ביה"ד הורה על הקפאת פיטוריהם של 12 עובדים בחברה המספקת שירותים לחברות ספנות, וקבע כי הם נועדו להרתיע את העובדים ולהחליש את ההתארגנות לקראת חתימה על הסכם קיבוצי ראשון. הפיטורים אינם פיטורי צמצום על רקע קשיים כלכליים, והם עשויים לרפות את ידי העובדים ולפגוע בזכותם החוקתית להתארגנות
עסקינן בבקשה לסעד זמני במסגרתה מבוקש להורות על ביטול פיטורים של 12 עובדים מבין עובדי המשיבה שפוטרו על רקע צעדים ארגוניים שננקטו במהלך התארגנות ראשונית על רקע מבוי סתום במשא ומתן לקראת חתימה על הסכם קיבוצי ראשון. המבקשת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב חיפה, היא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה. המשיבה, היא חברה פרטית המספקת שירותים לנמלים ולחברות ספנות שונות. בין היתר, החברה מספקת שירותים לנמל המפרץ המופעל על ידי חברה ממשלתית סינית (sipg). בנוסף לביטול הפיטורים, התבקש לפסוק למבקשת פיצוי כספי בסך 200,000 ₪ בהתאם לסעיף 33יא(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים, וזאת לנוכח הפגיעה הקשה בחופש ההתארגנות. בחודש מרץ 2024 ההסתדרות הכריזה על יציגות והודיעה למשיבה על התארגנות ראשונית של העובדים בשורותיה ועל מינוי חברי ועד הפעולה, מר נבו היימן ומר אהיל אסעד, והצדדים פתחו במשא ומתן קיבוצי לקראת חתימה על הסכם קיבוצי ראשון בחברה. ישיבות המשא ומתן לא נשאו פרי והמחלוקת העיקרית בנוגע להעלאת השכר השעתי נותרה בעינה, כשלטענת המשיבה מצבה הכלכלי בעקבות המצב הביטחוני ומלחמת "חרבות ברזל" אינו מאפשר היענות לדרישות ההסתדרות. המשיבה טענה כי בעקבות האמור, נציגות העובדים פעלה בדרכים שונות על מנת לשבש את העבודה. בנובמבר 2024, הודיעה ההסתדרות לממונה על יחסי עבודה על סכסוך עבודה ושביתה במשיבה. בהמשך, בעקבות שביתה שנקטו העובדים, הודיעה חברת נמל המפרץ למשיבה על הפרת ההסכם למתן שירותי נהגי גוררים נמליים. משלא חלה התקדמות במשא ומתן, העובדים נקטו בשביתה בת 3 ימים, ושוב נשלחו מכתבים על הפרת הסכם. החברה זימנה 14 עובדים לשימוע לפני פיטורים ובכלל זה את מר היימן, חבר ועד הפעולה, ובהמשך, קיבלו 11 עובדים מבין 14 העובדים שזומנו לשימוע, ועובד נוסף, מכתבי פיטורים.
לטענת המבקשת, העובדים פוטרו שלא כדין על רקע השתתפותם בשביתה במהלך התארגנות ראשונית וזאת על מנת להרתיע את העובדים מהשתתפות בשביתה עתידית.
ההסתדרות טענה מנגד כי הפיטורים אינם קשורים להשתתפות העובדים בשביתה ו/או לפעילותם בארגון העובדים ו/או להתארגנות הראשונית, אלא לצורך בצמצומים.
כב' השופטת א' רש פסקה כי יש לקבל את הבקשה. כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני יש לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: קיומה של זכות לכאורה, הנבחנת באמצעות בדיקתם של סיכויי התביעה העיקרית וקיומה של הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה, הנבחנת באמצעות מאזן הנוחות. בין שני התנאים קיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישות מאזן הנוחות ולהיפך. השאלה הטעונה הכרעה היא האם פיטורי העובדים נעשו על רקע השתתפותם בשביתה כחלק מהמאבק הארגוני לקראת חתימה על הסכם קיבוצי ראשון, או מטעמים כלכליים גרידא המחייבים פיטורי צמצום. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, זכות השביתה היא חלק בלתי נפרד מזכות ההתארגנות שהוכרה כזכות יסוד חוקתית. פיטורי עובדים בשל רצונם להתארגן ולהשתתף בשביתה מהווים הפרה של זכותם החוקתית ודרך המלך במקרה של פיטורים בנסיבות אלו הינה החזרה לעבודה. התארגנות ראשונית במקום העבודה הוכרה כמצדיקה הגנה מיוחדת על הפעילים בהתארגנות וזאת על מנת למנוע את סיכול ההתארגנות בשלבים הראשונים על ידי המעסיק באמצעות הפעלת לחץ על העובדים. מטעם זה נקבע כי בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד הוא נטל שכנוע מוגבר וזאת לנוכח מעמדה של זכות ההתארגנות. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, במקרה של פיטורי חברי ועד או פעילים בהתארגנות ראשונית לא די להצביע על הצורך לפטר עובדים אלה, אלא שיש להראות כי נשקלו דרכים חלופיות וחמורות פחות להשגת צרכי המעסיק. עם זאת, נקבע כי פעילות בארגון עובדים או בוועד עובדים אינה מקנה לעובד "חסינות" ואין הוא רשאי לנהוג ככל העולה על רוחו, לזלזל בעבודתו, ולהפר את נוהלי המעביד. חבר ועד עובדים, הינו בראש ובראשונה עובד, עליו מוטלות כל החובות כפי שכל עובד אחר חב בהן. ככל שנפל רבב בהתנהגותו, העובד חשוף להליכים משמעתיים או כאלו שיביאו לסיום עבודתו, ותפקידו כחבר ועד לא ישמש כחליפת מגן מפני כך. על בית הדין לקבוע בכל מקרה לגופו, אם החלטת המעביד התקבלה משיקולים מקצועיים ועניינים או בשל מעורבות העובד בפעילות ההתארגנות.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי פיטורי העובדים קשורים קשר ישיר לשביתה ונועדו להרתיע את העובדים מליטול חלק בשביתה עתידית ובתמיכה פעילה במהלך ההתארגנות הראשונית. פיטורי הצמצום אינם תוצאה של מצב כלכלי קשה אליו נקלעה המשיבה אלא תולדה של השביתה והצעדים הארגוניים שננקטו על ידי עובדיה. לולא הצעדים הארגונים, חברת נמל המפרץ לא הייתה מודיעה למשיבה על הפחתת היקף השירותים על דרך הפחתת התקנים של האתתים והנהגים. כפי שעולה בבירור ממכתבי חברת נמל המפרץ למשיבה, השביתה נתפסת כאירועי משמעת חמורים של העובדים וכאובדן שליטה של המשיבה וזאת למרות שהשביתה הוכרזה כדין וננקטה לאחר תקופת הצינון הקבועה בסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, ולפי סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים השתתפות בשביתה אינה נחשבת כהפרת חובה אישית. גם הדרישה של חברת נמל המפרץ להעסקת עובדים מחליפים במקום העובדים השובתים מנוגדת לפסיקה ולפיה חל איסור על מעסיק לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים או הנמנעים להגיע לעבוד בשל רצונם לממש את זכות ההתארגנות שלהם. מטרת פיטורי הצמצום נועדה להרתיע את עובדי המשיבה מהשתתפות בשביתה ולהחליש את ההתארגנות הראשונית. סמיכות הזמנים בין השביתה שהתקיימה לבין מכתבי חברת נמל המפרץ על צמצום התקנים שהוצאו למחרת, כמו גם הליך הפיטורים המזורז שננקט על ידי המשיבה - שליחת הזימונים לשימוע עקב הצורך בצמצומים עוד באותו היום, מעוררת חשד כי הפיטורים קשורים להשתתפות העובדים בשביתה. המשיבה לא הצביעה על עובדים שלא השתתפו בשביתה ובכל זאת פוטרו בעקבות הצמצומים. עניינו של מר היימן חבר ועד הפעולה אינו שונה מעניינם של יתר העובדים שפוטרו על רקע השתתפותם בשביתה. אין בעובדה שחבר הועד השני, מר האיל אסעד לא הוזמן לשימוע לפני פיטורים וממילא לא קיבל הודעת פיטורים, כדי להצדיק את פיטוריו של מר היימן. המשיבה, שמלווה בייעוץ משפטי, מודעת לקושי הקיים בפיטורים של חבר ועד פעולה והיא התנהלה באופן מחושב וזהיר. הפיטורים אינם פיטורי צמצום על רקע קשיים כלכליים או ארגוניים של המשיבה, אלא פיטורים הקשורים לצעדים הארגוניים שננקטו על ידי עובדיה.
זאת ועוד, נקבע כי למרות שההסתדרות הציעה וחזרה והציעה לייתר את פיטורי העובדים על דרך הפחתת המשרה לכלל העובדים, תוך שהיא לוקחת על עצמה את העברת המסר לעובדים ושכנועם בדבר נחיצות הפחתת המשרה לצורך חיזוק ההתארגנות וקידום המשא ומתן הקיבוצי, המשיבה התבצרה בעמדתה כי מדובר בהתערבות בפררוגטיבה הניהולית שלה. בנוסף, קיימת התארגנות ראשונית גם בחברות נוספות הנותנות שירותים דומים לחברת נמל המפרץ, אשר במועד הדיון התקיימה אצלם שביתה, ונראה כי פיטורי העובדים נועדו להרתיע גם את עובדי החברות הנוספות ולהבהיר להם מה עשוי לקרות למי שנוטל חלק פעיל בצעדים ארגוניים. יתרה מזו, נקבע כי התארגנות העובדים מצויה כעת בשלב קריטי של המשך המאבק לניהול משא ומתן וחתימה על הסכם קיבוצי ראשון בחברה. לפיכך, פיטורי העובדים שהשתתפו בשביתה ו/או פיטורי העובדים על רקע השביתה בשלב זה, עשויה לרפות את ידי העובדים בהמשך מאבקם לשיפור תנאי השכר ולסכל את ההתארגנות. זאת בנוסף לפגיעה האישית בעובדים עקב הפגיעה בכבודם ובזכותם החוקתית להתארגנות כמו גם איבוד מקור הפרנסה וכן להשלכות על ההתארגנות בחברות נוספות המספקות שירותים דומים לחברת נמל המפרץ. מנגד, לא ייגרם לחברה נזק בלתי הפיך מהמשך העסקתם עד לתום ההליך. טענות המשיבה בנוגע לפיצוי כספי בהתאם לסעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים יידונו במסגרת הדיון בהליך העיקרי.
לסיכום, הבקשה למתן צו מניעה זמני מתקבלת, הפיטורים של 12 עובדי המשיבה יוקפאו עד להכרעה בהליך העיקרי.
ב"כ הצדדים: לא צוין
