אושרה הגשת תביעה ייצוגית נגד הפניקס ומנורה שעניינה כפל ביטוח לדירה, שלא הוסיף כיסוי ביטוחי. התנהלותן הרשלנית של המבטחות אפשרה מצב של כפל ביטוח באותה חברה, הגם שאחת מהפוליסות היתה מיותרת. הפקת שתי פוליסות וחיוב המבוטח בתשלום פרמיה עבור שתיהן מגבשת לכאורה את עילת עשית עושר ולא במשפט
עסקינן בבקשה לאישור התובענה כייצוגית שבמרכזה מצב של "כפל ביטוח" לדירה. בתחילת ההליך היו 6 מבקשים שהגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין פוליסות ביטוח מבנה שהופקו למבקשים באותה חברת ביטוח בגין אותו נכס לאותה תקופה או לתקופה שחלקה חופף- ובעת התקופה החופפת היה כפל ביטוח לנכס אצל אותה מבטחת, שלא הוסיף כיסוי ביטוחי. הבקשות הוגשו נגד מספר חברות ביטוח שביטחו ביותר מפוליסה אחת, מבנה אחד, לתקופה חופפת ונגד בנקים שהעניקו למבקשים הלוואות משכנתא שחייבו את הלווים לבטח את המבנה להבטחת פרעון המשכנתא בדרך של שעבוד הפוליסות לבנקים המלווים שהיו המוטבים. חלק מהתובענות הסתיימו, בין בהסתלקות ובין בהסדר פשרה שאושר, ונותר לדון בבקשת האישור של המבקשים 2 ו-6 נגד "הפניקס" וכן בבקשת המבקש 3 נגד "מנורה".
לטענת המבקשים, הבנקים המעניקים הלוואות משכנתא, מחייבים את מקבלי המשכנתא לבטח את המבנה בפוליסת ביטוח מבנה ולשעבד את הפוליסה לטובת הבנק. ככל שלא מוצגת לבנק המלווה פוליסה מתאימה הבנקים מנפיקים למבוטח פוליסה, ללא קשר לשאלה האם כבר קיימת פוליסה. קיומן של הפוליסות הכפולות יוצר מצב של "כפל ביטוח" מנוגדת לדין, מחייבת את המבוטחים בתשלום פרמיה בגין פוליסה שקיומה מיותר, ועל כן יש להחזיר את הפרמיות העודפות ששולמו בגין אחת מהפוליסות.
לטענת הפניקס ומנורה, האחריות למצב של כפל ביטוח היא כולה על המבוטח.
כב' השופטת א' נחליאלי חיאט פסקה כי יש לאשר את התובענה כייצוגית. אין ספק שבקשת האישור הציפה שאלה הראויה לדיון במסגרת תובענה ייצוגית באשר לחובת חברות הביטוח לגלות למבוטח וליידע אותו על דבר קיומן של יותר מפוליסת ביטוח מבנה אחת בחברת הביטוח שלהן עצמן, שתיהן מתייחסות לאותה תקופה בקשר לאותו מבנה, פוליסה שאינה נותנת כיסוי ביטוחי נוסף, ולמעשה היא מיותרת, ורק מחייבת את המבוטח לשלם למבטחת פרמיה בגינה. בצד זה עולה השאלה האם קיומה של הפוליסה 'המיותרת' שבגינה שולמה פרמיה נוספת לאותה מבטחת, מחייבת את המבטחת בהשבה של כל הפרמיות המיותרות ששולמו. בית המשפט העיר כי בחר ללכת בדרך הגישה "המקלה" לפיה נדרש רף הוכחה נמוך יותר בשלב בקשת האישור המצריך בירור פחות מעמיק של עילות התביעה. בשל פערי הכוחות והמידע עלולה קביעת רף גבוה מדי בשלב בקשת האישור להוביל למצב של 'הרתעת חסר' מפני הפרת הוראות הדין. יש חשש שתובעים ייצוגיים, פרטיים בדרך כלל, הם בעמדת נחיתות מובנית מול חברות הביטוח שהן מהגופים החזקים במשק. במצבים שכאלה בהם פער הכוחות הוא כה מהותי יש הצדקה לרכך את הרף הראייתי הנדרש לאישור תובענה ייצוגית. נקודת המוצא היא קיומם של מבוטחים, להם שתי פוליסות שהופקו באותה חברה, לאותו מבנה ולאותה תקופה, כך שהמבוטח משלם למבטחת פרמיה מיותרת בגין פוליסה שהפקתה מיותרת ואינה מקנה כיסוי ביטוחי נוסף במקרה של אירוע מקרה הביטוח.
בהמשך לאמור, נקבע כי לטענת המבוטחים, הם פשוט סמכו על המבטחת, כי הבינו שלצורך קבלת המשכנתא ומילוי תנאי הבנק המלווה נדרש לבטח את הדירה – וכך הם עשו. המבקשים ומבוטחים שכמותם, אינם מודעים לכך שקיומן של שתי פוליסות באותה חברה אינו מוסיף להן כל כיסוי ביטוחי נוסף ומאידך מחייבות אותם לשלם פרמיה חודשית נוספת עבור הפוליסה המיותרת. בעניין דנן, מדובר בפוליסות 'ביטוח משכנתא' שהבנק דורש מלקוחותיו לוֹוֵי המשכנתא, בהתאם להנחיות בנק ישראל, והם נועדו להבטיח את החזר חוב המשכנתא במקרה של אירוע הביטוח. אך שלא כמו מבוטחים הבוחרים סוגי ביטוחים ואת זהות המוטבים לפי שיקולם, ביטוח המשכנתא מחייב כי המוטב יהיה הבנק המלווה. משכך, הביטוחים הם למעשה 'ביטוחי חובה' שהמבוטח חייב לקנות אותם. הדבר מחייב את המבטח ביתר תשומת לב בדרך של הסבר ראוי ומפורט, גילוי מלא, ובהדגשת כל התנאים, ועל המבטחות לוודא שהמבוטח מבין את התנאים ואת הנאמר בפוליסה, שכן עריכת פוליסת הביטוח במקרה של 'ביטוח משכנתא' היא משנית למבוטח והעיקר לגביו הוא עצם קבלת ההלוואה. חובת הגילוי והווידוא מחייבת את חברות הביטוח בסטנדרט מחמיר של התנהגות. על חברת הביטוח מוטלת חובה בסיסית להסביר למבוטח מהי בדיוק הפוליסה, מה היקפה ומדוע נדרשת יותר מפוליסה אחת לאותו נכס. בודאי מצופה מחברת הביטוח לבדוק בעצמה אם אין אצלה באותה חברה פוליסה זהה למבנה בגין תקופה חופפת שאינה מקנה כיסוי ביטוחי נוסף וזאת כדי שלא יקרה מצב בו היא גובה פרמיות מיותרות. מדובר באחריות של המבטחת למבוטחיה, אחריות שמשמעה שאל לה לייצר פוליסות מיותרות.
זאת ועוד, נקבע כי יש צורך להגן על ציבור המבוטחים בדרך של הרחבת החובות המוטלות על המבטחות. הפיכת 'כפל הביטוח' שאינו מוסיף כל כיסוי ביטוחי והגם שלטענת המבטחות 'אין הוא אסור', לסוג של נורמה, הוא בניגוד לציפייה סבירה מהתנהלות המבטחת. התנהלות כזו, אינה מתיישבת עם ציפייה סבירה של מבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח, כשפער הכוחות הוא כה מובהק. המבקשים הניחו תשתית ברמת ההוכחה המספקת בשלב זה של ההליך כי התנהלות המבטחות איפשרה מצב של כפל ביטוח באותה חברה, הגם שאחת מהפוליסות היתה מיותרת, והכל בלי שגילו למבוטחים את פשר הפוליסה המיותרת וגם לא הפנו את תשומת לבם לקיומה, ולכך שהם משלמים פרמיה נוספת ומיותרת לחברת הביטוח. המבטחות התנהלו שלא כסטנדרט ההתנהלות המצופה מחברות ביטוח ומשכך, הונחה תשתית המגבשת את עילת הרשלנות לחברי הקבוצה. יתרה מכך, גם עילת עשיית עושר ולא במשפט מתגבשת לטובת המבוטחים שחויבו לשלם פרמיות מיותרות בגלל היווצרות כפל ביטוח בגין פוליסות מבנה מיותרות שלא הוסיפו כיסוי ביטוחי. בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט נקבע כי על מנת לגבש את עילת עשיית העושר על הטוען לקיומה להראות כי הנתבע התעשר על חשבון התובע, והתעשרות זו היא "שלא על פי זכות שבדין". הגם שהמבקשים יחויבו בפרמיה בגין שתי פוליסות הרי הכיסוי הביטוחי אחד הוא. הפקת שתי פוליסות וחיוב המבוטח בתשלום פרמיה עבור שתי הפוליסות שאינן נותנות תמורה מגבשת לכאורה את עילת עשית עושר ולא במשפט כלפי המבטחות.
יתרה מזו, נקבע כי יש חשיבות רבה לאכיפת דיני הביטוח וחוק חוזה הביטוח במסגרת הליכי תובענה ייצוגית. חוק חוזה הביטוח נועד להגן על האינטרסים הצרכניים של המבוטחים ולמנוע ניצול לרעה של הכוח העדיף של המבטחים ואת יתרונם הכלכלי. פערי הכוחות בין הצדדים הם משמעותיים, משכוחן של חברות הביטוח עדיף, במערכת היחסים החוזית עם צרכני הביטוח בכלל ועם צרכנים שעניינם 'פוליסות משכנתא' בפרט. בהינתן פערי הכוחות המשמעותיים בין הצדדים הרי שדרך בירור התובענה בהליך הייצוגי היא הדרך היעילה והצודקת, גם כדי לאפשר התייחסות לכל התביעות הפרטניות הפוטנציאליות של חברי הקבוצה במרוכז. הבקשה אושרה, נקבע כי העילות שבהן תעסוק התביעה הייצוגית הינם עשיית עושר ולא במשפט, חובת הגילוי הנאות למבוטחים, ורשלנות.
לסיכום הבקשה מתקבלת.
המבקשים יוצגו ע"י: עו"ד א. גולדנברג; עו"ד ע. קסטנבאום; המשיבות יוצגו ע"י: עו"ד אלעד פלג; עו"ד חגית בלייברג; עו"ד הדס יוגב
