בית המשפט לתביעות קטנות פסק פיצוי בסך 6,500 ₪ לתושב מזרח ירושלים שהגיש תביעה בטענה כי פיצרייה סירבה לספק לו משלוח בשל מקום מגוריו. נקבע כי אין מחלוקת שהפיצרייה אינה מספקת שירות משלוחים לשכונת אבו תור בירושלים או בתוכה. ההספקה היא לנקודת מפגש מחוץ לשכונה וחזקה שהפיצרייה פעלה בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק איסור הפליה.
לפנינו תביעה קטנה בה טען התובע שהוא תושב אבו תור, שהנתבעת סירבה לספק לו טובין שקנה ממנה בשל מקום מגוריו. עוד טען התובע להטעיה בכל הנוגע למקום ההספקה. מכאן שהתובע הגיש תביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (להלן: "החוק").
לטענת התובע בכתב התביעה ובדיון, הוא הזמין פיצה לכתובת אבו תור בה מתגוררים הוריו ושבה התגורר במועד הרלבנטי לתביעה. לדבריו, בידו ראיות שהנתבעת טענה שהיא אינה יכולה לעשות משלוח למקומות מסוימים בעיר הבירה ירושלים למרות שכתובת המשלוח רשומה ברשימת הבחירה של הנתבעת באפליקציה (להלן גם – "הפיצרייה"). בתוך כך נטען כי משיחת הצ'ט עם השליח עלה כי התובע התלונן שההזמנה הייתה אמורה להגיע בתוך חצי שעה והתקבלה אחרי שעה. בנוסף התלונן התובע כי השליח לא הסכים לבוא לכתובת מדויקת ועמד 100 מטר מהכתובת שמסר, כי לטענתו הביטוח של האופנוע לא כולל את אזור אבו תור למרות שלפי מה שרואים זה חלק מהארץ.
בעלי הפיצרייה טענו כי ככלל הנתבעת מספקת את מוצריה לכלל שכונות העיר, לרבות לשכונות המזרחיות ההספקה היא בכפוף לאילוצים תפעוליים הנובעים ממיקומים אשר אין להם מען מדויק, או שאינם נגישים תחבורתית לקטנועי החלוקה של הרשת, וגם אז המוצרים מסופקים לנקודות מפגש מוכרות המתואמות מראש עם הלקוח. הראיה לכך שהתובע הזמין בעבר ממוצרי הנתבעת אשר סופקו לו לנקודת המפגש.
כב' הרשמת הבכירה א' ון -קרפלד פסקה כי בין אם הנתבעת מפרסמת באפליקציה שלה את אבו תור אך מספקת את המשלוח לנקודת מפגש ברח' נעמי בשכונת גבעת חנניה ובין אם היא אינה מאפשרת כלל להזמין בתוך שכונת אבו תור יש לבחון האם הדבר מהווה הפרה של חוק איסור הפליה ובהפרה לפי חוק הגנת הצרכן. חוק איסור הפליה קובע בסעיף 1 שמטרתו "לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים". בסעיף 3(א1 )קובע שמי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי במקום העסק, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת מקום מגורים.
עוד נקבע כי מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי : "מטרת הצעת חוק זו לנסות ולמנוע את הסירוב, לעתים, מצד מי שעיסוקם בהספקת מוצרים או שירותים ציבוריים כהגדרתם בסעיף לחוק לספק את אותם מוצרים או שירותים בשל מקום המגורים של הצרכן. לפיכך, מוצע להוסיף לעילות ההפליה הקבועות בסעיף 3 לחוק עילה שעניינה הפליה מחמת מקום מגורים, ולקבוע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי לא יסרב לספק את אותו מוצר או שירות במקום עסקו לרבות במחסניו ובכל מקום אחר שאליו צרכנים מגיעים כדי לרכוש או לאסוף את המוצר או לקבל את השירות, וכן לא ימנע כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום הציבורי מחמת מקום מגורים". יש להידרש לשאלה האם הספקת פיצת במקום מפגש ולא במקום מגורי התובע מהווה הפליה בהספקת שירות "מחמת מקום מגורים" לפי חוק איסור הפליה. יש להידרש לשאלה נוספת והיא האם השירות אותו מספקת הנתבעת נכנס בגדר התיבה "מוצר" או "שירות ציבורי".
מן הכלל אל הפרט נקבע כי התיבה "שירות ציבורי" מוגדרת כ"שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות, ושירותים פיננסיים, המיועדים לשירות הציבור". כיוון שהספקת משלוח פיצה אינו נכנס להגדרה של "שירות ציבורי" נראה כי לא ניתן לבסס את התביעה לפיצוי על תיבה זו. התיבה "מוצר" לא הוגדרה בחוק. כיוון שבהגדרת חוק איסור הפליה לא נכתב מהו "מוצר". בפס"ד מי-טל הנדסה ושירותים עלתה השאלה האם דירת מגורים היא בגדר "מוצר" והדעות נחלקו. כב' השופט מזוז סבר כי המונח "מוצר" שלא הוגדר בחוק ופרשנות החוק מובילה למסקנה לפיה, הוא חל גם על מקרקעין, במיוחד כאשר מדובר בדירות שנבנו על מקרקעי ציבור וכי חוק איסור אפליה חל על כל גורם "שעיסוקו בהספקת מוצר" ושהמונח מוצר כולל דירת מגורים. כב' השופט שטיין סבר אחרת, שהמוצרים שעליהם חוק איסור אפליה חל אינם כוללים דירת מגורים ושהסעד לתובעים באותו מקרה יצמח ממקור אחר, ואילו כב' השופט הנדל העדיף להשאיר את הפיצוי שנפסק בערכאות הנמוכות בהתבסס על עקרון השוויון. בענייננו , ביהמ"ש סבר כי מוצרי מזון, ובכלל זה פיצה, נכנסים לגדר המונח "מוצר" שבחוק איסור הפליה. גם בכתב ההגנה מתארת הנתבעת את מה שהיא מוכרת כמוצרים. ביהמ"ש סבור שהספקת פיצה נכנסת לגדר התיבה הלשונית "הספקת מוצר" שבסעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה והחוק חל על כל גורם "שעיסוקו בהספקת מוצר", כדברי כב' השופט מזוז עניין מי- טל, לעיל.
בנוסף נקבע כי העקרון לפי החוק הוא של הספקה אוניברסלית. אין מחלוקת שהנתבעת אינה מספקת שירות משלוחים לשכונת אבו תור בירושלים או בתוכה. ההספקה היא לנקודת מפגש מחוץ לשכונה. חזקה שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק איסור הפליה. מרגע שנקבע שהייתה הפליה – וביהמ"ש קובע כי אכן כך ארע - ואף הייתה הודיה בעניין, הרי שהחזקה קיימת כל עוד לא הוכיחה הנתבעת טעם רלוונטי להפליה הזו.
יתר על כן נקבע כי במקרה זה עלה בידי התובע להוכיח קיומן של נסיבות המקימות את חזקת ההפליה, ומאידך לא עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה וגרסתם לא הוכחה. אף אחד מהסברי הנתבעת להתנהלותה לא הוכח והם נדחים. כך למשל, הטענה שלא ניתן לבטח את הקטנועים לא בוססה בתשתית ראייתית מתאימה. הטענה שאין גישה לא הוכחה ונטענה באופן כללי. כך גם הטענה לגבי העדר כתובת משלוח. הטענה לגבי אילוצים תפעוליים הייתה כללית וסתומה והיא נדחית. למעשה לא הוכח שיש טעם המצדיק את התנהלות הנתבעת.
בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף והתייחס לגובה הפיצוי תוך שקבע כי המדובר בגוף עסקי פרטי, בבן המגזר הערבי, דהיינו, בן קבוצת מיעוט, שאין מדובר במוצר בעל מאפיינים ציבוריים או שהוא במישור זכויות מוגנות, שלא הוכח שלא קיימת חלופה סבירה, שאין מדובר במקרה חד פעמי כעולה מדברי נציג הנתבעת ושהנתבעת לא חזרה בה מעמדתה בהליך. מנגד, ביהמ"ש התרשם מכנות דברי התובע שהוא הרגיש שהוא תושב בדרגה נמוכה וכן ניתן משקל לכך שנאלץ לצאת ולהמתין מחוץ לביתו במרחב הציבורי להספקת המוצר. הטענות לגבי איחור לתור לרופא לא הוכחו.
לסיכום, התביעה התקבלה. נקבע כי הפיצרייה תשלם לתובע פיצויים בסך 6,500 ₪.
