בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעת מבוטח להורות על ביטול חיוב רטרואקטיבי בדמי ביטוח לאומי שהשית עליו המל"ל. נקבע כי המוסד לביטוח לאומי אמון על הביטחון הסוציאלי של כלל מבוטחיו וככזה הוא נדרש לגביית דמי ביטוח, על מנת לשמור על קופת המוסד ממנה משולמות כלל הקצבאות למבוטחים הזכאים. מעקרון השוויון נובעת החובה לגבות את דמי הביטוח מכלל המבוטחים החייבים בכך. בשים לב להיותם של דמי הביטוח תשלום חובה ובשים לב לתכליתם כמקור מימון הגמלאות, הרי שלא על נקלה ייחשב שיהוי לכזה המאיין את הגבייה.
בתביעה שלפנינו מבקש התובע להורות על ביטול חיוב רטרואקטיבי בדמי ביטוח שהשית עליו הנתבע (להלן גם: "המל"ל"), בגין תשלומים שהשתלמו לתובע עבור אובדן כושר עבודה, מכח פוליסת פרט בחברת הביטוח "הראל".
התובע, יליד 1962 היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 1996 והחל ממועד זה החל לקבל תשלומים חודשיים בגין אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח "הראל", במסגרת פוליסת פרט. תשלומים לתובע מהראל דווחו למס הכנסה מאז שנת 2010, ואולם בנסיבות שלא בוארו, הדיווח לא נקלט אצל הנתבע בזמן אמת אלא רק במועד מאוחר יותר. לנוכח האמור, התובע לא שילם דמי ביטוח בגין התשלומים הללו. על רקע הודעת המל"ל על קיומו של חוב כמפורט לעיל, הוגשה התביעה דנן.
התובע טען כי במשך כל השנים הוא לא נדרש לשלם לנתבע תשלומים כלשהם, לרבות תשלום דמי ביטוח, בקשר לתשלומים מחברת הראל. בחודש אפריל 2019 קיבל התובע מכתב מהנתבע שכותרתו "שינויים בחשבונך בביטוח לאומי" שבו נטען שהוא חייב דמי ביטוח בסך 36,744 ₪ בגין השנים 2016-2017 וכן נדרש לשלם דמי ביטוח לשנת 2018 ו-2019. התובע הוסיף וטען כי אין עילה בדין לדרוש ממנו דמי ביטוח/את החוב הנ"ל ואין כל הסבר מדוע שונה מעמדו רטרואקטיבית ממקבל פנסיה למקבל אובדן כושר עבודה תוך יצירת חוב רטרואקטיבי. לטענתו יש לבטל חיוב זה או לחילופין להטילו על חברת הביטוח "הראל". התובע טען כי הוא היה פונה באופן קבוע לנתבע, מקבל פנקס תשלומים, מברר מה גובה החיוב שלו בדמי ביטוח לאומי ומעולם לא נמסר לו שישנה טעות. בנוסף התובע צירף את מכתבה של מנהלת סניף הנתבע בנתניה, לתמיכה בטענותיו, המהווה לטענתו "הודאה בזכות התובע".
כב' השופטת א' דגן טוכמכר פסקה כי בפסיקת כב' בית הדין הארצי נקבע כי תגמולים המשולמים בגין אובדן כושר עבודה הינם בבחינת קצבה לפי סעיף 2(5) לפקודה. התובע לא טען מפורשות לעניין שאלת היותם של התשלומים החודשיים לפי פוליסת אבדן כושר עבודה חייבים בדמי ביטוח, אלא טען כנגד עצם החיוב הרטרואקטיבי. אם כן, השאלה המרכזית העומדת בהליך דנן היא האם היה שיהוי בגביית החוב על ידי הנתבע המהווה, בנסיבות העניין, שיהוי המאיין את גביית החוב.
בהמשך לאמור נקבע כי בית הדין הארצי הנכבד עמד בפסק דינו בעניין מיזל על כך שרק בנסיבות חריגות יצדיקו פגמים ביישום החובה לפעול לגביית חוב במהירות, החלה של דוקטרינת ההשתק המנהלי באופן שיאיין את סמכות הגביה שבדין. סעיף 363א לחוק קובע מגבלת זמן לגביית חוב על ידי הנתבע. במקרה דנן גביית החוב על ידי הנתבע לא נלכדה ברשתן של ההגבלות הקבועות בסעיף 363א לחוק. בעניין מיזל לעיל, נדונה שאלת התקיימותם של תנאים המאיינים גבייה מחמת שיהוי, במצב בו עסקינן בחוב שתקופת גבייתו מוגבלת, ועוד בטרם חלפה תקופה זו, מבקש החייב למנוע מהנושה לפעול לגבייתו מחמת שיהוי. בעניין מיזל, נזכרו התנאים להחלת הדוקטרינה של שיהוי מאיין גבייה בתוך התקופה המותרת לגבייה. מעיון בחוות דעתה של כב' השופטת ח. אופק גנדלר ומעיון בחוות דעתו של כב' השופט ר. פוליאק, עולה כי קיימת תמימות דעים באשר למספר תנאים מרכזיים להחלת הדוקטרינה: ראשית, יש לבחון האם ניתן להסיק כי הרשות זנחה/וויתרה על החוב ושנית, יש לעמוד על קיומו של שינוי מצב לרעה של החייב עקב השיהוי.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי לאחר בחינת הדברים אין המדובר בשיהוי המאיין את הגבייה, וזאת ממספר טעמים, כפי שיפורטו להלן: באשר לשינוי מצבו לרעה של התובע, הרי שטענה זו נטענה בעלמא והתובע לא הוכיח כי שינה מצבו לרעה עקב שיהוי בגביית החוב. בנוסף, כעולה מתעודת עובד ציבור החתומה על ידי גב' נויברג, סגנית מנהלת תחום הביטוח (וכן מחוזר ביטוח 1469 מיום 15.7.2019) על רקע תיקוני חקיקה שבוצעו, בשנת 2019 החל תהליך בדיקת ניכוי דמי ביטוח לאומי מפנסיה/אבדן כושר עבודה מול חובת תשלום של כל מבוטח בעוד שמדובר בתהליך רוחבי שהתאפשר לאחר ביצוע התאמה נרחבת. התובע לא הצביע וממילא לא הוכיח קיומה של מדיניות מצד הנתבע המלמדת על ויתור על החוב או זניחת גבייתו מצדו.
זאת ועוד נפסק כי המוסד לביטוח לאומי אמון על הביטחון הסוציאלי של כלל מבוטחיו וככזה הוא נדרש לגביית דמי ביטוח, על מנת לשמור על קופת המוסד ממנה משולמות כלל הקצבאות למבוטחים הזכאים. מעקרון השוויון נובעת החובה לגבות את דמי הביטוח מכלל המבוטחים החייבים בכך. בשים לב להיותם של דמי הביטוח תשלום חובה ובשים לב לתכליתם כמקור מימון הגמלאות, הרי שלא על נקלה ייחשב שיהוי לכזה המאיין את הגבייה, ואין במכתבה של מנהלת הסניף בכדי לשנות ממסקנת בית הדין.
לסיכום, התביעה נדחתה. נקבע כי לא בוסס שיהוי המאיין את גביית קרן החוב בדמי הביטוח.
התובע יוצג ע"י עו"ד א. לוריה (סיוע משפטי); הנתבע יוצג ע"י עו"ד ש. צמיר
