בג"ץ לא ייקבע את סדר העדיפויות בהקצאת משאבים להצבת פתרונות מיגון בפזורה הבדואית, והמדינה היא האמונה על קבלת ההחלטות, בהתחשב בשיקולים ביטחוניים, כלכליים ומדיניים. אין מדובר בפגיעה בשוויון, זאת משכמות אמצעי המיגון העומדת לרשות המדינה היא אינה בלתי מוגבלת, ובשל שיפור ניכר במיגון האיזור
עניינה של העתירה במיגון תושבי הכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב ובכללם הכפרים הנמצאים בהליכי הסדרה, מפני ירי רקטות, טילים וכטב"מים. העתירה מתארת את מצוקתם של תושבי הפזורה הבדואית בהתגוננות מפני המתקפות מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". סוגיית המיגון של תושבי הפזורה נדונה בבג"ץ בשנת 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", במסגרת עתירה בה התבקש בין היתר להורות על הצבת פתרונות מיגון ניידים – מיגוניות, ברחבי הפזורה (בג"ץ 5019/14 בעניין אבו עפאש). העתירה נדחתה בכל הנוגע לפרישתן המיידית של מיגוניות, לצד זאת נקבע כי העתירה תמשיך להתברר בכל הנוגע למצבן של תשתיות המיגון בפזורה. בהמשך, נקבע כי חלו תמורות במיגון הפזורה הבדואית במהלך בירור העתירה, כאשר גובשה על ידי פיקוד העורף תכנית שנועדה להציג המלצות למתן פתרונות מיגון בפזורה, וכן תכנית הסברה ייעודית שנועדה לשפר את מוכנות האוכלוסייה הבדואית למצבי חירום. על כן, ובהינתן שכמות אמצעי המיגון העומדת לרשות המדינה אינה בלתי מוגבלת, נקבע כי אין מקום להתערבות בית המשפט, וחזקה על הגורמים המקצועיים בפיקוד העורף שיעדכנו את פתרונות המיגון בפזורה ככל שתשתנה הערכת האיום.
העותרים טוענים כי התושבים מצויים בסכנה ממשית, כאשר מפרוץ המלחמה נהרגו חמישה ילדים משיגורים אל עבר ישראל וילדה נוספת נפצעה באורח קשה., מצב דברים זה פוגע פגיעה קשה בזכות להגנה על החיים ועל שלמות הגוף של תושבי הפזורה, ויש בו משום הפליה פסולה שלהם על פני תושבי ישובים יהודים סמוכים, להם מספקים המשיבים פתרונות מיגון ראויים והולמים.
לעמדת המדינה, מיגון בתים פרטיים מוטל על בעלי הנכס, ומיגון במרחב הציבורי מצוי בפיקוח הרשויות המקומיות. חרף זאת, ומתוך תפיסת האחריות המרחיבה, ננקטו פעולות רבות על מנת לצמצם את פערי המיגון וההתרעה בפזורה הבדואית, בהתאם להחלטותיהם המקצועיות של גורמי הצבא על יסוד שיקולים ביטחוניים מקצועיים. פערי מיגון אינם מנת חלקה של הפזורה בלבד אלא קיימים בכל רחבי הארץ, לרבות במקומות המצויים בסכנה ביטחונית גדולה יותר, ו"השמיכה הקצרה" קצרה כיום מאי פעם. מקבצי הבדואים בפזורה מאוכלסים על ידי תושבים שהקימו את מגוריהם באופן בלתי חוקי, בבנייה ספונטנית, ללא תכנון מרכזי, כאשר צורת התיישבות זו מעוררת קשיים רבים בהיבט של אספקת שירותים לתושביהם.
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לדחות את העתירה. אין חולק כי על המדינה מוטלת חובה עליונה להגן על חייהם ושלמות גופם של אזרחיה ותושביה. חובה זו אך מועצמת נוכח המערכה בה מצויה המדינה מזה למעלה משנה, המציבה את ביטחונה ושלומה של האוכלוסייה בפני סכנה ממשית. עם זאת, החובה האמורה תלויית נסיבות והיקפה בכל מקרה ומקרה נגזר ממגוון רחב של שיקולים ובהם שיקולים ביטחוניים, ציבוריים ותקציביים, ומצויה בליבת שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. החובה למגן מבנים פרטיים מוטלת על פי החוק על בעלי הנכסים, ועל הרשות המקומית מוטלת אחריות הנוגעת להקמתם והחזקתם של מרחבים מוגנים במרחב הציבורי. לצד זאת מגדיר חוק ההתגוננות האזרחית את תפקידיו וסמכויותיו של פיקוד העורף הפועל כשירות ההתגוננות האזרחית, הכוללים בין היתר עריכה וביצוע של תכניות התגוננות אזרחית, קביעת אופן מתן התרעה לאוכלוסייה האזרחית, הדרכה והכוונה של האוכלוסייה האזרחית בענייני התגוננות אזרחית, התקנת צופרים ואמצעי התרעה, וקביעת הוראות והגבלות בעת התקפה או בעת "מצב מיוחד בעורף".
זאת ועוד, נקבע כי מתוך תפיסת אחריות מרחיבה, פיקוד העורף ומשרדי ממשלה שונים פעלו ועודם פועלים בדרכים שונות על מנת לשפר את פערי המיגון בפזורה הבדואית. כך, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוצבו ברחבי הפזורה, 98 מיגוניות, 64 מגנני "הסקו" - בהם יכולים להתמגן עד 100 אנשים בשעת התרעה, וכן הוצב מרחב מוגן מוסדי במרפאת אחד הכפרים בפזורה. הצבת המיגוניות נעשתה בשטחים ציבוריים ומרכזיים בפזורה בהם יש ריכוז אוכלוסייה גבוה יחסית. כמו כן, 30 מבין מגנני ה"הסקו" הוצבו לאחר תיאום עם נציגי משפחות בפזורה ולאחר תכנון המתחשב בין היתר בהיקף אוכלוסייה וקרבה לריכוז אזורי מגורים. עוד בשנת 2014, בעניין אבו עפאש, נאמר כי כמות אמצעי המיגון העומדת לרשות המדינה היא אינה בלתי מוגבלת, ומקל וחומר שכך הם פני הדברים כיום, עת מוצבות מיגוניות רבות בשטח הפזורה לצד אמצעי מיגון נוספים. הצבת המיגוניות ואמצעי ההגנה האחרים בפזורה הבדואית נעשתה תוך התחשבות בכך שמדובר במשאב מוגבל, על בסיס תיעדוף מקצועי ומבצעי וחרף קיומם של קשיים הנוגעים להסדרה התכנונית ולאופי השטח. זאת כאשר בערים ויישובים סמוכים לפזורה הבדואית, הוצבו מיגוניות בודדות וברבים מיישובים אלה לא הוצבו מיגוניות או מגנני "הסקו" כלל, וכאשר מנתוני פיקוד העורף עולה שמאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נפלו בפזורה 5 רקטות, מתוכן 3 ביום 7.10.2023 - זאת בהשוואה למשל לעיר אשקלון בה נפלו כ-100 רקטות מאז פרוץ המלחמה.
בנוסף לאמור, נקבע כי היעתרות לבקשת העותרים להורות למדינה להציב פתרונות מיגון ברחבי הפזורה, פירושה הלכה למעשה כי בג"ץ ייקבע את סדר העדיפויות בהקצאת משאבים. העותרים העלו טענות גם בנוגע לפרישתן של מערכות ההגנה האווירית, טענות שנדונו ונדחו בעבר על ידי בג"ץ, לרבות בפסק הדין החלקי בעניין אבו עפאש, וגם הפעם דינן להידחות. ההחלטות המתקבלות בצה"ל לעניין ההצבה והשימוש במערכות ההגנה האווירית מבוססות על מגוון רחב של שיקולים – ביטחוניים, אסטרטגיים, כלכליים ומדיניים – המשתנים בהתאם להערכות המצב המתעדכנות. החלטות אלו, מוטב כי תיוותרנה בידי הגורמים האמונים על כך. לא עלה בידי העותרים להצביע על עילה המצדיקה את התערבותו של בג"ץ בפעולות שננקטו על ידי המדינה לצמצום פערי המיגון וההתרעה בפזורה.
יתרה מזו, נקבע כי יש לדחות אף את טענת העותרים לפגיעה בשוויון. העותרים טוענים לפגיעה הן נוכח העובדה שישובים סמוכים ממוגנים באמצעים שונים, והן בשל החלטת הקבינט המורה על מיגון מאחזים. בכל הנוגע לישובים סמוכים לפזורה, טענות העותרים נטענו בעלמא, בעוד שמתגובת המדינה עולה שבערים ויישובים סמוכים לפזורה הבדואית הוצבו מיגוניות בודדות, וברבים מיישובים אלה לא הוצבו מיגוניות כלל ואף לא מגנני "הסקו". ובכל הנוגע להחלטת הקבינט, בדיון עלה כי החלטה זו טרם יושמה, ומכל מקום לא הובא בסיס לכך שמדובר בפגיעה בשוויון למול כלל הפעולות שנעשו ביחס לפזורה הבדואית.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד אורי נרוב; עו"ד עביר ג'ובראן; עו"ד נועם פרייס; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד מיטל בוכמן שינדל
