54 חודשי מאסר הושתו על עורכת דין שגנבה את כספי הלקוחות, השתמשה בהם לכיסויי חובותיה, ורימתה את רשויות המס. היא פגעה פגיעה קשה בקניינם של הלקוחות, והפרה ברגל גסה את האמון שניתן לה, עת ערכו הסכם לרכישת דירה. היא הפרה את אמון הבנקים, זייפה מסמכים, והגישה בקשות פיקטיביות
עסקינן בגזר דינה של נאשמת שהורשעה על יסוד הודאתה בעובדות כתב האישום האוחז 15 אישומים בגין עבירות לפי חוק העונשין של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (14 עבירות), גניבה בידי מורשה (13 עבירות), וזיוף בכוונה לקבל דבר מה בנסיבות מחמירות. כמו כן השמטת הכנסה (ריבוי עבירות), ניהול ספרים כוזב (ריבוי עבירות), ומרמה עורמה ותחבולה (ריבוי עבירות) לפי פקודת מס הכנסה. הנאשמת, עורכת דין, החזיקה בעשרה חשבונות בנק על שמה, ובמסגרת עבודתה, קיבלה סכומי כסף גבוהים מלקוחותיה או בעבורם, על מנת שתחזיק בהם בנאמנות או תעשה בהם שימוש לטובתם. בפועל גנבה את כספי הלקוחות, והשתמשה בהם לכיסויי הוצאותיה וחובותיה העסקיים והאישיים. על מנת להסתיר מהבנקים את השימוש בכספי הנאמנות שלא לטובת הלקוח, נהגה לשלוח לבנק בקשות פיקטיביות לקבלת סכומי כסף שונים מתוך כספי הנאמנות. העבירות בוצעו בין השנים 2017-2020, וסך כל הכספים שגנבה הנאשמת מלקוחותיה עמד על 1,826,875 ₪. בנוסף, ביצעה עבירות מס בכך שלא שילמה מס הכנסה בגין מחזור עסקאות אשר הסתכם לסך של כ- 1,776,875 ₪. להתרשמות שירות המבחן, העבירות בוצעו על רקע הסתבכות כלכלית קשה, אליה נקלעה לאחר פטירת אביה החורג ומשבר נפשי מתמשך ולא מתוך בצע כסף.
המדינה הפנתה למסכת העובדתית של מעשי הנאשמת, חומרתה, היקפה, התחכום והתכנון שקדם לה וביצועה במהלך עיסוקה כעורכת דין, והכל למטרת בצע כסף. חומרה יתרה ביקשה ליתן לכך שבחלק מהמקרים, אף רימתה את הבנק ואת עורכי הדין של הצד השני. אין לראות בהודאה והחרטה שהביעה כחרטה כנה, משום שבשום שלב, לא פעלה להקטנת הנזק ולא השיבה לנפגעי העבירה את הנזק.
לטענת הנאשמת, היא לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה וניסתה "להציל את העסק" על-ידי השגת כספים מבחוץ. העבירות לא נעשו למטרת רווח כלכלי, אלא בשל המצב הכלכלי אליו נקלעה.
כב' השופטת ד' סבן נוי פסקה כי יש לראות בכל אישום כעומד בפני עצמו, המצדיק קביעת מתחם נפרד. אין לראות בכתב האישום כמסכת עבריינית אחת ואין לקשור בין האישומים, משום שהעבירות בוצעו במועדים שונים, על פרק זמן ארוך של כשלוש שנים, כלפי עשרות לקוחות, כשלכל אחד מהם אינטרס קנייני עצמאי. אין מדובר במשיכה חד פעמית של סכום שהופקד בנאמנות, אלא במספר משיכות, בסכומים שונים ולמטרות שונות, כך שלא ניתן לקבוע כי קיים קשר הדוק המאפשר קביעת מתחם עונש כולל אחד. חומרה יתירה גלומה בעבירות מרמה המבוצעות על-ידי עורכי דין. העבירות גורמות לפגיעה באמון הציבור בעורכי-הדין, ובחופש הפעולה והבחירה של המרומה, אשר נשלל ממנו בשל מעשה המרמה והזיוף. בע"פ 7090/06 בעניין פרידמן נקבע: "... לא רק את שמו הכתים המערער, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו, והתנהגות מן הסוג בה חטא המערער, עלולה לערער אמון זה מן היסוד.". בבסיס העבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה עומדים הערכים של שמירה על התנהלות תקינה של רשויות המס והגבייה תוך מתן דיווח במועד כנקבע בדין, מניעת הפגיעה במשק, בכלכלה, בקופה הציבורית ובכיסו של כל אזרח ומניעת פגיעה בשוויון הכללי בנשיאת נטל המס.
בהמשך לאמור, נקבע כי הנאשמת ביצעה את העבירות תוך ניצול מקצועה כעורכת דין המייצגת את סמל החוק והמשפט ושליחת ידה בכספי לקוחותיה שהופקדו בחשבונותיה מתוקף תפקידה כמייצגת. היא מעלה באמונם, גנבה את כספם ושלשלה אותו לכיסה ולטובתה האישית. הנאשמת הפרה את אמון הבנקים, זייפה מסמכים, והגישה בקשות פיקטיביות תוך שימוש בכובעה כעורכת דין. היא פעלה בערמומיות ובמרמה אף כלפי עורכי הדין של הצד השני לעסקה, הציגה בפניהם מצגי שווא, ומעלה באמונם. במעשיה, פגעה פגיעה ממשית בציבור עורכי-הדין, בתדמיתם, בשם המקצוע, במערכת המשפט, ובאמון הציבור בכללותו. היא רימתה את רשויות המס, מסרה דו"חות כוזבים והכל בכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסותיה הלא מדווחות. מדובר באירועים אשר נמשכו על פרק זמן של כשלוש שנים, להם קדם תכנון מוקפד ומתוחכם, הכולל פתיחת עשרה חשבונות בנק, הצגת מצגים כוזבים, זיוף מסמכים והגשת בקשות פיקטיביות לבנק. המרמה כלפי קורבנות עבירה נעשתה בסכומים משמעותיים הפוגעים פגיעה קשה בקניינם של קורבנות העבירה. היא הפרה ברגל גסה את האמון שניתן לה על-ידי לקוחותיה אשר שמו בה מבטחם, עת ערכו הסכם לרכישת דירה.
זאת ועוד, נקבע כי הנאשמת התגוררה בבית פרטי גדול, החזיקה כלי רכב שונים, ואף גיסתה אישרה שהנאשמת חיה חי פאר ונהגה לבזבז כספים. בין אם מצבה הכלכלי של הנאשמת היה איתן ובין אם לאו, אין בכך כדי להקהות את חומרת מעשיה. רשיונה של הנאשמת נלקח ממנה על רקע מעורבותה בעבירות. הנאשמת הודתה מבלי שניהלה משפט, נטלה אחריות למעשיה, הביע צער וחרטה ויש לזקוף זאת לזכותה. עם זאת, לא הושבה הגזילה שנלקחה מידי לקוחותיה ולא רופאו מחדלי עבירות המס, ולא ניתן לראות בהבעת החרטה כשלמה, שכן הבעת חרטה במלל אינה כהבעת חרטה במעש, בפרט שעה שעסקינן בעבירות מרמה ומעילה. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, ביקשה הנאשמת להפקיד סך של 12,500 ₪, אשר הופקדו עובר לשימוע גזר הדין. אמנם סכום זה הינו בחזקת "טיפה בים" מסכום הגזילה, אך יש להביא זאת בחשבון במכלול השיקולים. בית המשפט נתן דעתו לשיקול הרתעת הרבים והמסר לציבור עורכי הדין, למען ידעו כי נושאים הם את סמל החוק וככל שינצלו את מקצועם לביצוע עבירות, יפגעו בלקוחותיהם, בכבוד המקצוע ובאמון הטמון בחובו, ויושתו עליהם עונשים מוחשיים מאחורי סורג ובריח. בסמוך לאחר ביצוע העבירות, אושפזה הנאשמת לראשונה במרכז הרפואי "שלוותה". עובר לאשפוזה, בוצעו שני ניסיונות אובדניים. הנאשמת עברה הליך טיפולי בתחום בריאות הנפש ועודנה מטופלת. עם זאת, הנאשמת לא השיבה את הגזלה, למעט סכום זעיר באופן יחסי, והמחדל לא הוסר. אל מול הנזק הצפוי לילדיה, על בית המשפט לשקול אף את קולם של קורבנות העבירה, בהם פגעה על לא עוול בכפם.
לסיכום, על הנאשמת נגזר מאסר למשך 4.5 שנים (54 חודשים) ופיצוי לקורבנות.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד לירן פיינטוך; הנאשמת יוצגה ע"י: עו"ד נאוה הנס; עו"ד לירון אודסר
