אקט מיני באצטלה של הליך טיפולי, כך פעל אדם שהציג עצמו במרמה כבעל יכולות רוחניות להסרת כישופים, כדי לפגוע מינית בנשים. "המטפל" פעל תוך ניצול שיטתי ומכוון של החולשה והמצוקה שהנשים היו שרויות בה כאשר פנו איליו. עבירות מין במסווה של טיפול פגיעתן חמורה, והנשים נותרו עם תחושות בושה והשפלה
עסקינן בערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי בהם הורשע המערער בביצוע שורה של עבירות מין ועבירות קבלת דבר במרמה במספר נשים, ונגזרו עליו 16 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לנפגעות העבירות. בין השנים 2020-2012 המערער פנה באופן שיטתי לנשים באמצעות אתרי היכרויות ורשתות חברתיות, והציג עצמו במרמה כאסטרולוג או כבעל יכולות רוחניות ועל-טבעיות להסרת כישופים. כדי לרכוש את אמונן, מסר להן פרטים אישיים על אודותיהן, כגון פרטים על מצבם הרפואי של יקיריהן ותאריכי לידה, או תיאר תכונות אופי שונות. את הפרטים דלה המערער בין היתר מתוכנת "אגרון פלוס 2006", מאגר מידע המכיל העתק נתוני מרשם האוכלוסין ופרטים חסויים של אזרחי מדינת ישראל אשר הודלף לאינטרנט. המערער מסר לנשים כי מוטל עליהן כישוף שעלול לפגוע בהן או ביקיריהן, וכי על מנת להסירו עליהן לעבור בדחיפות טקס מיוחד. לאחר שרכש את אמונן, הוא נפגש עם הנשים וערך טקסים פולשניים להסרת הכישוף, במהלכם ביצע בהן מעשים מגונים חמורים, מעשי אינוס ומעשי סדום בתואנה כי מדובר בחלק מהטקס להסרת הכישוף. כל זאת תוך ניצול מצוקותיהן והפעלת מכבשי לחץ רגשיים במטרה לקבל את הסכמתן לבצע בהן במרמה את המעשים האמורים. בחלק מהמקרים המערער אף דרש וקיבל במרמה כספים. כתב האישום מונה שבעה אישומים בגין שבעה מקרים בהם פעל המערער בשיטתיות המתוארת, וזאת נגד שמונה נשים שונות. התיק הופנה להליך גישור בסופו גובש הסדר טיעון, אולם המערער בקש לחזור בו מהודאתו, והדיון הופנה לשמיעת ראיות. נקבע כי מדובר באקט מיני באצטלה של הליך טיפולי, וכי המסד הראייתי מבסס באופן חד-משמעי את שלושת התנאים המצטברים להרשעה בעבירות מין במרמה: הצגת טענה כוזבת, מודעות הטוען לכזב, והרמייה הובילה להסכמה.
המערער טען כי בעדויותיהן של המתלוננות נפלו סתירות רבות. הוא אינו חולק על כך שהוא הונה נשים במטרה להרשים אותן, אולם לטענתו עשה זאת רק כדי להכירן ולא על מנת לבצע בהן מעשים מיניים. עונש המאסר הינו חמור מדי, והפיצוי הכספי שהוטל עליו גבוה יתר על המידה.
לעמדת המדינה, הטענות בדבר קשיים בגרסאות המתלוננות בשל חשיפה חלקית ומדורגת של הפגיעה, המאפיינות פגיעות מיניות, ודאי בנסיבות המגבירות את הבושה לאור המרמה, אינן מכרסמות במהימנותן. אין מקום להקל בעונש שהוטל על המערער, ולמעשה מדובר במספר תיקי אונס.
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לדחות את הערעור. הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מתבססת על עדויותיהן של המתלוננות. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מהגרסאות שמסרו על דוכן העדים, ומצא אותן אותנטיות, מפורטות וקוהרנטיות, באופן שמאפשר לייחס להן אמון מלא. חרף טענות המערער, בית המשפט לא היה עיוור לקשיים מסוימים שעלו מהעדויות, כך למשל ביחס למשיבה 2 נקבע כי העובדה כי היא לא ספרה לאמהּ או לחברותיה את כל הפרטים על שאירע לה בהזדמנות הראשונה אינה פוגעת במהימנותה שעה שחשיפה הדרגתית מאפיינת נפגעי תקיפה מינית. ביחס למשיבה 3 נקבע כי העובדה שהיא לא היססה לציין שאינה זוכרת חלק מהפרטים שהוצגו לה בחקירתה מחזקת את מהימנותה, וביחס למשיבה 6 עמד בית המשפט על הפערים בין הגרסאות שמסרה במשטרה ובין גרסתה לגרסת משיבה 7 שנכחה עמה בקרות האירועים, ונקבע כי בבחינת מכלול הראיות ונוכח ההסברים שסיפקה לפערים אלו, יש ליתן לעדותה משקל מלא. ביחס למשיבה 9, נמצא כי אמינותה בעת שהעידה בנוגע לליבת המעשים לא הותירה מקום לספק. אין עילה להתערבות בממצאיה של הערכאה הדיונית, זאת ביתר שאת נוכח ההלכה הקובעת כי בחינת מהימנות של נפגעי עבירות מין תיעשה בהתייחס לליבת המעשים ובשים לב למכלול הנסיבות האופפות את המעשה.
זאת ועוד, נקבע כי גם בטענות המערער בדבר השיהוי בהגשת התלונות וזיהום העדויות בשל הקשר הנוצר בין המתלוננות לאחר שידור תכנית "המקור" על אודותיו בטלוויזיה, אין כדי לשנות ממסקנה זו. העובדה שהמתלוננות פנו למשטרה רק לאחר שנחשפו לשיטתיות בה פועל המערער בתכנית הטלוויזיה, ולכך שפגע באופן דומה בנשים נוספות, מתיישבת עם רגשות האשם, הבושה והמבוכה הגורמים פעמים רבות לנפגעי עבירות מין להשתהות בהגשת התלונה. גם פסיקת בית המשפט העליון הכירה בכך שכבישת תלונות של נפגעות עבירות מין בנסיבות אלה היא תופעה מוכרת ושכיחה, ואף נקבע כי אין בעצם כבישת התלונה כדי לפגוע במהימנות נפגעת העבירה. לכך יש להוסיף כי טענות המערער בדבר עלילת שווא נטענו בעלמא, מבלי שעלה בידו לבסס כי היה למתלוננות כל מניע לפגוע בו. קביעה זו מתחזקת ביתר שאת נוכח גרסתו, לפיה הוא כלל לא הכיר חלק מהמתלוננות ולא פגש אותן מעולם.
יתרה מזו, נקבע כי לא נמצא כי נפלה טעות מהותית בגזר הדין או שנגזר עונש החורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת, זאת גם ביחס לגובה הפיצוי שנפסק למתלוננות. המערער עבר עבירות חמורות בשמונה נשים בהזדמנויות שונות, תוך ניצול שיטתי ומכוון של החולשה והמצוקה שהיו שרויות בה. העבירות בוצעו בעת שהמתלוננות נפגשו עם המערער על מנת לקבל עזרה, ומתוך אמונה בכוח שלו לסייע להן. בכך גרם להן גם לתחושות בושה והשפלה על שהולכו שולל אחר מצג השווא שהציג להן. עבירות מין במסווה של טיפול פגיעתן חמורה, והפגיעה במתלוננות עולה בבירור גם מהתסקירים בעניינן, המתארים כיצד מעשי המערער השפיעו על כל אחת מהן בכל מישורי החיים, ואת תחושות ההשפלה והאשמה שהן סובלות מהם, כמו גם אבדן האמון בבני אדם. לכך יש להוסיף כי המערער לא לקח אחריות על מעשיו.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד תמי אולמן; המשיבה 1 יוצגה ע"י: עו"ד נועה עזרא-רחמני; עו"ד כנרת כאהן מור; המשיבה 2 יוצגה ע"י: עו"ד הדר עזרא-וייזל
