שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביהמ"ש: זכות ביחידת נופש אינה מקנה זכות לפצל את השכרת היחידה לשוכרים שונים

חדשות

ביהמ"ש: זכות ביחידת נופש אינה מקנה זכות לפצל את השכרת היחידה לשוכרים שונים , צילום: pixabay
ביהמ"ש: זכות ביחידת נופש אינה מקנה זכות לפצל את השכרת היחידה לשוכרים שונים
09/08/2021, עו"ד שוש גבע

בית משפט השלום דחה תביעת בעל זכות ליחידת נופש שטען כי הזכות כוללת אפשרות לפצל את  השכרת היחידה למספר שוכרים. נקבע כי יש לדחות את טענת התובע כי סירוב קלאב הוטל להכיר בזכותו לפצל את ההשכרה לשוכרים שונים נגועה בקיום חוזה בחוסר תום לב.

עסקינן בבקשה ליתן צו לאכיפת הסכם, צו עשה קבוע, וסעד הצהרתי בקשר ליחידת נופש שרכש התובע מקלאב הוטל. התובע טען כי השימוש השנתי בפועל ביחידת הנופש אותה רכש, כפוף לתשלום דמי אחזקה שנתיים לקלאב הוטל (2,950 ₪ בגין כל יחידה בשנת 2020), וכי עצם רכישת זכות השימוש על ידיו אינה מחייבת אותו באופן אישי לשהות ביחידה בתאריכים שהוסכמו בין הצדדים, אלא רשאי הוא להשכירה בין בעצמו ובין באמצעות מתווכים אחרים, לכל אדם אחר, אף אם אותו אדם לא התקשר באופן ישיר עם קלאב הוטל. התובע טען כי עניין זה היה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים ואלמלא הוא, לא היה רוכש זכות שימוש לשבועיים בשנה ביחידת הנופש אלא לשבוע אחד בלבד. התובע טען שככל הנראה משיקולי כדאיות כלכלית, ותוך ניצול פערי הכוחות בין הצדדים ובחוסר תום לב, החליטה קלאב הוטל להפר את ההסכם, ולא לאפשר לו את פיצול השימוש.

קלאב הוטל טענה מנגד כי זכות הנופש שנרכשה על פי ההסכם משמעה, זכות שימוש ביחידת נופש לא מסוימת במלון למשך תקופה של 14 ימים רצופים בכל שנה בתאריכים קבועים וידועים מראש והפנתה להסכם ותוספת לו, עליו חתם התובע וכן לנוסח הערות לרוכשים שצורפו לגב השוברים השנתיים לתשלום עבור דמי אחזקה שנתית ושובר העברה. לגבי ההסכם, נטען כי בהתאם לסעיף 5.3 להסכם, נספח ב' תנאים כלליים, כל עסקה שאיננה העברה חד שנתית של זכות הנופש טעונה אישור מוקדם בכתב של החברה בהתאם לתנאים שיהיו מקובלים אצלה מדי פעם בפעם. מכאן, שפיצול זכות הנופש על ידי העברת חלק מזכות הנופש למוטב, או על ידי העברת זכות הנופש למספר מוטבים אינה מהווה חלק מההתחייבויות על פי ההסכם וטעון אישור מוקדם בכתב של החברה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כב' השופט ע' הדר  קבע כי הסעיף הנוגע לעניין הוא סעיף 5.3 להסכם הקובע כי "העסקאות שאותן ירצה הרוכש לבצע בזכויותיו למעט השכרה חד שנתית של זכות הנופש טעונות אישור מוקדם בכתב של החברה". מכאן שהתובע זכאי להשכיר בכל שנה את היחידה לאחר ללא צורך בקבלת הסכמת קלאב הוטל. אולם, המחלוקת, כאמור לעיל,  היא האם כשיטת התובע, הוא זכאי לחלק את תקופת שבועיים הימים לפרוסות פרוסות, ולהשכיר לשוכרים שונים, או שמא כשיטת קלאב הוטל, הוא רשאי להשכיר את מלוא התקופה, או חלקה, לשוכר אחד בלבד. בנוסף להסכם ולתוספת, קלאב הוטל הפנתה לנוסח הערות שצורפו באופן מודגש לשובר התשלום וכן לשובר העברה שנשלחו לתובע בשנה שלאחר אישור הפיצול ובכל שנה שלאחר מכן. נכתב בהערות אלה, כי פיצול זכות הנופש טעון אישור מוקדם, על פי שיקול דעתה ועל פי התנאים שיהיו מקובלים אצל קלאב הוטל מדי פעם בפעם. קלאב הוטל מצאה לציין הערות אלה, על מנת להבטיח שלתובע יהיה ברור כי מתן אפשרות הפיצול אינו דבר של קבע ואינו חלק מההסכם, אלא נתון לשיקול דעתה על פי התנאים שיהיו מקובלים אצלה מדי פעם בפעם, ולא מובטח לתובע כי בשנה שלאחר מכן יאושר פיצול זכות ככל שיבוקש.

בהמשך לאמור נקבע נוסח ההערות ברור וחד משמעי ולפיו יש לדחות את טענות התובע. ביהמ"ש הגיע למסקנה שתוכן ההסכמים אינו מתייחס לסוגיה, והשוברים שצורפו מלמדים שקלאב הוטל מצאה להתייחס לסוגיה משנת 2017. מכאן שלא ניתן על יסוד תוכן ההסכם והתוספת בלבד להגיע למסקנה מהו ההסדר שנקבע במועד כריתת החוזה. לכן, על פי סעיף 25 לחוק החוזים כללי ופסק הדין בע"א 2553/01  בעניין ארגון מגדלי הירקות, על ביהמ"ש לבדוק תכלית החוזה ומטרתו. התובע טען כי הזכות לפצל היחידה עמדה ביסוד ההתקשרות וכי אם היה יודע שאין לו זכות לפצל, לא היה מתקשר בהסכם. אולם, טענה כבדת משקל זו, לא מעוגנת בתוכן ההסכם, או במסמך נלווה להסכם. החוזה מגדיר בסעיף 2 את הממכר כזכות שימוש באחת מיחידות הנופש ואין באותו סעיף, או במי מיתר סעיפיו, התייחסות לזכות לפצל ההשכרה של זכות השימוש שלטענת התובע עמדה בבסיס ההתקשרות. כמו כן, אין התייחסות לטענה לפיה מטרת העסקה היא השקעה שאמורה כביכול להביא לשאת רווחים לתובע. לא זו אף זו, בתצהירו הוא מצרף מכתבו לקלאב הוטל מחודש יוני 2017 בו הוא מודה שהחלטת קלאב הוטל "מעוגנת חוזית" אך טוען באותה נשימה כי היא הפרה "הבטחה שניתנה בעל פה". התובע, מנכ"ל קניון, ניסה לתרץ הודאתו כי ההחלטה של קלאב הוטל לדחות בקשתו לפצל בין שוכרים שונים מעוגנת חוזית בכך שאינו משפטן. נקבע כי אין לקבל הסבר זה בשים לב למעמדו של התובע כמנכ"ל קניון שתפקידו מחייב אותו לצבור ניסיון רב גם בהבנת חוזים ומשמעותם. נפסק כי טענת התובע כי יש לפרש ההסכם כמקנה לו זכות לפצל את ההשכרה, נדחית. מהאמור לעיל עולה בברור שהתובע ידע בעת חתימת החוזה וגם על פני חלוף השנים, שתוכן החוזה אינו תואם את גרסתו לעניין פרשנות ההסכם כפי שטען בכתב התביעה. בתוך כך נקבע כי התובע טען שההסכם הינו הסכם אחיד וכי "לא נאסר על השכרת יחידה כפולה בחלוקה". מכאן שבמסגרת הסיכומים חל שינוי בגרסת התובע מטענה כללית שאין צורך בקבלת אישור לפצל, לטענה מצומצמת יותר, לפיה למי שרכש שבועיים רצופים יש זכות לפצל. אכן ההסכם הוא הסכם אחיד. אולם, התובע לא מנה טענה זו בין טענותיו, כאשר סיכם  את עילות התביעה. למעלה מן הדרוש נקבע שאין די בהפניה לפסק דין שקובע כי החוזה הינו חוזה אחיד, ויש להוכיח כי תנאי מסוים הינו תנאי מקפח ולהגיש התביעה במועד. בשים לב שהחוזה נכרת לפני עשרות שנים, עילת התביעה בעניין תנאי מקפח, התיישנה מזמן.

ביהמ"ש השלום הוסיף ודחה את טענת התובע בסיכומיו כי הצדדים פעלו כביכול 25 שנה בפועל על פי ההבטחה בעל פה. התובע מסר את הטיפול למתווכים ולא עסק בעצמו בהשכרת יחידת הנופש, אך לא העיד מי מטעם המתווכים כדי להוכיח באמצעותם את הטענה לקיום נוהג. ביהמ"ש דחה את טענת התובע בסיכומי התשובה כי קלאב הוטל הטילה כל יהבה על עניין זה וכי מדובר כביכול בהרחבת חזית. נקבע כי התובע הוא שטען לקיום נוהג ולכן קלאב הוטל בדין הצביעה על מחדלו להעיד המתווכים שעסקו בפועל בהשכרה. התובע מעונין  היה שביהמ"ש ישנה שוב את האיזון בין הצדדים ויכיר בזכותו להתחרות בקלאב הוטל ע"י פיצול תקופת יחידת הנופש "על פי צרכיו ורצונו" ובעצם לנהל מלון בתוך מלון. מטרת מתן האפשרות בחוזה להשכיר לאחר יחידת הנופש, ללא צורך באישור, הייתה למנוע מצב שבו רוכשי היחידות ייאלצו לוותר על זכותם להנות מהיחידה בשנה מסוימת, ובמקביל לשלם דמי אחזקה שנתיים, וכך לשאת בהפסד כספי. אין בתוכן ההסכם, או בראיות שהובאו, כדי להוכיח טענת התובע כי כוונת הצדדים מלכתחילה הייתה שרוכשי הדירות ינהלו מלון בתוך מלון, תוך שהם מתחרים בקלאב הוטל. יתרה מכך, בעקבות התובענה הייצוגית שהוגשה נגד קלאב הוטל, שינוי המצב המשפטי לטובת רוכשי הדירות, שאילץ את קלאב הוטל לעבור לפעילות מלונאית רגילה בניגוד למטרתן המקורית, מוביל למסקנה שגם משיקולי צדק, אין מקום להוסיף ולהרע עמה ולאלץ אותה להתחרות במתווכים שמשכירים את יחידות הנופש שעדיין קיימות, מעבר להשכרה חד פעמית לשוכר אחד.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה.

ת"א 28222-12-19

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:52
קומיט וכל טופס במתנה