העליון גזר 14 שנות מאסר על מנהל בחברות השקעות שבצע הונאת ענק של לקוחות. נקבע כי מדובר בעבירות כלכליות מן החמורות ביותר שבוצעו במדינה. עבירות אלה מסבות נזק רב-ממדי לשוק ההון כולו ופוגעות בצמיחת המשק הלאומי, ובאמון הציבור בשוק ההון. המלחמה בפשיעה הכלכלית מחייבת החמרה בענישה
עסקינן בערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) אשר גזר על המערער 10 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס כספי בסך של 400,000 ש"ח. המערער הורשע, בין היתר, בעבירות של גניבה בידי מורשה, הלבנת הון, אי-קיום הוראת סעיף 15 לחוק ניירות ערך כדי להטעות משקיע סביר, ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. בין השנים 2015-2012 שימש המערער כמנהל דה-פקטו וכבעל סמכויות דומיננטי בחברות שונות, שעיקר עיסוקן היה גיוס כספים לצרכי השקעות ומתן הלוואות. בפועלו באמצעות אותן חברות, ביצע המערער, בערמה ובתחכום רב, שורה ארוכה של עבירות פליליות אשר גרמו נזקים משמעותיים לאין-ספור נפגעים. כתב האישום מגולל מסכת ארוכה של מעשי מרמה וגניבה אשר בוצעו על-ידי המערער במסגרת הונאת ענק – מן הגדולות ביותר שנראו אי-פעם במחוזותינו – של ציבור המשקיעים בקרנות אשר נוהלו על ידי המערער. הפסדים אשר נגרמו למשקיעים על ידי הונאה זו מגיעים כדי 340,000,000 ש"ח.
המערער מלין על הרשעתו בגניבה בידי מורשה וטוען כי יש להרשיעו בקבלת דבר במרמה. בנוסף, היקף ההשקעות שגייס אינו עולה בהרבה על 304,000,000 ש"ח. המערער מבקש להקל באופן משמעותי בעונשו.
מנגד, המדינה טוענת כי משנקבע כי המערער שלח יד בכספי המשקיעים כאשר החזיק בכספים אלו כדין – פשיטא הוא כי עבירת גניבה בידי מורשה התגבשה. עונש המאסר שהוטל על המערער חורג לקולא מהענישה הראויה, ואינו עולה בקנה אחד עם הצורך החברתי למצות את הדין עם נאשמים שביצעו עבירות כלכליות חמורות, ורוקנו אנשים תמימים מחסכונותיהם. העונש ההולם עומד על 14 שנות מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, שיעור הקנס הנמוך אינו הולם את הנזק הכספי העצום, העומד על מאות מיליונים.
כב' השופט א' שטיין פסק בדעת רוב (איליו הצטרף כב' השופט י' אלרון, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט י' כשר), כי יש לדחות את ערעורו של המערער, ולקבל את ערעורה של המדינה על גזר הדין. יש להחמיר את עונשו של המערער ל- 14 שנים וכן להעלות את סכום הקנס, לסך של 600,000 ₪. באשר לטענות המערער באשר להיקף ההשקעות שגייס, חוות דעתו של רו"ח מרום נסמכת על הדו"חות הכספיים ומדובר בחוות דעת אמינה מעבר לספק סביר. משכך, היקף ההשקעות שגייס המערער באמצעות מצגים שקריים, ואשר ברובן ירדו לטמיון, הגיע לכדי 340,000,000 ש"ח. הוכח מעבר לספק סביר כי המערער הסיט את השקעותיהם של לקוחות קרנות קלע לאפיקים שהוסתרו מהלקוחות מלכתחילה, ושכללו את שימושיו האישיים. כמו כן, הוכח מעבר לספק סביר כי מעשי הונאה אלה תוכננו מראש. ממצאים חד-משמעיים אלה של בית משפט קמא עומדים על מסד ראייתי איתן. בית משפט קמא קבע כי מתקיימים יסודות העבירה הן של קבלת דבר במרמה והן של גניבה בידי מורשה. נקבע כי המערער החזיק כדין בכספי המשקיעים בהיותו המנהל ובעל הסמכות הבכירה ביותר בקרנות קלע. כספי המשקיעים הם בגדר "דבר" הניתן להיגנב אשר הוחזק בפיקדון בקרנות קלע. המערער שלח יד בכספים הללו כאשר עשה בהם שימוש בלתי מורשה לצרכיו הפרטיים – וכל זה נעשה במהלכים שתוכננו על ידו מראש, כאשר הוא מסתיר מהמשקיעים את מעשיו בכספיהם, ומציג בפניהם מצגים כוזבים באשר להשקעות הכספים. לנוכח החפיפה בין הממצאים העובדתיים אשר מבססים את הרשעת המערער בשתי העבירות, החליט בית המשפט להרשיעו אך ורק בעבירת גניבה בידי מורשה. מעשי המרמה החמורים אשר בוצעו על ידי המערער כחלק מתכנית הגניבה בידי מורשה מאפשרים את הרשעתו גם בקבלת דבר במרמה, אולם, עבירה זו נבלעת בתוך העבירה של גניבה בידי מורשה. מעשיו החמורים של המערער הגיעו כדי גניבה בידי מורשה – עבירה חמורה יותר מקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. המשקיעים נפרדו מהכסף בו החזיקו על יסוד הצהרות כוזבות אשר באו מפיו ומטעמו של המערער, ואשר הסתירו את כוונתו הסמויה לנכס לעצמו את הכספים, שהופקדו על ידי המשקיעים בקרנות קלע. אשר על כן, המערער נטל ונשא דבר הניתן להיגנב – כספי המשקיעים – וזאת, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כאשר הוא מתכוון כבר בשעת הנטילה לשלול את הכספים הללו מבעליהם שלילת קבע. מעשים כאמור הם בגדר "גניבה". ומאחר שהמערער עשה את אשר עשה בכסף "שקיבל עם יפוי כוח לעשיה בו"– ברי הוא כי מעשיו עולים כדי גניבה בידי מורשה. טענת המערער בדבר היעדר הקשר הסיבתי בין מעשי המרמה שעשה לבין החלטותיהם של חלק מהמשקיעים להשקיע את כספיהם בקרנות קלע, נדונה לכישלון. פשיטא הוא, שהחלטות המשקיעים להשקיע את כספיהם בקרנות קלע הושפעו מהמצגים הכוזבים באשר לאפיקי ההשקעה שהוצגו בפניהם על ידי המערער. נקבע כי די בכך שמעשי המרמה השפיעו השפעה ניכרת ואפקטיבית על החלטותיהם של המשקיעים להשקיע בקרנות קלע, כדי לקיים את דרישת הקשר הסיבתי. משכך, נפסק לדחות את הערעור על ההרשעה.
זאת ועוד, נקבע כי באשר לגזר הדין, בחינת האירועים מלמדת כי לא קיים ביניהם קשר הדוק. בבסיסו של כל אחד משלושת האירועים עומדת תכנית עבריינית עצמאית שמימושה פגע באינטרס חברתי מוגן עצמאי ונפרד. עבירות האישום הראשון נוגעות להונאת המשקיעים, ולשימוש בכספיהם באופן שחרג מהמטרה שלשמה כספים אלה ניתנו. עבירות אלה תוכננו היטב, חזרו על עצמן בשיטתיות ופגעו באופן דומה במספר רב של משקיעים. לעומת זאת, עבירות האישום השני והשלישי שונות במהותן, שכן הן פגעו בכלל הציבור ובאינטרס המדינה לקיים פיקוח אפקטיבי על גיוסי כספים מהציבור ועל טוהר המידות בשוק ההון. האישום הרביעי – ביצוע עסקאות חריגות עם בעל שליטה, אשר דיללו את קופת החברה שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך – אף הן מהוות אירוע אחד, מופרד ונבדל משני האירועים האחרים. בית משפט קמא צדק אפוא בהחליטו לסווג את עבירות האישום הרביעי כאירוע עברייני עצמאי. יתרה מכך, נקבע כי עבירות כלכליות מבוצעות, על-פי רוב, על-ידי אנשים שמנהלים אורח חיים נורמטיבי בעולם הגלוי לעין, להבדיל מהעולם שאינו נראה, בו הם מבצעים – בסתר ובתחכום רב – עבירות כלכליות במטרה להתעשר על חשבונם של אנשים תמימים או על חשבון הציבור בכללותו. עבריינים כלכליים כדוגמת המערער לא הידרדרו לפשיעה על רקע של מצוקה כלכלית וחברתית. לרוב, אלה הם אנשים שדרכם צלחה. מעשיהם מונעים, על-פי רוב, על ידי הרצון להתעשר באמצעות ניצול בוטה של עמדת כוח, ידע ותחכום. עבריינים אלה מבצעים עבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר בהרבה מקרים נמשכות זמן רב ומשאירות אחריהן ניזוקים רבים. עבירות אלה מסבות, לעתים קרובות, נזק רב-ממדי לשוק ההון כולו ופוגעות בצמיחת המשק הלאומי. הן פוגעות באמון הציבור בשוק ההון, וכפועל יוצא מכך מדללות את התמריץ להשקיע בשוק ומבריחות ממנו משקיעים פוטנציאליים. כל זה מחייב להחמיר בעונשיהם של עבריינים כלכליים. עונשים שראוי להטיל על עבריינים אלה חייבים לבטא את שאט הנפש של החברה ממעשים פליליים שבבסיסם ניצול של מעמד, כוח ושררה – מעשים אשר מונעים על ידי רדיפת בצע וחתירה להתעשרות בכל מחיר. עונשים כאמור חייבים גם לבטא את הצורך החברתי בהרתעת הרבים. כפועל יוצא מכך, בתי המשפט צריכים לקבוע עונשים אלה בהתחשב בגודל הפיתוי לבצע עבירות כלכליות ובקושי לגלותן. המלחמה בפשיעה כלכלית מחייבת השתת קנסות כבדים לצד עונשי מאסר ממושכים על עבריינים. כאמור, בבסיסן של עבירות כלכליות עומד המניע של בצע כסף. הסנקציה הפלילית שראוי להטיל על העבריין חייבת אפוא להכות קשה גם בכיסו.
לאור האמור, נקבע כי על בית המשפט להתערב, נוכח קולתו המפליגה של העונש, אשר אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואת הנזק הכלכלי העצום שעבירות אלה הותירו אחריהן. המערער הורשע בעבירות כלכליות מן החמורות ביותר שבוצעו במדינתנו. עבירות אלה בוצעו בשיטתיות, בתחכום רב ואחרי תכנון מוקדם. המערער דרס ברגל גסה את האמון שהמשקיעים תלו בו. הוא נהג בכספי המשקיעים כבשלו כדי להביא להתעשרותו על חשבונם. הסכום הכולל שהצליח לגייס מהמשקיעים בעזרת מצגים שקריים הגיע, כאמור, לכדי 340,000,000 ש"ח. מתוך סכום זה, המערער העביר לכיסו הפרטי כ-19,000,000 ₪, ואחרי שנחשפו מעשיו, לא לקח על עצמו שום אחריות ובחר להתייחס בביטול לכל ההאשמות שהוטחו בפניו. מעשיו הסבו נזק עצום לציבור המשקיעים אשר השקיעו את מיטב כספם בחברות שבשליטתו. חלקו הארי של ציבור המשקיעים מורכב מאזרחים ותיקים ופנסיונרים – אנשים אשר חסכו כספים שהרוויחו בעמל רב במשך שנים ארוכות עובר להשקעתם בקרנות קלע. כספים אלו – אשר היוו עבור רבים מהמשקיעים משענת יחידה לעת זקנה והועדו לסיפוק צרכיהם הבסיסיים כמו בריאות, דיור ורווחה – נעלמו כלא היו. אשר על כן, מן הדין הוא להחמיר את עונשו של המערער בשני רכיביו – מאסר וקנס – באופן משמעותי. עונשו של המערער יעמוד על 14 שנות מאסר לריצוי בפועל, הקנס יעמוד על סך של 600,000 ₪.
לסיכום, ערעורו של המערער נדחה, ערעורה של המדינה על גזר הדין מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד רוני זלושינסקי; עו"ד חנה קורין
המשיב יוצג ע"י: עו"ד צבי קלנג; עו"ד יעל פטובי
