בית המשפט העליון הפחית משמעותית מעונשו של אדם שהורשע בהריגה במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה עונשית. נפסק כי העונש, על אף שנקבע בהסדר הטיעון והיה נכון בשעתו, פוגע בעיקרון אחידות הענישה הנגזר מעיקרון שוויון הנאשמים לפני החוק. הפער החריג בין העונש שהושת על המערער לבין העונש שהושת על שותפיו, מצדיק הקלה בעונש.
לפנינו ערעור על גזר הדין בעניינו של המערער שהורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק. המערער ירה לכיוון קבוצת אנשים עמם היה מסוכסך, וגרם למותו של אדם, ולחבלה חמורה לקטין שעמד בסמוך למקום ונפגע מהירי. הסדר הטיעון כלל הסכמה על העונש, ובכלל זה הוסכם כי יושת על המערער עונש של 25 שנות מאסר בפועל. לצד עונש המאסר בפועל הושת על המערער פיצוי מקסימלי בסך של 258,000 ש"ח למשפחת המנוח. שני שותפיו של המערער למעשים, הורשעו גם הם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיוע להריגה, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וסיוע לעבירות בנשק. עם זאת, הסדר הטיעון בעניינם לא כלל הסכמה באשר לעונש. על נאשם 1 הושת עונש של 6 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים ועל נאשם 3 הושת עונש של 4 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לקבל את הערעור. העונש שהוטל על המערער, על אף שהיה פועל יוצא של הסדר הטיעון והיה נכון בשעתו, פוגע בעיקרון אחידות הענישה באופן המצדיק התערבות. עיקרון אחידות הענישה, הנגזר מעיקרון שוויון הנאשמים לפני החוק, מנחה את בית המשפט לשמור על הלימה בין עונשיהם של נאשמים בעלי נסיבות אישיות דומות, אשר ביצעו עבירות דומות באופיין ובנסיבותיהן (ע"פ 9792/06 בעניין חמוד). יש להדגיש כי עיקרון זה מקבל משנה תוקף במקרים בהם מדובר בנאשמים שהורשעו בגדרה של אותה פרשה (ע"פ 4074/18 בעניין פלוני). אמנם, יש לקחת בחשבון בעת שקילת אחידות הענישה במקרה דנן, כי שותפיו של המערער הורשעו בעבירות סיוע, כאשר עונשו של המסייע צריך שיהיה קל מזה של המבצע העיקרי, וכמו כן, שיקול אחידות הענישה אינו עומד לבדו, אלא מדובר בשיקול אחד מבין מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת העונש (ע"פ 5080/15 בעניין עביד). בין אותם שיקולים נדרש בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, גם את נסיבותיו האישיות של כל שותף העשויות להשפיע על העונש שיושת עליו (ע"פ 6958/18 בעניין מצלאח). יחד עם זאת, והגם שיש מקום לפער מסוים – ואף משמעותי – בין עונשו של המערער לבין העונש שהושת על שותפיו המסייעים, נקבע כי בתמונה הכללית מדובר בפער חריג המצדיק הקלה בעונשו של המערער.
יתר על כן, נקבע כי מצפייה בסרטונים המתעדים את האירוע, עולה כי על אף ששותפיו של המערער הורשעו בסיוע, הם היו במעגל הפנימי של העבירות. בית במשפט הדגיש כי יש גם רגליים לסברה שאלמלא הסדר הטיעון שנעשה עמם מעשיהם היו מסווגים כמבצעים בצוותא יחד עם המערער, כפי שפורט בכתב האישום המקורי. משכך, אף מטעם זה מדובר בפער חריג בענישה. זאת ועוד, אין לכחד כי נסיבותיהם של כל הנאשמים אינן זהות, אך לא ניתן לומר כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים האחרים מטות את הכף לטובת פער כה משמעותי בעונש שיושת עליהם. נאשם 3 אמנם היה קטין בעת ביצוע המעשים וכמעט נעדר עבר פלילי, אך שירות המבחן העריך כי קיים בעניינו סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד. כמו כן, נאשם 1 טען לנסיבות משפחתיות מורכבות אך הוא בעל עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בעבירות אלימות וגם בעניינו הוערכה על ידי שירות המבחן רמת סיכון גבוהה לביצוע עבירות דומות בעתיד. לעומת זאת, המערער נעדר עבר פלילי ושירות המבחן התקשה להעריך את רמת הסיכון בעניינו להישנות העבירות. יש לציין, כי אף לעמדת המדינה, היא עצמה בטיעוניה לעונש טענה בעניינם של נאשמים 1 ו-3 למתחם ענישה הנע בין 12 ל-15 שנות מאסר בפועל. היינו, גם לשיטתה קיים פער משמעותי ביותר בין העונש שהושת על המערער לבין העונש הראוי שהיא סברה שיש להשית על שותפיו.
יתרה מזאת נקבע כי אכן, יש לקחת בחשבון שמדובר בעונש שהוסכם בהסדר טיעון, אך אין באמור, בנסיבות העניין, כדי להכריע את הכף (ע"פ 1421/10 בעניין פלוני), זאת בהינתן נסיבה חדשה מכרעת שהתעוררה לאחר מתן גזר דינו של המערער, והיא הפער החריג בין העונש שהושת עליו לבין העונש שהושת על שותפיו, המצדיק הקלה מסוימת בעונשו (ע"פ 7907/14 בעניין ואזנה). בית המשפט העיר בסיום כי כל האמור הוא מבלי להתעלם מכאבה של משפחת המנוח. יתר כל כן, העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער היה הולם בשעתו ואלמלא הועמד עונשם של שותפיו כאמור על 4 ו-6 שנות מאסר בפועל, לא היה נמצא לנכון להתערב בו. אשר על כן, נפסק להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על מאסר בפועל בן 18 שנים. הפיצוי שהושת על המערער נשאר על כנו.
לסיכום, הערעור התקבל.
המערער יוצג ע"י עו"ד יעקב קמר; המשיבה יוצגה ע"י עו"ד יאיר חמודות
