מאסר עולם + 6 שנות מאסר, במצטבר, הושתו על שוטר שהשתמש באקדחו כדי לרצוח את אשתו לעיני ילדיו הקטינים. הוא קשר אותם לכיסאות באמצעות חבל, ועשה בהם שימוש כ"כלי" על מנת להכאיב למנוחה, תוך אדישות לשלומם וניצול פערי הכוחות בינו לבינם. לבסוף ירה בראשה כשהיא שכובה על הרצפה ופניה כלפי מטה
עסקינן בגזר דינו של נאשם, שוטר במשטרת ישראל, שהורשע, על פי הודאתו, בביצוע רצח בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין או חסר ישע בידי אחראי, והתעללות בקטין או חסר ישע בידי אחראי. בעקבות ויכוח בין הנאשם לבת זוגו, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית את המנוחה. לצורך כך, נטל חבל, קרא לילדיו הקטינים, הושיבם על שלושה כסאות וליפף חבל סביבם וקשר אותם, בעוד התינוק יושב בכיסא אוכל לתינוקות. כאשר המנוחה הבחינה בקטינים כשהם כבולים לכיסאות, צעקה לעבר הנאשם והוא החל להכותה לעיני הקטינים וחנק אותה בחוזקה. לאחר שהבת השתחררה מהקשירה הנאשם משך אותה בחוזקה בידה, והפילה על המדרגות. המנוחה ניסתה לפתוח את דלת הבית במטרה להימלט, והנאשם דקר אותה שתי דקירות בירך השמאלית. בהמשך, הוציא הנאשם את האקדח, ולעיני הקטינים, תוך שהמנוחה מתחננת על חייה, ירה בה ירייה אחת שפגעה ברגלה. המנוחה נפלה ארצה, כשפניה כלפי מטה והנאשם ירה ירייה נוספת לעבר ראשה, וגרם למותה.
לעמדת המדינה, יש להכריז על הרצח כרצח חריג בחומרתו, ולגזור על הנאשם עונש מאסר עולם חובה ועונש מאסר נפרד בגין העבירות שביצע כלפי הקטינים, אשר ירוצה במצטבר לעונש מאסר העולם. יש להורות על פסיקת פיצוי לקטינים, בסכום המקסימלי הקבוע בחוק.
הנאשם טען כי גם אם יקבע מתחם ענישה נפרד לעניין העבירות הנוספות בהן הורשע, הרי שיש להורות על חפיפת העונש בגין עבירות אלה לעונש מאסר עולם, בשים לב כי מדובר בעונש חובה, וכן מתוך נכונות לפסוע פסע קטן לטובת הנאשם אשר לקח אחריות על מעשיו.
כב' השופטים פסקו כי המנוחה הייתה כבת 32 שנים בלבד בעת שנגדעו חייה באירוע פתאומי ואכזרי מאוד. הנאשם לא חס על חיי בת זוגו, וחרף ניסיונותיה להיאבק בו במהלך האירוע, להזעיק עזרה באמצעות בתה, להימלט מהמקום ולהתחנן על חייה, ירה בה לבסוף באמצעות אקדחו האישי לעיני ילדיהם, ירייה אחת לעבר הירך, ולאחר שנפלה ארצה, ירייה נוספת ישירות לראשה, שהביאה למותה. הנאשם הסב כאב וסבל הן לילדיו, והן למשפחת המנוחה. בעניין דנן מתקיימות נסיבות מחמירות כפולות. מדובר במעשה שנעשה לאחר תכנון והליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, ואין מדובר בהחלטה רגעית. למעשה הרצח קדמו מעשי הכנה של ממש, בהם ניגש הנאשם למחסן ונטל חבל, כינס את ילדיו בסלון, וקשר אותם לכיסאות. לאחר מכן, הצטייד בסכין והניחה בקרבת מקום. לאחר שהמנוחה ירדה אל הסלון, החל להכות אותה לעיני הקטינים ואף לחנוק אותה. לאחר שניסתה להימלט, לקח את הסכין שהכין מראש, ודקר אותה. כשהבין שהמנוחה מוסיפה לנסות להיאבק בו, הוציא את האקדח, וירה בה. ממעשיו ניתן ללמוד כי היה חדור מטרה, ומרגע שגמלה בליבו ההחלטה להמית את המנוחה, לא חדל ולא התעשת לרגע, ומעשיו האלימים הלכו והסלימו עד כדי ירייה ישירות לראשה כשהיא שכובה על הרצפה ופניה כלפי מטה. הנסיבה המחמירה השנייה הינה עשיית המעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן. המנוחה, ברגעיה האחרונים, ראתה את ארבעת ילדיה הקטנים קשורים בחבל מבלי לדעת מה יעלה בגורלם. בשל הבנתה כי חייה בסכנה, נאלצה לזעוק לבתה, כבת 8 בלבד, במטרה שתפעל להזעיק עזרה. ולבסוף, התחננה על חייה, כשילדיה צופים בה, בעוד אביהם עושה שימוש באקדח ויורה לעברה. קריאותיו של הנאשם לאוזני ילדיו הבוכים: "יש! עכשיו אין אמא", מלמדת יותר מכל על האכזריות הבלתי נתפסת בה פעל.
בהמשך לאמור, נקבע כי אמנם כלל העבירות בוצעו במסגרת "אירוע אחד", עם זאת, מדובר במספר "מעשים" שביצע הנאשם. הפגיעה באינטרסים חברתיים והנזק הנוסף שנגרם לקטינים בגין העבירות שבוצעו כלפיהם, מצדיקים הטלת עונש נפרד בגין מעשים אלה. בהחלטתו לבצע את רצח אמם אל מול עיניהם של ילדיו הקטינים, פגע הנאשם פגיעה חמורה בערכים חברתיים בסיסיים ביותר של שלמות גופם ונפשם של ילדים, כבודם, זכותם של ילדים להיות מוגנים על ידי הוריהם, וזכותם לסביבה בטוחה שתאפשר את התפתחותם התקינה. מדובר בעבירות שבוצעו כלפי ארבעה קטינים צעירים מאוד, בתוך ביתם, על-ידי אביהם, במסגרת אירוע אחד מתמשך ואכזרי העולה כדי התעללות נפשית חמורה. לאחר שגמלה בלבו ההחלטה להמית את אמם, בחר הנאשם לקשור את ילדיו לכיסאות באמצעות חבל, ולבצע לנגד עיניהם את זממו. אין מדובר בנוכחות אקראית במקום, אלא במעשה מתוכנן של הנאשם, אשר החליט לעשות שימוש בילדיו כ"כלי" על מנת להכאיב למנוחה, תוך אדישות לשלומם וניצול פערי הכוחות העצומים בינו לבינם. הקטינים נאלצו לצפות בנאשם כשהוא מכה וחונק את אמם. הבת שהייתה אז כבת 8 בלבד, שמעה את קריאות אמה, וניסתה להשתחרר מהקשירה ולהזעיק את עזרת שכנתם. למראה בתו מנסה לסייע לאמה, הנאשם לא התעשת אלא פעל באגרסיביות, משך אותה בחוזקה והפילה על המדרגות, דבר שגרם לה לחבלה במותן ובכתף. בהמשך, כשהמנוחה מתחננת על חייה, לעיני הקטינים, ירה בה הנאשם וגרם למותה. כתב האישום מפרט כיצד לאחר הרצח, היו הילדים מבוהלים ובוכים, והבת אף שאלה את הנאשם האם בכוונתו להרוג גם אותם. נקבע כי העונש שיוטל בשל עבירה של התעללות בקטין, יוטל במצטבר לעונש מאסר העולם, נוכח העובדה שמדובר בערכים מוגנים נפרדים, בנפגעי עבירה נפרדים, ובחומרה יתרה של המעשים.
יתרה מזו, נקבע כי אף שהמקרה דנן נסיבותיו קשות, הוא שונה מהמקרים בהם הופעל סעיף 30ב עד כה בפסיקה ונקבע כי מעשה הרצח נעשה בנסיבות חריגות בחומרתן. המדינה ציינה בהגינותה במסגרת טיעוניה, והגדירה את הפעלת הסעיף במקרה דנן כ"קפיצת מדרגה". בית המשפט ציין כי התלבט נוכח נסיבותיו הקשות והחמורות של האירוע, האם אין זהו המקרה המתאים להרחיב במידת מה את השימוש שנעשה עד כה בסעיף 30ב. עם זאת, משנה החומרה של הרצח, בשונה מאירועים דומים של רצח בנות זוג, היא הנכחת הילדים וביצוע הרצח לעיניהם. ואולם, לנוכח ייחוס עבירת ההתעללות בנוסף לעבירת הרצח, החומרה היתרה מוצאת את ביטויה בעונש מאסר משמעותי המצטבר למאסר העולם, זאת אף מעבר לעתירת המדינה. האינטרס הציבורי והסלידה מביצוע הרצח בנסיבות דנן יבואו לידי ביטוי בענישה מחמירה זו, תוך שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים ובהתאם להוראות חוק העונשין. אין בקביעה זו כדי להפחית מעוצמת הפגיעה האכזרית והבלתי נתפסת שגרם הנאשם לארבעת ילדיו, בשר מבשרו, למשפחת המנוחה, ולהוריו. ביהמ"ש הוסיף כי הוא מקווה שבני המשפחה, ובפרט הוריה של המנוחה, ימצאו את הכוחות להתמודד ולטפל בארבעה ילדים יקרים ופגועים, כל אחד בהתאם לגילו ולאישיותו.
לסיכום, על הנאשם נגזרו: מאסר עולם, 6 שנות מאסר בפועל, שירוצו במצטבר לעונש מאסר העולם, ופיצוי בסכום המרבי הקבוע בחוק, 258,000 ₪.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד נטלי חגי; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד משה אלון; עו"ד דיאנה שומסקי
