העליון דחה ערעור של בעל חברה על ההחלטה לחייבו בכפל קנס בשל הונאת רשויות המס תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות בסכום של 342 מיליון ₪. נקבע כי אין בענישה הפלילית כדי להחליף את החיוב במס או למנוע הליכי אכיפה אזרחיים. הסנקציות הכספיות הוטלו גם בגין הרשעתו בעבירות מרמה, הלבנת הון ומס הכנסה
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נדחה ערעור מס שהגיש המערער על חיובו בכפל מס מכוח סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף. הערעור נסוב על החלטת המדינה, שלא להפחית את כפל המס מכוח הסמכות הקנויה לה בסעיף 100 לחוק מע"מ. בין השנים 2016-2012 היה המערער הבעלים של חברת נופר ולינוי ניהול וייזום השקעות בע"מ, שנוסדה כחברת בנייה, ובעל השליטה בפועל בחברת דורן משאבי אנוש בע"מ. חברת דורן היא תאגיד כוח אדם שהחזיק ברישיון ובהיתר מיוחד לפי סעיפים 2 ו-10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, אשר אפשרו לו לשמש כקבלן כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל. כתב האישום ייחס למערער שורה ארוכה של עבירות, בהן ריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון, עבירות על חוק מע"מ ועל פקודת מס הכנסה ועוד. ההליך דנן עוסק בעיקר באישום השלישי שבכתב האישום המתוקן שעניינו ב"הוצאה וקיזוז חשבוניות כוזבות", המייחס למערער עבירות לפי חוק מע"מ. המערער הוציא, בצוותא חדא עם אחרים, מאות חשבוניות מס כוזבות על עסקאות ושירותים מבלי שהייתה עסקה או מבלי שניתנו השירותים, במלואם או בחלקם, וזאת בסכומים שאינם פחותים מסך של 342,023,698 ₪ כולל מע"מ. סכום המע"מ הכולל הנובע מסך החשבוניות הכוזבות שהוצאו הועמד על סך 51,062,589 ₪. המחוזי הרשיע את המערער בעבירות על חוק מע"מ, וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 72 חודשים. בהמשך נקבע כי הממצאים המרשיעים שנקבעו בפסק הדין קבילים כראיה, וכי אלה מקימים למערער חבות בכפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ.
המערער טוען כי היה נכון וראוי לוותר על גביית מס כלשהוא, בין אם בשל העונש שהוטל עליו בהליך הפלילי, בין אם בשל מקומו "השולי" בפרשיה העבריינית, ובין אם בשל היקפו הרחב של חילוט רכושו.
לעמדת המדינה הרשעתו וענישתו של נאשם בהליך הפלילי, אינן גורעות מן האפשרות לחייבו בשל אותם מעשים ומחדלים גם לפי הדין האזרחי, כפי שנעשה במקרה דנן.
כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ פסקה כי יש לדחות את הערעור. ההלכה הפסוקה הבהירה כי החיוב בכפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ הוא בבחינת סנקציה אזרחית-מנהלית שנועדה לשרת שתי תכליות עיקריות: האחת, השבת המצב לקדמותו, במובן של העמדת מצבה של הקופה הציבורית במקום שבו הייתה אלמלא הונפקה החשבונית בניגוד לדין, והשנייה, הרתעת הרבים באמצעות התשלום הכפול, וזאת כדי למנוע לכתחילה הנפקה של חשבוניות בניגוד לדין (ע"א 6825/98 בעניין אדוריים). כן צוין לא אחת בפסיקה כי השימוש בחשבוניות מס כוזבות הוא בגדר "מכת מדינה" שבעטיה נגזלים סכומי עתק מן הקופה הציבורית, ומכאן נובעת חשיבותה של הסמכות המעוגנת בסעיף 50(א) המשמשת ככלי מרכזי ויעיל במיוחד לטיפול בתופעה בלתי רצויה זו. לצד החיוב בכפל מס, מקנה סעיף 100 לחוק מע"מ סמכות לוותר על רכיב הכפל, או להפחיתו, מטעמים מיוחדים. סמכות זו מוגבלת אך לרכיב הכפל ואין זה בסמכותן של רשויות המס לוותר או להפחית מסכום הקרן. יש לעשות שימוש זהיר ומצמצם בסמכות לפי סעיף 100 לחוק השמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם הוכח כי "חשבונית המס לא הונפקה בכוונת מירמה או מתוך ניסיון להונות את רשויות המס". כך לדוגמא, כאשר "החשבונית הוצאה מחמת שגגה או אי-ידיעה, או כאשר העוסק שילם את המס הנובע מהחשבונית", מקרים בהם נחלשת התכלית ההרתעתית שבהטלת כפל מס (ע"א 2823/18 בעניין בדיר). הכלל הוא אפוא הטלת כפל מס והחריג לו הוא הוויתור או ההפחתה.
בהמשך לאמור, נקבע כי המקרה דנן אינו בבחינת חריג המצדיק הפחתה של כפל המס. המערער בראשה של התארגנות עבריינית מסועפת ומתוכננת היטב, שבגדרה בוצעו שורה ארוכה של עבירות, ביניהן הנפקה שיטתית של מאות חשבוניות מס כוזבות לאורך כחמש שנים ובהיקף כספי אדיר של מאות מיליוני ש"ח. כזכור, המערער שימש כבעלים של חברת נופר ולינוי, וכבעל השליטה בפועל בחברת דורן – שתי החברות אשר עמדו במוקד הנפקת החשבוניות הכוזבות. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערער יחד עם שותפיו, נהגו לקיים פגישות תקופתיות על מנת להוציא את תכניתם מן הכוח אל הפועל, ואת כל זאת ויותר עשו "במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס ואו לעזור לאחר להתחמק מתשלום מס". ברי כי היקף הונאת רשויות המדינה והנזקים שהוסבו בעטיה לקופה הציבורית אינם עולים בקנה אחד עם המקרים החריגים שלהם נועדה סמכות ההפחתה. אמנם, בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי מצא לנכון לפנות לרשויות המס בהמלצה "לשקול בחיוב" להסתפק בענישה הפלילית ולהימנע מלבוא בדרישות כספיות נוספות כלפי המערער מכוח הדין האזרחי, אלא שהמלצה זו מנוגדת להוראות הדין. בית המשפט העיר כי ככלל ראוי כי בית המשפט הדן בהליך הפלילי ימעט במתן המלצות בעניינים שאינם בתחום סמכותו ובנסיבות בהן לא הונחה לפניו התשתית העובדתית והמשפטית הנוגעת לעניין. על בית המשפט להימנע מליצור ציפיות בלב הנאשם, או לנטוע בו את הרושם כי יהיה בגזר דינו כדי להביא לתוצאה מטיבה החורגת מהסדר הטיעון שבין הצדדים ומן ההליך הפלילי שלפניו. גם שיקולים של מדיניות משפטית ראויה תומכים בנקיטת זהירות במתן המלצות מעין אלה, אשר עלולות לתמרץ בעלי דין להפוך את ההליך הפלילי, ואת הסדרי הטיעון בפרט, לזירה לקבלת המלצות בעניינים החורגים מתחומו של ההליך.
יתרה מזו, נקבע כי בית במשפט העליון הבהיר לא אחת, כי אין בענישה הפלילית כדי להחליף את החיוב במס או למנוע הליכי אכיפה אזרחיים. בקשר לסעיף 100 לחוק מע"מ נקבע כי כאשר כפל המס הוטל לצד עונשים מכוח המשפט הפלילי לא יהא בכך, ככלל, לשמש טעם לביטול או להפחתה של כפל המס. סעיף 123 לחוק מע"מ קובע כי "הורשע אדם, או שילם כופר או קנס מנהלי, אין בכך כדי לפטרו מחובותיו על פי חוק זה והתקנות לפיו". סעיף 104 לחוק מוסיף ומורה כי "הוראות פרק זה אינן גורעות מאחריותו הפלילית של החייב במס". זאת ועוד, יש לזכור כי עבירות המע"מ הן רק חלק מן העבירות בהן הורשע, וכי הסנקציות הכספיות הוטלו עליו גם בגין הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות מרמה, הלבנת הון ומס הכנסה, וגם מטעם זה אין לשעות לטענתו להפחתה.
לסיכום, הערעור נדחה, המערער חוייב בהוצאות המדינה בסך של 10,000 ₪.
המערער יוצג ע"י: עו"ד אייל בסרגליק; עו"ד ליזה בנאיון ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד אלכסנדרה הודס
