העליון מבהיר כי לעברו הפלילי של רוצח אשר המית בעבר ונענש על כך, יש השפעה גם בגזירת עונשו כאשר שב לסורו. עקרון קדושת החיים מחייב כי הפעם הזו, ייכלא הרוצח לתקופה משמעותית, ולעיתים אף לשארית חייו. הזלזול הניכר והבוטה כלפי ערך חיי אדם, מצדיק לגזור מאסר עולם בלתי קצוב לצורך הגנה על שלום הציבור
עסקינן בערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נגזר על המערער עונש של 37 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו ברצח וניסיון לרצח. ערעורו של המערער נסוב על חומרת העונש, ואילו ערעורה של המדינה נסוב על קולת העונש. ב-ע"פ 3546/19 - הערעור הראשון, התקבל באופן חלקי ערעור המערער על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, משנקבע כי יש להרשיעו בעבירת הרצח הבסיסית חלף עבירת הרצח בכוונה תחילה. נקבע כי הרפורמה בעבירות ההמתה מהווה דין מקל בעניינו, הואיל והרצח בא בגדרי עבירת הרצח הבסיסית מבלי שהתקיימו הנסיבות המחמירות. בהתאם, התיק הושב לבית המשפט המחוזי לצורך גזירת עונשו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 37 שנות מאסר בפועל, לצד פיצוי שישולם לעיזבון המנוח ולנפגע.
לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה עת קבע בפועל מתחמים נפרדים לעבירת הרצח ולעבירת הניסיון לרצח, וכן עת קבע את הגבול התחתון של מתחם העונש מעל 30 שנות מאסר. הרצח בוצע באופן ספונטני, תוך כדי עימות, ולאחר ששמע כי בנו מעורב בקטטה וגם נפגע במהלכה באופן שהוביל את המערער ל"סערת רגשות". נסיבותיו האישיות מצדיקות אף הן הקלה בעונשו, ובכללן, תרומתו במהלך השנים לביטחון המדינה, העובדה כי שכל חלק מילדיו וכן מצבו הבריאותי והנפשי המורכב.
לעמדת המדינה, העונש הראוי למערער הוא אך ורק עונש מאסר עולם בלתי קצוב. נסיבות הרצח חמורות ביותר, ועולות כדי "הוצאה להורג". המערער נטל לידיו אקדח, וירה במנוח מטווח "אפס" לאחר שהרוחות נרגעו והמנוח פנה ללכת לדרכו. מעשה הרצח ניצב בקרבה לנסיבות המחמירות. בנוסף, בשים לב לעברו הפלילי החריג בגין הריגת שני אחים וניסיון לרצח של אמם, העונש הראוי למעשיו הוא עונש מאסר עולם בלתי קצוב.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את ערעור המערער ולקבל את ערעור המדינה. במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה נקבע מאסר עולם כעונש מרבי בגין עבירת הרצח הבסיסית. המחוקק הוסיף והבהיר כי משמעות העונש היא כי "רשאי בית המשפט להטיל מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה שלא תעלה על שלושים שנים" (סעיף 311א לחוק העונשין). בידי בית המשפט היכולת להתאים באורח מיטבי את עונשו של הרוצח למידת אשמו ולמכלול הנסיבות בדרך של הטלת עונש מאסר קצוב בשנים, תוך שנשמרת האפשרות להטיל במקרים החמורים ביותר, מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה. ההבחנה בין עונש מאסר קצוב לתקופה המרבית לבין עונש מאסר עולם בלתי קצוב, אינה הבחנה כמותית גרידא אלא מדובר בהבחנה איכותית – הן במישור המעשי הן במישור הערכי. ישנם הבדלים במסגרת חוק שחרור על תנאי ממאסר, בין היתר לעניין הגעה לוועדת השחרורים ולהליכים בפני הוועדה. מלבד זאת, גם במישור הערכי, קיימת חשיבות מהותית להשתת עונש מאסר עולם בלתי קצוב. עד כה, בפסיקת בית המשפט העליון, בשני מקרים נקבע עונשו של הרוצח בכוונה על מאסר עולם בלתי קצוב. בעניין וואסה ((ע"פ 1213/21), דובר בשוטר שרצח את רעייתו באמצעות האקדח המשטרתי שהיה ברשותו, בעקבות ויכוח בין השניים אשר הסלים. במקרה נוסף, בעניין עמאש (ע"פ 1978/21), דובר ברצח המנוח ובניסיון לרצח של שלושת אחיו, בעקבות סכסוך משפחות. בעניין זה, בית המשפט התמקד באלימות הקשה שהופנתה נגד המנוח ושלושת אחיו, בעודם ניצבים בפתח בית מגוריהם, ובשימוש בנשק החם והבלתי-חוקי. הדרך לגזירת עונש מאסר עולם בלתי קצוב בגין עבירת הרצח הבסיסית, עוברת בהצטברות כמה וכמה נסיבות חמורות בביצוע הרצח, יחד עם קירבה ממשית לעבירת הרצח בנסיבות מחמירות. הדבר עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק כי עונש מאסר עולם בלתי קצוב בגין עבירת הרצח הבסיסית יישמר למקרי הרצח החמורים ביותר. גם בהיעדר קרבה ממשית לנסיבות המחמירות, ייתכנו מקרים שבהם נכון יהא לגזור עונש מאסר עולם כעונש מרבי על הרוצח. כך הוא המקרה דנן – רצח המנוח בידי המערער מצדיק כי ייגזר עליו עונש מאסר עולם, לא בשל קרבה לנסיבות מחמירות אלא מכוח עברו הפלילי החריג, הכולל הרשעה קודמת בעבירות המתה וניסיון לרצח.
בהמשך לאמור, נקבע כי המחוקק התווה מודל תלת-שלבי לצורך גזירת עונשו של נאשם. בשלב ראשון, בית המשפט יבחן אם הנאשם הורשע במספר עבירות או בעבירה אחת, בשלב השני, בית המשפט יקבע את מתחם העונש ההולם בהתחשב בעיקרון ההלימה, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובשלב השלישי, בית המשפט יגזור את העונש בתוך מתחם העונש ההולם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה. בית המשפט רשאי להתחשב בפגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו, נטילת אחריות מצדו ועברו הפלילי של נאשם או העדרו. כלומר, השפעת העבר הפלילי הוגבלה כך שבכוחו לקבוע את גזירת העונש בתוך גדרי מתחם העונש ההולם, אך לא לצורך קביעת גבולות המתחם עצמם. יחד עם זאת, במסגרת התווית מדיניות הענישה ושיקול הדעת השיפוטי, עדיין נותרה משמעות לכך שעבירת הרצח הבסיסית היא מן החמורות עלי ספר, שנייה רק לעבירת הרצח בנסיבות מחמירות. משכך, ובין היתר בשל נשגבות עיקרון קדושת החיים, נקבע זה מכבר באשר למלאכת גזירת העונש בגין עבירת הרצח הבסיסית כי "לא בכל מקרה יש ליתן משקל משמעותי, אם בכלל, לנסיבות כגון העדר עבר פלילי...". ((ע"פ 1442/22). כך מצדיק עקרון קדושת החיים כי במקרה שבו יש לנאשם הרשעה קודמת בעבירות המתה, עברו הפלילי יכביד על עונשו בעבירת הרצח הנדונה, באופן המטה לחומרה את גזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם.
יתרה מזו נקבע כי על חברה מתוקנת להוציא מתוכה את הרוצח החוזר והנשנה ולהוקיעו ככל שניתן. מי אשר המית בעבר ועשה זאת פעם נוספת, מגלה עד כמה קלים חיי אדם בעיניו ועד כמה הוא מתנכר לערך קדושת החיים, עד כי הוא נכון לשוב וליטול חיים של אדם אחר. עונש המאסר שריצה הממית והתיוג החברתי השלילי הנלווה להרשעתו הקודמת בעבירת ההמתה – לא מנעו אף הם מהרוצח לשוב אל סורו. עקרון קדושת החיים מחייב כי הפעם הזו, כאשר נגזר דינו של רוצח אשר הורשע בעבר בעבירת המתה, ייכלא הרוצח מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית עד מאוד, ולעיתים ראוי כי ייכלא למשך שארית חייו. אכן, אין הנאשם נותן את הדין על מעשים שבעבר, שבגינן נענש זה מכבר. אולם, לעברו הפלילי של רוצח אשר המית בעבר ונענש על כך, יש השפעה גם בגזירת עונשו במקרה הנוכחי. בין היתר, ניתן להצביע על כי מסוכנותו מוכחת והצורך להגן על הציבור מפניו – מוחשי וממשי, כי ספק אם יש בנמצא הליך שיקומי יעיל עבורו, וכי גם הניסיון להרתיעו באמצעות עונש מאסר ותיוג חברתי, לא הועיל. מעשיו מלמדים כי אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא במי שהניוון הערכי יורד עד שורשי אופיו. שקלול חומרת עבירת הרצח הבסיסית בגינה נדון הרוצח כעת, יחד עם הרשעתו הקודמת בעבירת המתה, הוא שמאפשר להשית במקרים המתאימים עונש מאסר עולם בלתי קצוב. המחוקק הותיר אפוא בידי בית המשפט אפיק נוסף המאפשר, במקרים החריגים והמתאימים, לגזור על רוצח אשר הורשע בעבר בעבירת המתה, עונש מאסר עולם בלתי קצוב לצורך הגנה על שלום הציבור.
מהלכה למעשה, נקבע כי המערער הורשע בשנת 1989, על רקע סכסוך שכנים, בהריגה של שני אחים, בני 14 ו-18, ובניסיון לרצח של אמם, אשר נותרה משותקת. בשים לב לכך שהמערער היה נתון "בלחץ נפשי" משמעותי אשר השפיע על התנהלותו, בהתחשב בתרומתו לביטחון מדינת ישראל ולנוכח מדיניות הענישה, נגזרו עליו 13 שנות מאסר בפועל בלבד. עתה, המערער נטל פעם נוספת את חייו של אחר, על דבר של מה בכך. המערער, ללא עכבות, בחר באלימות כדי לפתור סכסוך, אלימות, אשר ממנה אין דרך חזרה. כאז, כן היום, המערער נשא עמו נשק לזירת המפגש, ולא היסס להשתמש בו באופן קטלני. הזלזול שהפגין כלפי חיי אדם, נטוע עמוק בקרבו. קשיות העורף שהפגין והזלזול הניכר והבוטה כלפי ערך חיי אדם, מצדיקים הפעם הזו כי ייגזר עליו עונש בקצהו העליון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו – עונש מאסר עולם בלתי קצוב. עברו הפלילי החריג של המערער, הכולל הרשעה קודמת בעבירות המתה וניסיון לרצח, מצדיק כי בנסיבות החמורות של רצח המנוח, ייגזר על המערער עונש מאסר עולם. עיקרון ההלימה וערך קדושת החיים מחייבים כי העונשים בגין נטילת חייו של המנוח וניסיון הרצח, ירוצו במצטבר. חומרת מעשיו של המערער, על רקע הרשעתו הקודמת בהריגת שני אחים וניסיון לרצח של אימם, מובילה לכך שהעונש הראוי בגין מעשיו הוא מאסר עולם בלתי קצוב. לזאת, יש להוסיף לריצוי במצטבר עונש של 7 שנות מאסר בפועל, בגין ניסיון הרצח.
לסיכום, ערעור המערער נדחה, ערעור המדינה מתקבל.
המערער יוצג ע"י: עו"ד יגאל בלפור; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד תמר בורנשטיין
