל הנטל הכלכלי נפל על כתפיה.

3 גישות להכרעה בגורלם של בעלי חיים

השופט פליקס גורודצקי ציין כי המשפט הישראלי לא התברך ב"פסיקה ענפה" העוסקת בסוגיית גורלם של בעלי חיים בעקבות הליך גירושין, וכי ניתן למצוא במאגרים המשפטיים 3 פסקי דין בלבד שעסקו בסוגיה דומה. לדבריו, הפסיקה המועטה הקיימת מגלה שלוש גישות בעת ההכרעה על גורלו של בעל חיים לאחר פרידת בני זוג: גישה הרואה את טובת בעל החיים כאבן בוחן להכרעה, גישה אשר שמה דגש על המישור הקנייני לצורך ההכרעה וגישה אשר מתמקדת בנסיבות, בהתעלם משאלת הרישום והבעלות. גם בקרב המלומדים קיימות גישות לכאן ולכאן ביחס לשאלה כיצד יש להכריע  אודות גורל בעל חיים בעקבות הליך גירושין: על פי עיקרון "טובת החיה" או על פי קני מידה רכושיים.

לדעת השופט, את ההכרעה בסוגיית ההחזקה של בעל חיים לאחר הפרידה יש להכריע על פי השיקול הרחב של "טובת החיה", ולו משום ש"בעל חיים ליד אדם הוא כילד", כדברי שופט בית המשפט העליון חשין ז"ל באחד מפסקי הדין בהם דן.

במקרה הנוכחי, סבר השופט כי בחינת התשתית הראייתית מובילה למסקנה כי טובת החיה דורשת הישארות הכלבים בחזקת האישה. לדבריו, אין מחלוקת כי הכלבים מצויים בחזקתה הבלעדית של האישה מחודש יולי 2018 וכי הבעל לא פגש בכלבים על פני תקופה של שנתיים לערך. במצב דברים זה, ולאור תקופת הנתק, ספק רב אם היענות לתביעה תשרת את טובת הכלבים.

עוד הוזכר כי אורך החיים של כלב אינו כאורך החיים של אדם והנחת הבסיס היא שכל שנה קלנדרית של כלב שווה לשבע שנים של אדם. לפיכך, גם אם הנחה זו איננה מדויקת, עדיין מדובר בנתק ממושך מאוד מבחינת הכלבים, ביחס לבעל שהוא כיום כמו "אדם זר" עבורם.

עוד נקבע כי חרף טענת הבעל לפיה הנתק בינו לבין הכלבים נגרם בעטיה של האישה, הרי שמהראיות עולה שלא ניתן לומר כי הקשר נותק בעטיה או בעטיה בלבד. מכל מקום, כובד המשקל מושם לא על שאלת האשמה אלא על שאלת התוצאה, לפיה נוכח תקופת הנתק שבין התובע לבין הכלבים, לא תצמח לכלבים כל תועלת אם הקשר יחודש, וייתכן שאף ייגרם להם נזק.

מלבד האמור, סבר השופט למעלה מן הצורך, כי גם במישור הרכושי הבעל לא זכאי לסעד כלשהו מכוח חוק יחסי ממון, נוכח מועדי האימוץ ומציאת הכלבים, ולאור העובדה שלא הצליח להוכיח כוונת שיתוף ספציפית על הכלבים. גם גרסת האישה כי היא הבעלים של  הכלבים לא נסתרה והוכח כי היא נהגה בכלבים כבעלים.

אשר על כן, התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח.

 

תלה"מ 57065-04-19

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:248
קומיט וכל טופס במתנה