נדחתה תביעת אישה שעבדה מהבית בשל הקורונה להכיר בפציעה בידה כתוצאה מחיתוך עוף קפוא כתאונת עבודה. הכרה גורפת בכל פעולות הבישול בבית, לכל אורך יום העבודה, ולמעשה בכל פעולות היומיום שמבצעים מבוטחים שחיים ועובדים בביתם, כפעולות למען עיסוקם, חורגת מתכליתו של ביטוח נפגעי עבודה
תביעה להכיר בתאונה שאירעה לתובעת בביתה בעת שחתכה עוף קפוא באמצעות סכין מטבח ונחתכה בכף ידה השמאלית, כפגיעה בעבודה כהגדרתה בסעיפים 79-80 לחוק הביטוח הלאומי. עבודתה מהבית בעת התאונה נבעה כתוצאה מהטלת סגר על המשק עקב משבר הקורונה.
לטענת התובעת, מאחר שהפרדת העוף הקפוא נעשתה לצורך הכנת ארוחת הצהריים שלה במהלך יום העבודה, הרי שזו מהווה חלק אינטגרלי מהפסקת הצהריים ואין כל הבדל בין הפשרת שניצל קפוא או חימום אורז באמצעות מכשיר מיקרוגל במקום העבודה לבין פעולת התובעת בביתה.
מנגד טוען המל"ל, כי התובעת מבקשת בתביעתה, להכניס את עבודות הבית לגדרו של ביטוח נפגעי העבודה, ולא לכך התכוון המחוקק.
כב' השופטת ת' עציון פלץ פסקה כי יש לדחות את התביעה. אין מחלוקת כי לתובעת ארעה "תאונה" במהלך יום עבודה מהבית, והמחלוקת היא בשאלה, האם אירעה התאונה תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת, כהגדרת סעיף 79 לחוק. בהתאם להלכה הפסוקה, "כשהבית משמש לצורכי עבודה, הופך הוא להיות, על דרך של העתקה מושגית, סביבת עבודה בדומה לזו המתקיימת במשרדו של הנפגע. אי לכך, ככל שהתאונה, על-פי נסיבותיה והקשרה, הייתה מוכרת כתאונת עבודה אילו התרחשה במשרדו, כן יש להכיר בה לנפגע כתאונת עבודה עת התרחשה בביתו המשמש לו כמשרדו" (עב"ל (ארצי) 104/99 בעניין ברדה). לנוכח הקושי המתעורר במקרים שבהם הבית משמש הן כמעון והן כמשרד נקבע בפסיקה, כי יש לבחון האם בעת ביצוע הפעולה שבה נפגע המבוטח הוא עשה "למען ביתו" או "למען עיסוקו", והתשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשאלה מקדימה - לאיזו תכלית ישירה, להבדיל מעקיפה, בוצעה אותה פעולה שבה נפגע המבוטח בעת ביצועה. בחינת "סבירות" הקשר שבין הפעולה לעבודה, והתכלית הדומיננטית של הפעולה להבדיל מהתכלית הנלווית נועדו למנוע תוצאות החורגות מההיגיון שבביטוח מפני תאונות עבודה.
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי תכליתה הישירה והדומיננטית של פעולת חיתוך והפרדת העוף הקפוא שביצעה התובעת בשעות הבוקר בביתה, ואשר במהלכה נפגעה, לא הייתה "למען עיסוקה" כי אם "למען ביתה", ואף לא ניתן להניח כי התובעת הייתה מבצעת פעולה זו אלמלא עבדה בביתה. גרסתה של התובעת באשר להתנהלות הדברים בבוקר התאונה לא הייתה משכנעת ובית המשפט ציין כי התקשה לתת בה אמון. התובעת העידה כי ביום התאונה בנה הפעוט בן השנה וחצי היה בבית עקב חופשת חנוכה, כך שלא ניתן לשלול את האפשרות כי הפרדת עוף קפוא בשעת בוקר נועדה לצורך הכנת מרק עוף לפעוט. נקבע כי בחינת סבירות הקשר שבין הפעולה נשוא התאונה לבין העבודה, בשים לב לסוג הפעולה שבוצעה -הפרדה וחיתוך של עוף קפוא, לשעה שבה בוצעה הפעולה ולצורך אישי שלא נסתר, לבשל לפעוט מעידה, כי התכלית הדומיננטית של הפעולה, להבדיל מהתכלית הנלווית, היתה אישית ולא לצורך העיסוק. התובעת אף אישרה כי ככל שהעבודה היתה מתבצעת ממקום העבודה הרי שלא היה באפשרותה לבצע את הפעולה. בשים לב למידת ההוכחה המוגברת הנדרשת במקרה של תאונת עבודה בבית, לא ניתן לראות בתאונה כתאונת עבודה. מסקנה אחרת אף היתה גוררת הכרה גורפת בכל פעולות הבישול והאפיה בבית, לכל אורך יום העבודה, ולמעשה בכל פעולות היומיום שמבצעים מבוטחים שחיים ועובדים בביתם, כפעולות למען עיסוקם, תוך חריגה מתכליתו של ביטוח נפגעי עבודה. אף אם בסופו של יום נועדה פעולת ההפרדה והחיתוך של העוף הקפוא בשעות הבוקר כדי לשרת גם את ארוחת הצהריים של התובעת, הרי שאין בכך כדי לשנות מהמסקנה, כי מדובר בתכלית עקיפה להבדיל מישירה (שאף לא הוכחה), שלא נועדה לשרת את יום עבודתה של התובעת, וכי אין מדובר ב"פעולה טבעית סבירה ומתבקשת מעצם הנסיבות", כאמור בעניין ברדה.
לסיכום, התביעה נדחית.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד גיא כהן ; הנתבע יוצג ע"י: עו"ד שירה צמיר
