העליון דחה ערעור על חומרת העונש שהגיש אדם שתיעד מפגש מיני עם אדם אחר וסחט אותו באיומים. נקבע כי השימוש בטלפון נייד מאפשר לתעד בקלות אדם אחר במצבים אינטימיים ולהפיץ תיעוד זה ברבים. יש צורך בענישה אשר תשמש כלי מרתיע ואפקטיבי בעיקר במקרים בהם הסחיטה באיומים נעשית לצורך הפקת רווח כספי
עסקינן בערעור על גזר דינו של המחוזי, שבו נגזר על המערער עונש של חמש שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. זאת, בגין הרשעתו בעבירות של סחיטה באיומים בצוותא, הטרדה מינית ושהיה בישראל שלא כחוק. הערעור נסוב על חומרת העונש. המערער – תושב מחנה הפליטים ג'נין, נכנס לישראל במהלך שנת 2019 ומאותו מועד שהה בכפר מג'אר ועבד בתחום הבנייה שלא כחוק. בין החודשים מרץ לאוגוסט בשנת 2020, המערער נפגש עם המתלונן מספר פעמים ונרקם ביניהם קשר רומנטי. המערער החליט יחד עם חברו י' לתעד מפגש מיני בינו לבין המתלונן, ללא ידיעתו או הסכמתו, זאת על מנת לסחוט את המתלונן, אשר היה באותה תקופה נשוי, אב לילדים, ובעל תפקיד במוסד דתי. המערער תיעד מפגש באמצעות הטלפון הנייד שלו ובנוסף צילם את המתלונן כשהוא שרוע על מיטה, ללא חולצה, ולאחר המפגש העביר ל-י' את הסרטון והתמונות שצילם. ממועד זה בוצעו שורה של מעשים שנועדו להוציא לפועל את התכנון לסחוט את המתלונן. חרף קבלת הכספים והבטחתו של י' למתלונן כי מחק את הסרטון והתמונות, י' העבירם לאנשים אחרים. בעקבות הפצת הסרטון והתמונות, והמתלונן התפטר מתפקידו במוסד הדתי. נקבע כי המערער איים על המתלונן, בין בעצמו ובין בצוותא, בפגיעה שלא כדין בשמו הטוב, בצנעת הפרט וכן איים לפרסם דבר הנוגע לאדם, בכוונה להפחידו ולהניעו לשלם לו סכומי כסף אשר שולמו גם למערער וגם לאחרים. בנוסף, ובצוותא עם אחרים, המערער פרסם תצלום, סרטון, הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו בנסיבות בהן הפרסום עלול להשפילו או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום. בית המשפט סקר את הנזק הרב שגרם המערער במעשיו עם אחרים למתלונן. המערער "החריב עולמו", בכך שחשף את נטייתו המינית; "השמיד את התא המשפחתי שלו", גרם לו לאבד את תפקידו במוסד הדתי ומעמדו בקהילתו, ו"המיט עליו חורבן כלכלי" לאחר ששילם למעלה מ-1,000,000 ₪.
לטענת המערער, תפקידו במעשי הסחיטה המתוארים בכתב האישום הוא מצומצם, ונסיבותיו האישיות מצדיקות הקלה בעונשו. בגדר זאת הצביע על הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, אשר הובילה לחיסכון זמן שיפוטי וייתרה את העדת המתלונן, והחרטה שהביע.
המדינה מנגד, הדגישה את חלקו של המערער במסכת הסחיטה, את היקפה ואת השפעתה על המתלונן, אשר "איבד כל טעם לחייו", וטענה כי העונש צריך להלום מציאות זו.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את הערעור. ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים בהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או כאשר נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בפסק הדין, מה שאין כן במקרה דנן. לא אחת עמד בית המשפט העליון על חומרתה הרבה של עבירת הסחיטה באיומים, הפוגעת באופן ניכר בשלום הציבור, בשגרת חייו ובביטחונו וכן "מביאה את הנסחט למצוקה, לכאב, לדאגה, מטילה עליו מורא, ומשבשת באופן מהותי את מהלכם התקין של חייו" (עניין פלוני ע"פ 395/22). בעניין אבו עמרה הודגש כי 'קשר השתיקה' הקיים בעבירה זו, המניא ככלל את הנסחט מלפנות לגורמי אכיפת החוק מחשש שיביא בכך למימוש איום הסחיטה, מתחזק "שעה שהסחיטה מבוססת על איום בפרסום אלקטרוני של תיעוד אינטימי מביך ומשפיל, שאותו ניתן להוציא לפועל בלחיצת כפתור בטלפון הנייד" (ע"פ 4423/22). במקרה דנן, פוטנציאל הנזק הטמון בעבירת הסחיטה באיומים התממש בהחלט. המתלונן שילם לסוחטיו סכום עתק העולה על 1,000,000 ש"ח במצטבר בניסיון למנוע את הפצת הסרטון והתמונות החושפים את נטייתו המינית. כדי לגייס סכום זה היה עליו למכור את רכבו ואת החלקה שהייתה מיועדת לילדיו. פעם אחר פעם, עשה ככל שביכולתו כדי לעמוד בדרישותיהם, תוך איבוד הונו ונכסיו, כל זאת בניסיון שווא למנוע פגיעה רחבת היקף במשפחתו, במעמדו בקהילה ובפרנסתו.
בהמשך לאמור, נקבע כי כמתחייב, הנזק הכבד שנגרם למתלונן, נשקל על ידי בית המשפט המחוזי בעת קביעת מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער (סעיף 40ט(א)(4) לחוק), ומטבע הדברים, כאשר מדובר בפגיעה כה קשה, ניתן לכך משקל משמעותי בגזר הדין. זאת, לצד יתר נסיבות העבירה העולות מכתב האישום המתוקן, וכאשר בית המשפט הדגיש את היות המערער "הגורם המחולל" של מסכת הסחיטה ואת מעורבותו בתכנונה ובהוצאתה לפועל. הלכה למעשה המערער מבקש להתנער מחלקים נרחבים מכתב האישום המתוקן, ובד בבד, להיבנות מהודאתו כעילה להקלה נוספת בעונש שנגזר עליו. כלל הוא כי כתב אישום שתוקן מכוח הסדר טיעון קובע את התשתית העובדתית והנסיבתית אשר תהווה בסיס לגזר הדין. האמור בו מחייב הן את בית המשפט, שלא יידרש לעובדות שאינן מופיעות בו, הן את הנאשם – שהודאתו בו מבטאת הסכמה לתכניו ואף הצהרה כי אין בו יותר מאשר עשה וכן שלא נשמטה עובדה או נסיבה שביכולתן לסייע לו. התוצאה העונשית שבגזר הדין, אינה מקימה עילה להתערבות. אף אם המערער הוא לא זה שגרף את הרווחים הכלכליים הניכרים מפעולות הסחיטה, הוא שניצל את האמון שרכש לו המתלונן ואת מערכת יחסיהם הרומנטית. ברגעים האינטימיים ביניהם, הסריט וצילם את המתלונן ללא ידיעתו ובכך, יצר כלי סחיטה אשר עברו מיד ליד ושימשו לסחיטתו החוזרת ונשנית של המתלונן – גם על ידי המערער במישרין.
יתרה מזו, נקבע כי במישור העקרוני, המקרה דנן מדגיש את הצורך בהחמרת הענישה בגין עבירות דומות בגדרי מתחם העונש ההולם מטעמי הרתעת רבים, בהתאם לסעיף 40ז לחוק. כיום, בידי כמעט כל אדם טלפון נייד המאפשר לו לתעד בקלות רבה אדם אחר במצבים שונים, ביניהם מצבים אינטימיים. בלחיצת כפתור ניתן להפיץ תיעוד זה, ומרגע שהופץ ולו לאדם אחד נוסף – במקרים רבים נחרץ גורלו להגיע לידי רבים. במציאות זו, בכל גלגול של התיעוד, מיצירתו ובמעברו מ"יד ליד", הסכנה כי ישמש לביצוע עבירת הסחיטה היא משמעותית. בהתאם, גדלה הסכנה הנשקפת לציבור בכללותו ולנסחטים בפרט. מכאן, שיש צורך בענישה אשר תשמש כלי מרתיע ואפקטיבי מפני התממשותה, בהציבה "מחיר" מרתיע מביצוע העבירה. האמור נכון פי כמה במקרים שבהם הסחיטה באיומים נעשית לצורך הפקת רווח כספי, ולכן יש להניח כי החמרה בענישה תוכל לאיין במידת מה את התוחלת הטמונה בעבירה ולהביא בכך להרתעת הסוחט באיומים הפוטנציאלי מביצועה. נסיבותיו האישיות של המערער נלקחו בחשבון בגזר הדין, ואינן מצדיקות הקלה נוספת בעונשו. למול נסיבות אלו, ניצבים שורת שיקולים אחרים ובכלל זה הנזק הרב שנגרם למתלונן, אשר עולמו חרב עליו, ולמרות זאת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער הוא ברף התחתון של המתחם שקבע בית המשפט המחוזי.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד פתחי פוקרא ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד הדר פרנקל
