בית משפט השלום פסק פיצויים בסך 25,000 ₪ ללקוחה שנתבעה ע"י בעלי מוסך לאחר שהגישה מכתב תלונה בו טענה כי זכתה לשירות משפיל ואף הוטרדה מינית. נקבע כי ניתן להתרשם כי בתביעה זו יש סממנים של "תביעת השתקה", זאת כאשר מדובר בגורם אשר ברור כי יש לו כוח העולה על הלקוחה, זאת מהיותו בעל עסק המלווה בעו"ד בשוטף, אשר מעיד כי כדבר שבשגרה הוא עונה לפניות של לקוחות אפילו בעניין שירות, באמצעות בא כוחו.
התובע 1, (להלן: "התובע" או "בעל המוסך") הוא הבעלים והמנהל של התובעת 2- שחק א.ב. מוסכים בע"מ (להלן: "המוסך"), שהינה מוסך מורשה מטעם יבואן רכבי קיה בישראל. הנתבעת, היא הבעלים של רכב מסוג קיה ספורטאז', הגיעה עם רכבה בתחילת חודש אוגוסט 2017 למוסך לצורך טיפול תקופתי. בעת הטיפול לא עלה כי קיימת בעיה כלשהי ברכב. ימים ספורים לאחר מכן, נלקח הרכב לטסט ע"י התובעים וזאת כחלק מהשירות שהתובעים מספקים. רק אז עלה הצורך בהחלפת שני צמיגים ברכב. בהתאם לכך הרכב הועבר ע"י נציג המוסך לידי "צמיגי פרץ ובניו" לצורך החלפת הצמיגים וביצוע טסט חוזר ואולם כאשר הרכב הוחזר למוסך נדלקה בו "נורה אדומה". בדיקת הרכב לאחר מכן העלתה כי נגרם נזק למנוע הרכב. לטענת הנתבעת החל מאותו הרגע החל להתנהל במוסך שיח עם רמיזות שונות ומונחים לא ברורים, כאשר המוסך לא לוקח על עצמו האחריות על כך שהתקלה אירעה תוך כדי הטיפול וטען כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם, עקב אי ביצוע טיפולים שוטפים במועד. הנתבעת אשר הרגישה חוסר שביעות רצון מהטיפול והשירות, כפי שיפורט להלן, החליטה לבצע את החלפת המנוע במוסך אחר ועלות ביצוע הטיפול עלה לה סך של 15,687 ₪. בספטמבר 2017 שלחה הנתבעת מכתב תלונה (להלן: "המכתב") למוסך עם העתק לחברת טלקאר יבואנית רכב קיה בישראל (להלן: "טלקאר") המגולל על פני כ-3 עמ' את כל השתלשלות האירועים החל מהטיפול התקופתי ועד למועד בו התגלתה התקלה במנוע הרכב ולאחר מכן עד החלפת המנוע במוסך אחר, תוך שהיא מלינה על התנהלות התובע ועובדי המוסך כלפיה, אשר הייתה לטעמה משפילה ולא נעימה. כמו כן הלינה הנתבעת על כך שעובדי המוסך האשימו אותה בתקלה במנוע הרכב, למרות שהתקלה נוצרה כשהרכב ברשות המוסך.
באוקטובר 2017 שלח המוסך באמצעות בא כוחו מכתב תשובה ובו נטען כי הבעיה במנוע נובעת בשל היעדר טיפולים שוטף ע"י הנתבעת וללא קשר למוסך ועל כן נדחו טענות הנתבעת. במכתב לא נעשתה כל התייחסות לטענות הנתבעת ביחס להטרדה המינית. בשלב זה הגישה הנתבעת תביעה קטנה כנגד המוסך, שבה תבעה את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל כך שהרכב ניזוק כשהיה מצוי בחזקת המוסך ובין היתר דרשה שיפצו אותה על החלפת המנוע והוצאות נוספות וכן עוגמת נפש. התביעה הקטנה נמחקה וזאת לאחר שביהמ"ש הבהיר לנתבעת שהיה עליה גם לצרף חוות דעת. שנה לאחר מכן שלח ב"כ התובעים מכתב התראה לנתבעת לפיו טענתה במכתב להטרדה מינית מהווה לשון הרע ודרש פרסום התנצלות ותשלום פיצויים.
בעל המוסך טען כי הנתבעת העלתה טענות חסרות בסיס, שמטרתן להכפיש ולהשחיר את התובעים בשלשה אירועים. במכתב, בכתב התביעה שהוגש לביהמ"ש לתביעות קטנות ובדיון שנערך בהליך התביעה הקטנה. עוד נטען כי טענותיה של הנתבעת ביחס להתנהגות משפילה והטרדה מינית הן עלילת דם שפלה וכוזבת וכי כל מטרתה של הנתבעת היא לסחוט את התובעים לצורך קבלת פיצוי כספי מהם.
הנתבעת הצהירה בתצהיר ארוך ומפורט אודות חווית השירות הנוראה כפי שהיא חוותה אותה תוך שהיא מפרטת את כל השתלשלות העניינים מראשית הטיפול וכלה בסיומו במועד שלקחה את רכבה מהמוסך ואז כשהלינה בפני התובע שהוא מתעלם ממנה אמר לה בין היתר "למה שאני ארצה להיכנס לך או אלייך למנוע?". המשפט נאמר בנוכחות עובד מוסך אחר, שחייך במבוכה. הנתבעת הלינה על כך שמדובר במשפט מביך בוודאי בסיטואציה בה עומדים גברים. מדובר באווירה לא נעימה, מטרידה, לא ראויה ומחפיצה. הנתבעת מתארת כי מיד עדכנה את בעלה וכן מספר מקורבים אליה. הנתבעת הסבירה כי כתבה את המכתב כיוון שיצאה מאד פגועה מכל ההתנהלות כלפיה מקצועית ושירותית ועל כן לטענתה הגיע לה פיצוי. בהתאם לכל האמור בתצהירה טוענת הנתבעת כי מדובר בתביעת השתקה והפחדה וכן כי עומדות לה ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק איסור לשון הרע.
כב' השופטת מ' כפיר פסקה כי לאחר שמיעת מכלול העדויות יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה מנהל המוסך אמר לה "למה שאני ארצה להיכנס לך למנוע", באופן שיש בו משום השפלה ורמיזה מינית לא ראויה. גרסתה של הנתבעת הייתה מהימנה, קוהרנטית ואף נתמכה בעדויות שהוצגו בתיק. ובמה דברים אמורים? ראשית מדובר בנתבעת אשר מסרה גרסה עקבית מלכתחילה ולא שינתה אותה. הטענה בדבר ההטרדה המינית עלתה במכתב הפניה הראשון של הנתבעת למוסך, סמוך לאחר קרות האירוע, לאחר מכן בכתב התביעה הקטנה שהגישה (נספח ו' לתצהיר התובע), אליו צורף המכתב וכן בדיון שהתנהל בביהמ"ש לתביעות קטנות (נספח ח' לתצהיר התובע) וכלה בתצהיר שהוגש בהליך זה ובחקירתה הנגדית לפני. כאשר בכל אחד מהאירועים חוזרת הנתבעת על עיקר גרסתה באופן מדויק ולפיה בעת גרירת הרכב שאלה את התובע למה הוא מתעלם ממנה והוא השיב לה בחיוך "למה שאני ארצה להיכנס לך למנוע?" כאשר עובד אחר שנכח במקום חייך אף הוא במבוכה. אמנם מעדותו של נציג המוסך עלה כי הנתבעת לא התלוננה על עניין ההטרדה המינית בעת קבלת השירות כאשר התקשרה לחברת טלקאר, אולם לא מצאתי כי יש בכך משום הפחתה במהימנות הגרסה כאשר יש לקבל את תשובת הנתבעת ממנה עולה כי בעת שהייתה במוסך הייתה נסערת וכל שרצתה הוא לצאת עם רכב מהמוסך ולא נתנה פירוט של כל השתלשלות האירועים.
עוד נקבע כי התובע בסיכומיו מפנה לכך שהעדים והנתבעת לא חוזרים על הביטוי שנאמר ע"י התובע באותו האופן במדויק בשעת האירוע, כאשר עדה אחת טענה שהמשפט הוא "להכניס לה במנוע" ועדה אחרת אמרה "לבדוק לה את המנוע". אלו הם פערים שוליים, שלא ניתן לצפות כי אדם יזכור כארבע שנים לאחר קרות האירוע מה נאמר לו במדויק והעיקר והוא גרעין האירוע אשר תואר ע"י כולם לפיו הנתבעת הייתה נסערת ושיתפה אותם בחוויה המטרידה שעברה שבה הרגישה מוטרדת מינית בשל משפט שעניינו "כניסה למנוע" בווריאציה כזו או אחרת. גרעין העדות של כל אחד מהעדים מחזק את גרסת הנתבעת ומצאתי לקבלו.
בית משפט השלום הוסיף וקבע כי כל תלונה על הטרדה מינית במיוחד בסיטואציה המצוינת של מקבלת שירות, אשר מרגישה כי כל השירות שניתן לה אינו טוב ובסיומו יוצאת מהמוסך בתחושה של השפלה כיוון שחוותה חוויה של הטרדה מינית, יש בו משום עניין ציבורי. כיוון שכך חוסה האמירה של הנתבעת במכתב תחת הגנת "אמת בפרסום" בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
זאת ועוד נקבע כי לא יעלה על הדעת שלקוח שמבקש להתלונן על שירות שניתן לו והכולל בחובו התייחסות משפילה המהווה מבחינתו הטרדה מינית, לא יוכל להעלות טיעון זה בתלונתו לאחראית על מתן השירות. בהתאם לכל האמור לעיל, נקבע כי לנתבעת עומדת ההגנה בהתאם לסע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בתלונה אמיתית על שירות לגורם המוסמך, שנעשתה בתום לב ובאופן שלא חרג הסביר.
כב' השופטת מ' כפיר הוסיפה ופסקה כי ניתן להתרשם כי בתביעה זו יש סממנים של "תביעת השתקה", זאת כאשר מדובר בתובע אשר ברור כי יש לו כוח העולה על הנתבעת, זאת מהיותו בעל עסק המלווה בעו"ד בשוטף, אשר מעיד כי כדבר שבשגרה הוא עונה לפניות של לקוחות אפילו בעניין שירות, באמצעות בא כוחו. מדובר גם בתלונה על שירות שבעיני מקבל השירות היה שירות נורא וכלל ביזוי והשפלה, ואזי מדובר בפרסום בעל עניין ציבורי. התלונה נשלחה לגורמים רלוונטיים בלבד וגם את זאת מנסים התובעים למנוע. זאת ועוד, התובעים עצמם במהלך כל ההתנהלות לא מצאו לנכון לייחס חשיבות כלשהי לתלונה שהוגשה בעניין הטרדה מינית ועל כן לא נראה כי התביעה הוגשה משיקולים של שמירה על שם טוב אלא מאינטרסים זרים ולא ברורים.
לסיכום, נקבע כי בהתחשב בסכום התביעה, בדחייתה, בניהול ההליך וההוצאות שנדרשו לנתבעת להתגונן מפני תביעה שיש בה משום תביעת השתקה לא פרופורציונאלית כנגד אדם מהיישוב, אשר מלין על טיבו של השירות שקיבל ועל חווייתו האישית, התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך של 25,000 ₪.
