בית משפט השלום לתעבורה זיכה אינסטלטור שנהג ברכב שמשקלו הכולל המותר מעל ל- 4.5 טונות בניגוד לתמרור האוסר עליו לעשות כן עד השעה 09:00. נקבע כי הוראות התמרור אינן ברורות שכן אם מטרת התמרור הייתה לסייג את האיסור כדי לאפשר לרכבי עבודה להיכנס בשעות מסוימות אז לשון התמרור הייתה צריכה להיות מסייגת ולא משלימה.
הנאשם הואשם בכך שבמהלך דצמבר 2020 בסמוך לשעה 08:15 בעודו נוהג ברכב שמשקלו הכולל המותר מעל ל- 4.5 טונות; בניגוד לתמרור האוסר עליו לעשות כן עד השעה 09:00. הנאשם טען כי התמרור אוסר כניסה לאתרי העבודה ברחוב; והוא לא הגיע לאתרי העבודה.
המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם ועיקרי טענותיה הן כדלקמן: אם הנאשם היה נכנס אחרי השעה 9:00 הוא לא היה מקבל דו"ח; גרסת השוטר לא נסתרה , האכיפה באזור קיימת מזה 4 שנים בעקבות תלונות שכנים במקום לגבי רכבים גדולים, בגודל רכבו של הנאשם; הנאשם לא צירף ראיה על אזור "פינוי בינוי"; הנאשם הודה כי לא ראה את התמרור בכניסה לרחוב ובנוסף השילוט של העירייה נבדק לפני שנאכף.
הנאשם ביקש לזכות אותו ועיקרי טענותיו הן כי התמרור לא מובן; משמעות הכתוב בתמרור, איסור כניסה לאתרי עבודה, שלהם התמרור מיועד; באזור אתרי העבודה, גרים אנשים שצריכים שירותים מגורמים אחרים וכי נותני שירותי אחרים נפגעים אם התמרור מכוון לכל האזור.
כאמור אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב מנועי כבד מעל ל- 4.5 טון, ונכנס לרחוב בו מוצב התמרור, אולם הצדדים חולקים על הפרשנות שיש לתת לתמרור.
כב' השופט א' לרנר פסק כי על תמרור המוצב בדרך להיות ברור, נגיש ומובן לכל משתמשי הדרך, שכן התמרור נועד לכוון התנהגות ולהסדיר את התנועה בדרכים, בכדי שהעברת המסרים החוקיים לכלל הציבור תהיה קליטה ואחידה בדרך פשוטה. הדברים האמורים מקבלים ביטוי ברור מהעקרונות להצבת תמרורים, המופיעים בתקנות וההנחיות להצבת תמרורים התשפ"א-2020.
עוד נקבע כי התמרור שבנדון מורכב משני תמרורים המוצבים אחד מעל השני. בהתאם לסעיף 15(א) להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התשע"א-2010 (להלן "הודעת התעבורה"), ניתן להציב על עמוד אחד עד 3 תמרורים (לעניין זה נמנים גם תמרורי 439). התמרור העליון, תמרור מס' 406, מורה כדלהלן: "אסורה הכניסה לרכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר בטונות עולה על הרשום בתמרור"; ובמקרה שלנו משמעותו – "אסורה הכניסה לרכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 4.5 טונות". התמרור התחתון, תמרור מספר 439 מורה כדלהלן: "תמרור למסר מחייב לגביו אין תמרור בלוח התמרורים. הוצב התמרור מתחת ובצמוד לתמרור אחר- יחול האמור בו בתוספת לתמרור שמעליו ובצמוד לו". משמע, מעת שהוצב תמרור 439 מתחת או בצמוד לתמרור אחר, המסר מהתמרור הראשון כבר אינו עומד לבדו, אלא יש לקרוא אותו ביחד עם המסר המחייב של תמרור 439. לדוגמא תמרור 428 (אסורה הפניה ימינה או שמאלה, בהתאמה, בפנייה הקרובה), שמתחתיו תמרור 439 ועליו הכיתוב לרכב מעל 4.5 טון, משמעה שהפנייה אסורה לרכבים מעל 4.5 טונות ולא לכלל הרכבים, שכן במצב זה הוראת תמרור 428 כבר אינה עומדת לבדה. כאמור לעיל, שימוש במסר מחייב באמצעות תמרור 439, מטיל על הרשות המציבה את התמרור לקבוע מסר בהיר, ברור ושאינו משתמע לשני פנים.
בהמשך לאמור נקבע כי התמרור שבנדון מורכב משני תמרורים ולפיכך יש לקרוא את הוראות התמרורים כמקשה אחת ולא בנפרד- "אסורה הכניסה לרכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 4.5 לאתרי העבודה משעה 22:00 עד שעה 9:00 למחרת ומשעה 12:00 עד שעה 13:00 הכניסה מותרת לרכב פינוי אשפה ופסולת עירונית". משמעות ההוראה המוכרזת בתמרור היא, הגבלת כניסתם של רכבים מסחריים כבדים (מעל ל- 4.5 טונות), לאתרי העבודה במקום, לשעות מסוימות של היום. ודוק, התמרור איננו מסייג את יתר הרכבים שכניסתם איננה ל"אתרי העבודה" (למעט בין השעות 12:00 ל- 13:00 שאז הכניסה מותרת רק לרכבי פינוי אשפה ופסולת עירונית). אם מטרת התמרור הייתה לאסור הכניסה לרחוב לכלל הרכבים בין השעות הללו, הרי שלא הייתה משמעות וטעם להוספת המלים "לאתרי עבודה", שכן ממילא הייתה נאסרת כניסת כל הרכבים לרחוב בשעות הללו.
לגופם של דברים נקבע כי אם מטרת התמרור הייתה לסייג את האיסור כדי לאפשר לרכבי עבודה להיכנס בשעות מסוימות אז לשון התמרור הייתה צריכה להיות מסייגת ולא משלימה ומתירה את החריג ולא אוסרת- לדוגמא- "הכניסה מותרת לאתרי העבודה החל מהשעה ...." או "למעט לאתרי העבודה ...".
בית המשפט לתעבורה הוסיף וקבע כי במקרה של חלופות פרשניות, לאיסור פלילי, מחייבת אותנו הוראת סעיף 34כא לחוק העונשין :"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין." בחינת הפרשנות המקלה עם הנאשם מגלה כי יש לה תכלית הגיונית הבאה להגשים את מטרת התמרור- הקלה עם תושבי הרחוב, שלא ייכנסו רכבי עבודה רבים בשעות הלילה.
לסיכום, הנאשם זוכה שכן לא נעברה כל עבירה.
