שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > נאשם בעבירה של חניה במקום אסור זוכה מחמת אכיפה בררנית

חדשות

נאשם בעבירה של חניה במקום אסור זוכה מחמת אכיפה בררנית, צילום: istock
נאשם בעבירה של חניה במקום אסור זוכה מחמת אכיפה בררנית
26/12/2021, עו"ד שלי גולדמן

בית המשפט לעניינים מקומיים זיכה נאשם מעבירה של חניה במקום אסור. נקבע כי לא מתקבל על הדעת מצב בו מחד, המאשימה תעמוד על האישום בטענה שעל פי הוראות התמרור הנאשם ביצע את העבירה שעה שהמאשימה עצמה אינה עומדת על אכיפה ברורה של אותו תמרור באופן גלוי ומוצהר.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לאחר שביקש להישפט. מעובדות כתב האישום עולה שהנאשם חנה את רכבו במקום חניה אסור, במקום המסומן באדום- לבן, ברחוב הפלמ"ח 4, בקרית ביאליק ויוחסה לנאשם עבירה לפי סעיף 4 (ב) לחוק העזר קרית ביאליק (העמדת רכב וחנייתו), התשע"א- 2010 (להלן: "חוק העזר").

 הנאשם לא הכחיש, כי חנה את רכבו במקום המפורט בכתב האישום ובאופן המפורט בו וגדר המחלוקת בין הצדדים נעוץ בשתי סוגיות: הראשונה - טענה בדבר אכיפה בררנית, דהיינו, התנהלות המפקחים לפיה ניתנים דוחות חניה באופן שאינו ברור ו/או מוסדר כנגד נהגים ספציפיים וכראות עיניהם ועל פי שיקול דעת ולא כהנחיה גורפת. השנייה - טענת הנאשם באשר למצוקת החנייה הקיימת בעיר קריית ביאליק ובאזור מושא כתב האישום בפרט אשר מצדיקה לחנות במקום שאינו מותר לחניה.

כב' השופטת ס' פלג -קימלוב פסקה כי הנאשם העלה שתי טענות עיקריות. הראשונה עניינה טענת "הגנה מן הצדק" לפיה קיימת מצוקת חניה בעיר קרית ביאליק. מצוקה זו הביאה אותו לחנות את רכבו במקום שאינו מותר לחניה ועל כן יש לבוא לקראתו ולבטל את דוח החנייה. טענתו השנייה של הנאשם עניינה טענה של אכיפה בררנית ולפיה, פקחי עיריית קרית ביאליק נותנים דוחות באופן שאינו ברור ו/או מוסדר, על פי שיקול דעת של הפקח ולא כהנחיה. טענת הגנה מן הצדק היא טענת הגנה לפיה לא היה מקום להגיש כתב אישום נגד נאשם על אף שקיימות ראיות לכאורה ולעיתים אף הודאה כי ביצע את העבירה. תחילה הוכרה הגנה זו בפסיקה וכיום היא מעוגנת בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

עוד נקבע כי המבחן הפסיקתי מונה שלושה שלבים לבחינת תחולה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק: זיהוי הפגמים שנפלו בהליכים כנגד הנאשם ועמידה על מידת עצמתם, במנותק משאלת החפות או האשמה של הנאשם; השאלה, האם בהינתן הפגמים, יש בהליך הפלילי ובקיומו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות; אם התשובה לשאלה השנייה חיובית, נשאלת השאלה האם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו בהליך באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום, למשל ביטול חלקים בלבד בכתב האישום או הקלה בעונשו של טוען טענת ההגנה.

בהמשך לאמור נקבע כי כפי שעולה מהעדויות שנשמעו בפני קיימת מצוקת חנייה באזור מקום ביצוע העבירה, "מרכז צבר" וכן באזור סמוך- "מרכז סביניה". מרשימת הדו"חות שהוגשה לתיק, ערוכה על ידי מנכ"ל העירייה, עד ההגנה, מר עזרא חכם - עולה, כי ברחוב הפלמ"ח- מרכז צבר- ניתנו בשנת 2016, 76 דו"חות בגין חניה שלא כחוק (לאו דווקא חניה באדום לבן), מתוכם 8 דוחות בוטלו. בשנת 2017 נתנו 121 דו"חות, מתוכם 7 בוטלו ובשנת 2018 נתנו 132 דו"חות מתוכם בוטלו 4 דוחות. במרכז "סביניה", הסמוך בין השנים 2016- 2018 ניתן דו"ח אחד בגין חניה באדום לבן שלא בוטל. משהועלתה טענת אכיפה בררנית, הנטל עובר אל המאשימה להבהיר הכיצד יתכן כי במרכז קניות אחד אוכפים חניה באדום לבן ובאחר הנמצא בסמוך לו לא נאכפת חניה אסורה. כמו כן, מתעוררת שאלת חובת פרסום מדיניות אכיפה בהתאם. קיימת חובת פרסום של מדיניות באשר לאכיפת עבירות חניה שלא בהתאם לתמרור הקיים ולדין הכתוב. מעת שקיימת מדיניות החורגת מאכיפה רציפה של דיני החניה, וזו לא פורסמה, קיימת לנאשם הגנה מפני האישום בגין הפרת דיני החניה באותו מקום.

 בנוסף נקבע כי מכלל העדויות עלה שלמרות קיומו של תמרור 818 ברחוב- שפת מדרכה הצבועה באדום/לבן, הרשות האוכפת נהגה באופן מקל ביחס לאכיפת התמרור בזמנים שונים ובמקומות שונים, אולם מדיניות זו לא פורסמה, כנדרש על פי חוק חופש המידע או לפחות לא הובאה לידיעת בית המשפט כי הנחיה שכזו פורסמה. נקודת ההנחה של האזרח היא, שכאשר מוצב תמרור, כוונת הרשות היא לאוכפו באופן מלא, כל העת ובכל מקום. במקרה בו קובעת הרשות מדיניות אכיפה הגורעת מתוקף התמרור, מוטלת על הרשות החובה החוקית לפרסם ברבים את אותה מדיניות.

 זאת ועוד נפסק כי בענייננו, חלה החובה על עיריית קריית ביאליק לפרסם את מדיניות האכיפה ביחס לתמרור באותו רחוב. אי פרסום המדיניות פועל לחובתה של המאשימה. משלא פורסמה אותה מדיניות מקלה ומשלא בוצעה אכיפה סדורה, אין יסוד לעמידת המאשימה על האישום. לא מתקבל על הדעת מצב בו מחד המאשימה תעמוד על האישום בטענה שעל פי הוראות התמרור הנאשם ביצע את העבירה שעה שהמאשימה עצמה אינה עומדת על אכיפה ברורה של אותו תמרור באופן גלוי ומוצהר.

בית המשפט לעניינים מקומיים הדגיש כי חניה במקום אסור מהווה פגיעה חמורה ומשמעותית בערכים החברתיים המוגנים ומהווה סכנה לביטחונו של הציבור ועל כן על הרשות האוכפת ליישם אכיפה באשר היא באופן שוויוני, ברור וגלוי לציבור. בענייננו הוכח כי כנגד הנאשם בוצעה אכיפה מפלה ללא כל הצדקה. אכן, אכיפה חלקית אינה פסולה ואולם הדברים אמורים לגבי טעמים הנובעים מחוסר יכולתה של הרשות האוכפת לבצע אכיפה בכל מקום ובכל זמן אך לא כך הוא הדבר בענייננו. מובן מאליו כי אכיפה צריכה להתבצע נגד כלל מפרי החוק באותו מקום.

 לגופם של דברים נקבע כי המאשימה לא הראתה, כי האכיפה המלאה והשווה הנדרשת (שלא בוצעה) הייתה כרוכה במאמץ משמעותי נוסף. בנסיבות דנן תחושת הצדק נפגעת כמו גם אמון הציבור. הפגם בהליך הוא אכיפה בררנית.  מדובר בהתנהלות המהווה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. הכיצד כלי רכב אחרים מבצעים עבירת חניה ולא מקבלים דו"ח, כפי שהעיד מנהל הפיקוח ביחס לפקחים החונים במקומות אסורים שאז עניינם נאכף במישור משמעתי בלבד. מדובר בעבירת קנס שהיא מהקלות בעבירות מסוג חטא. מדובר בעבירות רווחות אשר מצופה מהמאשימה לאכוף אותן באופן נרחב ומושכל כאחד. ככל שתיטיב המאשימה לבצע את מלאכתה, כן יגברו הסדר הציבורי ורווחת הציבור ויגדל אמון הציבור בהליכי האכיפה. ככל שלא תבצע המאשימה מלאכתה ייפגעו הסדר הציבורי, רווחת הציבור ואמון הציבור במערכות האכיפה.

 לאור האמור לעיל, הנאשם זוכה.

ח"נ 58008-07-17

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:127
קומיט וכל טופס במתנה