חדשות

בית משפט השלום לתעבורה הרשיע בעבירה של גרם מוות ברשלנות נהג הסעות שהוריד פעוט מהרכב ודרס אותו למוות, לאחר שלא הבחין שהפעוט עומד בסמוך לאוטובוס ועלה עליו עם הגלגל הימני. נקבע כי חובות הזהירות של נהג אוטובוס מתפשטות ומתרחבות גם על הנעשה בסביבת האוטובוס, עובר ליציאתו מהתחנה ועם תחילת הנסיעה ובמיוחד כאשר מדובר בהסעת ילדים.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה. בספטמבר 2019 בסמוך לשעה 13:00 נהג הנאשם באוטובוס זעיר מסוג מרצדס בנץ. הנאשם הסיע במיניבוס תלמידים בגילאים 18-3 אותם אסף מבית הספר ופיזר לביתם בהסעה. במסגרת ההסעה הסיע הנאשם את  י' שהיה באותה העת כבן 3 שנים וחודש (להלן: "המנוח" או "הילד") ואת אחותו מ' שהייתה כבת 4 שנים (להלן: "האחות" או " הילדה"). בסמוך לשעה 13:00 הגיע הנאשם לקרבת ביתם של המנוח ומ' הנמצא ברחוב המפקד 14 שבשכונת אבו טור. הנאשם עצר את המיניבוס במרכז הכביש במרחק כשני מטרים משפת המדרכה, כאשר מימין למיניבוס במקביל למדרכה היו באותה העת מספר קונוסים כתומים, אשר לא אפשרו חנייה בצמוד למדרכה. הנאשם פתח את דלת המיניבוס כדי לתת למנוח ומ' לרדת מהמיניבוס. ביתם של המנוח ומ' נמצא משמאל לכיוון נסיעת המיניבוס ובשל כך, השניים היו צריכים לחצות את הכביש כדי להגיע לביתם. מ' ירדה ראשונה מהמיניבוס, החלה מיד לחצות את הכביש לכיוון ביתה, וצעדה לפני חזית המיניבוס. רגעים ספורים לאחר מ' ירד המנוח מהמיניבוס אל הכביש ועמד מימין למיניבוס בסמוך לו. מיד לאחר יציאת המנוח מהמיניבוס החל הנאשם בנסיעה. הנאשם לא הבחין במנוח אשר עמד באותה העת בסמוך למיניבוס מצדו הימני, ולא המתין עד שהמנוח יחצה את הכביש או יגיע למדרכה שמימין למיניבוס. בשלב זה נפל המנוח ארצה מסיבה שאינה ידועה למאשימה, והנאשם עלה עם הגלגל הימני האחורי של המיניבוס על ראשו של המנוח (להלן: "התאונה"). הנאשם אשר הבחין כי עלה עם המיניבוס על דבר מה ושמע צעקות מהרחוב, עצר מיד את המיניבוס, יצא ממנו ורץ לעבר המנוח שהיה מוטל על הכביש. הנאשם הרים את המנוח בידיו, העלה אותו למיניבוס והחל בנסיעה בהולה לכיוון מרפאת "טרם", במטרה להעניק עזרה ראשונה דחופה למנוח, אך לשם המנוח הגיע ללא סימני חיים.

במענה הראשון לכתב האישום השיב הנאשם כי המנוח ירד מהמיניבוס, התהלך לכיוון המדרכה התרחק מהמיניבוס ולא היה צמוד לו. במענה לסעיף 6 לכתב האישום השיב הנאשם , כי הוריד את המנוח מהמיניבוס ולאחר שהוא הלך לכיוון המדרכה שמימין ובחלוף זמן ניכר, החל בנסיעה איטית. הוא הוסיף כי המנוח לא היה בטווח ראייתו, גם לא על פי המראות והיה רחוק מהאוטובוס לכיוון המדרכה.

כב' השופטת ש' זוכיביצקי אורי פסקה כי על סמך הודאותיו של הנאשם ועדותו בבית המשפט הנאשם הסיע את המנוח ואחותו מבית הספר לביתם וידע את גילם וכתובתם. הנאשם ידע כי כדי להגיע לביתם המצוי מצד שמאל יחסית לכיוון נסיעתו עליהם לחצות את הכביש. יתר על כן נקבע כי על סמך הודאותיו של הנאשם ועדותו בבית המשפט ועל סמך עדותה של עדת ההגנה הוכח כי המנוח ואחותו ירדו יחדיו מהאוטובוס לאחר שהנאשם קרא להם לרדת. האחות ירדה ראשונה מהמיניבוס וחצתה את הכביש מצדו הימני לצדו השמאלי מלפני המיניבוס והמנוח ירד שני מיד אחריה ולא חצה את הכביש עם אחותו. הנאשם ראה את האחות מגיעה למדרכה בצד השני של הכביש ללא המנוח.

בנוסף לאמור נפסק כי גרסתו של הנאשם לגבי הגעת המנוח למדרכה ולגבי עיתוי סגירת דלת המיניבוס אינה עקבית, משתנה ומתפתחת במהלך חקירותיו במיוחד, לנוכח הסרטון המתעד את התאונה שהוצג לו. עדותו של הנאשם לעניין עליית המנוח למדרכה הייתה בלתי אמינה ובלתי מהימנה . לפיכך אין לקבל את גרסתו לפיה הוא ראה את המנוח הולך לכיוון המדרכה ועולה עליה. גרסתו של הנאשם לפיה המנוח הגיע למדרכה אינה מתיישבת עם לוח הזמנים מרגע עצירת המיניבוס ועד רגע התאונה. על סמך הראיות והעדויות שנשמעו ובכלל זה הסרטון המתיישב העם לוח הזמנים של האירוע נקבע כי הנאשם החל בנסיעה לפני שראה היכן נמצא המנוח. הנאשם לא ראה את המנוח מגיע למדרכה כי הוא מעולם לא הגיע אליה וגם לא הסתכל במראה כדי לבדוק אם המנוח נמצא לצד המיניבוס. המנוח לא נראה בסרטון בשום שלב מתרחק מהמיניבוס והנאשם לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לאפשרות שהסרטון לא משקף את מהלך האירועים כפי שהתרחשו ובכלל זה חוות דעת מומחה שיש בה כדי להצביע על אפשרות שהסרטון אינו שלם.

בית משפט השלום לתעבורה הוסיף והדגיש כי חובות הזהירות של נהג אוטובוס מתפשטות ומתרחבות גם על הנעשה בסביבת האוטובוס, עובר ליציאתו מהתחנה ועם תחילת הנסיעה ובמיוחד כאשר מדובר בהסעת ילדים. שכן, גם אדם שכבר ירד מהאוטובוס, על אחת כמה וכמה ילד, עשוי להימצא בסביבה קרובה לאוטובוס, באופן שבתחילת הנסיעה הוא עלול להיפגע ממנו. חובות הזהירות של הנהג כלפי הנוסעים ובמיוחד כאשר מדובר בהסעת ילדים, אינן מסתיימות עם עזיבתם של הילדים את האוטובוס, הן ממשיכות להתקיים עד אשר נוסעי האוטובוס עוזבים את הסביבה בה האוטובוס מסכן אותם או עלול לסכן אותם. יתרה מכך, לנוכח העובדה שאין מלווה באוטובוס, הרי שנטל האחריות על הילדים בהסעה רובץ במלואו על כתפי הנאשם ומתפקידו היה לדאוג שילדים אלה יחצו את הכביש בבטחה.

מן הכלל אל הפרט נקבע כי במקרה דנן הנאשם ידע כי הוא מסיע פעוטות. הנאשם ידע היכן גרים המנוח ואחותו וכי כדי להגיע לביתם עליהם לחצות כביש. הנאשם עצר את המיניבוס רחוק מהמדרכה גם כי לא יכול היה להתקרב למדרכה בשל הקונוסים שהוצבו על הכביש ובשל כלי הרכב שחנו שם, וכפי שאמר גם כדי לחסום במידת האפשר את הכביש כדי לאפשר למנוח ואחותו לחצות את הכביש לצד השני בבטחה. הנאשם ראה את אחות המנוח חוצה את הכביש לבדה ללא המנוח. על אף שלא ראה את המנוח חוצה את הכביש יחד עם אחותו החל המנוח בנסיעה על אף שלא ראה אותו מגיע למדרכה ולא ראה אותו בסמוך למיניבוס.  מעשה זה של הנאשם הינו מעשה רשלני שגרם למותו של המנוח. המנוח היה מודע לגילם הצעיר של המנוח ואחותו והיה עליו לצפות כי אם לא ראה את המנוח הוא עשוי להיות סמוך למיניבוס. כמו כן, היה על הנאשם, שידע שכדי להגיע לביתם על המנוח ואחותו לחצות את הכביש לצדו השמאלי וכאשר ראה, על פי עדותו רק את האחות חוצה לצד השני ללא המנוח, לוודא שהמנוח נמצא במקום בטוח, לפני שהחל בנסיעה. זאת, גם לנוכח גילו הצעיר מאד של המנוח והאחריות המוגברת המוטלת על כתפיו כנהג הסעות.

לסיכום, הנאשם הורשע בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

המאשימה יוצגה ע"י עו"ד נתי בן חמו (פרקליטות מחוז י-ם פלילי); הנאשם יוצג ע"י עו"ד גיא שמר ועו"ד שלמה ערד

גמ"ר 186-10-19