50 חודשי מאסר ופיצוי למתלוננים הושתו על נוכלת סדרתית שקשרה במרמה קשרים "אינטימיים" עם גברים חרדים ונטלה את כספם בכחש. נקבע כי מדובר בסדרת מעשים מכוערים שבהן הנאשמת בדתה סיפורי בדים ושלשלה לכיסה למעלה ממיליון שקלים, תוך הצגת מצגי שווא בפני אותם גברים עמם רקמה מערכת יחסים אינטימית וניצלה את אמונם
עסקינן בגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה במסגרת הסדר טיעון ועל יסוד הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של קבלת דבר במרמה (3 עבירות) בניגוד לסעיף 415 רישא לחוק העונשין, ובעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק. בשנת 2008 הכירה הנאשמת את י' המשתייך לקהילה החרדית, באמצעות צ'אט של שירות שיחות טלפון ארוטיות. הקשר הטלפוני בין השניים התחזק ונמשך כ- 13 שנים עובר להגשת כתב האישום, כאשר במהלך תקופה זו, קנתה הנאשמת את אמונו והציגה בפניו מצגי שווא שונים שבעקבותיהם נהג לממן ולכלכל את חייה באופן מלא. בשנת 2019, התקשר המתלונן א' למתלונן י' ומסר לו שהנאשמת מתחזה. בסמוך לחודש אפריל 2021, פנו למתלונן מתכנית תחקירים שביצעה תחקיר על הנאשמת ומסרו לו שהם חושדים שמדובר במתחזה. בעקבות כך, המתלונן הפסיק להעביר לנאשמת כספים. כשנודע לנאשמת שהמתלונן י' יודע שהיא מתחזה, התקשרה אליו ואיימה שאם לא יעביר לה כסף עבור חודשים נוספים, היא תספר את דבר הקשר ביניהם. על פי האישום השני, המתלונן א' פגש את הנאשמת במהלך נסיעה במונית בה נהג. הנאשמת סיפרה לו בכזב שיש לה בת נאה ואמרה למתלונן שתקשר ביניהם. סמוך לאחר מכן, התקשרה הנאשמת למתלונן א' תוך שהיא מציגה עצמה בכזב כ"ביתה". במסגרת הקשר שהחל בשנת 2013 והסתיים בשנת 2019 ביקשה הנאשמת שיעביר לה כספים להלוואה אותה תחזיר לו. המתלונן א' העביר לנאשמת כסף מזומן, והנאשמת דאגה לכך שהמתלונן י' יבצע העברה בנקאית לחשבון הבנק של מתלונן א'. לפי האישום השלישי יצרה הנאשמת קשר עם מ' שהינו בעל עסק להתקנת מזגנים, על מנת שזה יגיע להתקין אצלה מזגן. הנאשמת נשארה בקשר טלפוני עם המתלונן מ' והשניים המשיכו להתכתב. המתלונן מ' העביר לה כסף מזומן עבור אוכל ובגדים לילדיה, כאשר הנאשמת טענה בכזב שתחזיר לו את הכסף.
המדינה עתרה לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים. בהתייחס לאישום הראשון, הודגש כי מדובר באירוע שהתמשך לאורך 11 שנים. משך ההיקשרות בין הצדדים כללה לא רק נטילת כסף במרמה אלא גם שיתופים אינטימיים בין הצדדים, כשסופה של מערכת היחסים בין הצדדים הסתיים בסחיטת המתלונן. באשר לאישום השני, נטען שאף פה מדובר בפעילות עבריינית לאורך זמן רב, אך המוקד הוא לא רק בפן הכלכלי אלא בעוגמת הנפש שנגרמה למתלונן. באשר לאישום השלישי, נטען שמדובר במעשה מרמה קלאסי, שבפרק זמן קצר יחסית נטלה הנאשמת מהמתלונן במרמה 18,500 ₪. המדינה עתרה להשתת עונש של 70 חודשי מאסר בפועל לרבות עונשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעי העבירה שביקשו שלא להיחשף ולהביע עמדתם.
לעמדת הנאשמת, יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות המיוחסות. המעשים בוצעו כאחד ומהווים מסכת אירועים אחת כשהעבירה הדומיננטית הינה עבירת "קבלת דבר במרמה". הגם שמדובר במספר אירועים נפרדים, בהינתן אחדות הזמן, דפוס הפעולה והזהויות בהן השתמשה הנאשמת תוך שסיפרה למתלוננים סיפור זהה, הרי שיש לקבוע שמדובר ב"אירוע אחד". היא הסגירה עצמה ושיתפה פעולה, ומעשיה לא נעשו מתוך רוע אלא מתוך מצוקה נפשית, וכמו כן שאיפתה היא להשתקם.
כב' השופט ח' פס פסק כי יש לראות במכלול האירועים, ובכלל העבירות, כאירוע אחד לצורך קביעת המתחם, בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק העונשין. בפסיקה נקבע כי מספר עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק, הנובע בין השאר מסמיכות זמנים או משום שמדובר בתכנית עבריינית אחת, יהוו "אירוע אחד". במקרה דנן, הנסיבות העובדתיות מצביעות על קשר בין העבירות וקשר בין המתלוננים השונים. "הקשר ההדוק" מתבטא בכך שהנאשמת סיפרה את אותו סיפור בנוגע לזהותה הבדויה לכלל המתלוננים. התכנון הינו אותו תכנון, והוא למעשה תכנון הקשור בתשתית הכוללת של מעשי המרמה. רוצה לומר, כי בנוגע לעוצמת הקשר, הרי שהזהות בתכנון של הנאשמת להוצאת הכספים במרמה מלמדת על השיטתיות ודפוס פעולה זהה, הגם שמדובר במתלוננים שונים. לאור האמור לעיל, וכן נוכח העובדה כי המעשים בוצעו בסמיכות זמנים ואף קיים קשר בין האישומים, אין מדובר באירועים שונים אלא באותה מסכת של פעילות עבריינית. יודגש כי מדובר במרמה, אשר דברה עבר מאחד לשני, כך שהקורבנות הצטברו בגין אותה תשתית פלילית שיצרה הנאשמת. המעשים נעשו אמנם לא בסמיכות זמנים הדוקה, ולא רק לגבי קורבן אחד, אך מדובר באותה מסכת, והקשר בין המעשים הינו קשר הדוק. העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
בהמשך לאמור, נקבע כי במעשיה פגעה הנאשמת במספר ערכים מוגנים. הערך החברתי המוגן בעבירת המרמה, הוא חופש הבחירה של האדם, אשר נשלל ממנו עקב מעשה המרמה. במעשי המרמה פגעה הנאשמת ברצונם החופשי של המתלוננים, שכן אם היו נפרשות בפני המתלוננים כל העובדות לאשורן היו פועלים אחרת. הנאשמת הוליכה את המתלוננים שולל, נטלה את כספם בכחש, כאשר עיקר מעייניה הוא טובתה שלה, מכאן, מעשיה פגעו גם בקניינם של המתלוננים פגיעה חמורה. נפסק כי עיקרה של עבירת המרמה הינה השגת יתרון למרמה. עבירות המרמה והזיוף פוגעות ביחסי האמון הבסיסיים בחברה הנחוצים לשם שגשוגה, ונדרשת החמרה בענישה בשל ביצוע עבירות אלה. באשר לעבירת הסחיטה באיומים, הערך המוגן שנפגע הוא ביטחון המתלונן בפרט וביטחון הציבור בכלל לצד החשיבות שבשמירה על החלש. בנוסף, עבירת סחיטה באיומים פוגעת ביסודות הסדר החברתי ובמרקם חייהם של הנסחטים במישור האישי והכלכלי. "המבצע אותה בוחר לעשות לעצמו דין עצמי ופוגע בקניינו ובחירותו של קורבן העבירה", ומטילה אימה על הקורבן. עבירה זו, כך נקבע מחייבת תגובה עונשית קשה (ע"פ 2200/16 בעניין סויטאת). לפי מצוות המחוקק, העיקרון המנחה בענישה, הוא עקרון ההלימה (סעיף 40ב לחוק העונשין). מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מרמה, מגוונת ומעלה כי קיימת קשת רחבה של ענישה. בעבירות מרמה בית המשפט יביא בחשבון נתונים שונים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה כגון; סוג המרמה, תדירותה, משך ביצועה, מספר הקרבנות, האם בוצעו בתחכום, ההיקף המצטבר של המרמה, מצבו של המרומה בעקבות ביצוע המרמה ועוד.
יתרה מזו, נקבע כי מדובר בפרשה מיוחדת במינה שבה "החשכה ברורה כשמש". הקורא את מסכת ההתעללות הקשה של הנאשמת במתלוננים משפשף את עיניו כלא מאמין, לנוכח המעשים החמורים שבוצעו על ידי הנאשמת לאורך זמן, בשיטתיות ובתחכום. מדובר בסדרת מעשים מכוערים שבהן הנאשמת בדתה סיפורי בדים ושלשלה לכיסה למעלה ממיליון שקלים, תוך הצגת מצגי שווא בפני אותם מתלוננים עמם רקמה מערכת יחסים אינטימית, ניצול אמונם של אנשים תמימים, כשבמקרה אחד אותה מערכת יחסים הסתיימה אף בסחיטתו של המתלונן. קשה לתאר את מפח הנפש שחוללה הנאשמת במתלוננים עת גילו כי מדובר באישה שהתחזתה למישהי אחרת ונטלה מהם כספים במרמה תוך ניצול האמון שלהם בה ומערכת היחסים האינטימית שרקמה עמם. יש עוד לזכור כי המתלוננים שייכים למגזר החרדי והיו נתונים תחת הלחץ החברתי הכבד כי מעשיהם חלילה ייחשפו והם ומשפחותיהם יוקעו בקהילותיהם, עובדה אשר לפחות ביחס למעשה הסחיטה היוותה כר נוח לנאשמת לפעולה. חלקה של הנאשמת במעשים הוא דומיננטי ובלעדי, והיא מחוללת העבירות הראשית והדמות הדומיננטית בפרשייה. בניגוד לטענה שהיה מדובר במערכות יחסים הדדיות "של תן- וקח", הרי, שעל הנאשמת לא הייתה השפעה מצד אחרים בביצוע מעשיה. כעולה מתסקיר שירות המבחן, מדובר באישה אינטליגנטית אשר הבינה את אשר היא עושה ואת הפסול במעשיה ושלטה שליטה מלאה על ביצועם, אך בשום שלב ולאורך תקופה ארוכה לא בחרה לגדוע את מעשיה ואף הוסיפה והגדילה לעשות כשסחטה את המתלונן באישום הראשון מאחר שלא הסכים לשלם את הכספים אותם דרשה. בתעוזה רבה ובתחכום רב טוותה הנאשמת סיפורי מעשיות והקפידה על פרטי הסיפורים באמצעותם הוליכה שולל את המתלוננים, תוך שניצלה את אמונם בה וגרמה להם לחשוף את נבכי נשמתם ובפרטים אינטימיים, כשביודעין סיפרה בין היתר שהיא מתקרבת לדת למתלוננים בני המגזר הדתי מתוך שאיפה לייצר קרבה. על הסיבות שהובילו את הנאשמת לביצוע מעשי העבירה ניתן ללמוד מדבריה שהייתה שרויה במצוקה. אולם ברור כי מעשיה היו, בין היתר, תולדה של תאוות בצע כסף ולשם תכלית כלכלית. מעשיה, אופיינו בתעוזה רבה ובעזות מצח, תוך שהיא לא יראה, וחזרה שוב ושוב על מעשיה, באופן שיטתי ועל פני תקופה ארוכה, תוך שמפעם לפעם היא 'משכללת' את סיפור הרמייה. היקף העבירות ופרישתן על פני תקופה ארוכה, בהזדמנויות שונות וכלפי מתלוננים שונים מלמדים על הונאה לשמה.
לאור לאמור, נקבע כי מידת הפגיעה בערכים היא גבוהה. בהינתן מידת הפגיעה בערכים המוגנים, עוצמת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה ונסיבות ביצוע העבירה נקבע מתחם העונש ההולם, כנע בין 28-60 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. הנזקים שגרמה הנאשמת למתלוננים הם עצומים. מעבר לנזק האובייקטיבי הברור שבאובדן הכספים, יש ליתן את הדעת גם לנזק הסובייקטיבי, האישי והפרטני שנגרם למתלוננים ובכלל זה, נזקים כגון עוגמת הנפש וניצול יחסי הקרבה עמם למטרות פסולות. המתלוננת לא השיבה את הכספים. העורמה בה נקטה כלפי המתלוננים השונים וניצול תמימותם, תוך שאינה חומלת עליהם, משלשלת את כספיהם לכיסה ועוברת לקורבן הבא. דפוס הפעולה זהה והשיטתיות אשר עברה ממתלונן למתלונן מלמדים כי אין מדובר במעידה חד פעמית. שירות המבחן התרשם מנאשמת בעלת דפוסי מרמה מושרשים, משכך, נוכח הסיכון להישנות העבירות, אין מנוס מהשתת ענישה מחמירה שתרתיע את הנאשמת מפני ביצוע עבירה נוספת, ושיהיה בכוחה להרתיע את הנאשמת- הרתעה של ממש. באשר לקביעת עונשה של הנאשמת בתוך המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, נקבע כי מדובר בנאשמת בת 69, נעדרת עבר פלילי שעברה מסכת חיים מורכבת. הנאשמת גדלה בתנאי הזנחה רגשית ובמשפחה אלימה ופוגענית, לרבות פגיעות שחוותה בעצמה. נסיבות חייה המורכבות הובילו אותה, כך עולה מתסקיר שירות המבחן לכך שסיגלה לעצמה אורח חיים המאופיין בבדידות ובהעדר קשרים פרונטליים עם בני האדם. בתוך כך, נראה כי מתייחסת לקשריה עם הזולת באופן אינסטרומנטלי, כאשר כל צד לתפיסתה מנצל את הצד האחר לצרכיו. הגם שהנאשמת הסגירה עצמה למשטרה ושיתפה פעולה עם הרשויות, הרי שעשתה זאת רק לאחר חשיפתה בתוכנית טלוויזיה ולא מתוך נקיפות מצפון כלפי המתלוננים. לפיכך נקבע כי יש למקם את הנאשמת ברף הבינוני- גבוה של מתחם העונש. על הנאשמת נגזרו 50 חודשי מאסר בפועל, ופיצוי למתלונן באישום הראשון בסך 100,000 ₪, פיצוי למתלונן באישום השני בסך 20,000 ₪, ופיצוי למתלונן באישום השלישי בסך 18,500 ₪.
לסיכום, על הנאשמת הושתו 50 חודשי מאסר בפועל, ופיצוי למתלוננים.
המאשימה יוצגה ע"י: לא צוין ; הנאשמת יוצגה ע"י: עו"ד שמואל צרפתי; עו"ד אורי אביב
