העליון מחמיר בענישה של נהג שיכור שנסע במהירות מופרזת וגרם למותו של חברו, אשר נסע עימו ברכב. על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי בתאונות הדרכים, ולנקוט בענישה מחמירה נגד אלו המבצעים קטל בכבישים. תופעה זו, הפכה למכת מדינה, ומאמצים רבים כלכליים והסברתיים מתבצעים למגרה, אך ללא הצלחה יתרה
המדינה מערערת על קולת העונש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נגזר על המשיב עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, לאחר שהורשע בעבירות של הריגה, נהיגה בשכרות, וגרימת חבלה לאדם ולרכוש ביסוד נפשי של קלות דעת. המשיב נהג ברכבו, בהיותו שיכור, כשלצידו ישב במושב הקדמי המנוח. השניים לא חגרו חגורת בטיחות ורמת האלכוהול בדמו עמדה על 95 מ"ג, באופן שמנע ממנו את השליטה ברכב. המשיב נהג ברכב בקלות דעת ובפזיזות, ובמהירות מופרזת. הוא סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בגשר. המשיב והמנוח, אשר לא היו חגורים בחגורת בטיחות, נזרקו אל מחוץ לרכב, מותו של המנוח נגרם במקום. ביהמ"ש המחוזי הדגיש את חומרת המעשים, אך התחשב בגילו הצעיר של המשיב, ובמצבו הרפואי והנפשי כתוצאה מהתאונה.
לעמדת המדינה, העונש שנגזר על המשיב מקל עימו באופן משמעותי ואינו מעניק משקל הולם לתוצאה הטראגית – מותו של המנוח. מעשיו מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, לתקופה ממושכת. המשיב נהג בפראות ובמהירות מופרזת כשהוא נתון להשפעת אלכוהול, בלב אזור מגורים, ותוך זלזול בוטה בחיי אדם.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי עונשו של המשיב יוחמר ל- 3 שנות מאסר בפועל. העונש שנגזר על המשיב – 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות – סוטה באורח ניכר ממדיניות הענישה הראויה בעבירות כדוגמת זו ואינו הולם את חומרת העבירה ותוצאתה, המחייבת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בית המשפט העליון שב וחזר על הצורך בענישה מחמירה נגד אלו המבצעים קטל בכבישים, ענישה שיש בה כדי לתרום את חלקו של בית המשפט במאבק הלאומי נגד תופעה זו, שהפכה זה מכבר למכת מדינה ומאמצים רבים כלכליים והסברתיים מתבצעים למגרה, אולם ללא הצלחה יתרה. יש לנקוט בענישה מחמירה בגין עבירות תעבורה שסופן אובדן חיים. זאת במיוחד כשמדובר בנהיגה בשכרות הנמנית בקרב עבירות התעבורה החמורות ביותר, והינה גורם מרכזי להתרחשותן של תאונות הדרכים. יידע כל נהג אשר נוהג כשבדמו כמות אלכוהול הפוגמת ביכולתו לנהוג מבלי שיסכן את עצמו, זולתו ויגרום הלכה למעשה לתוצאותיו ההרסניות של מעשיו כפי שקרה במקרה דנן – כי המענה העונשי יהא משמעותי ומאחורי סורג ובריח למשך תקופה ארוכה. נוכח שכיחותן של תאונות הדרכים הקטלניות, על בתי המשפט לתור אחר מיצוי הדין עם העבריין – כך שמקומן של נסיבותיו האישיות של העבריין בקביעת עונשו מתגמד, אחרת – "בית משפט שמרחם על העבריין אינו מרחם על הקורבן הבא" (ע"פ 5736/22 בעניין עסאספה).
יתרה מזו, נקבע כי לא רק שנסיבותיו האישיות של המשיב אינן מצדיקות עונש כה מקל, אלא שאף הן תומכות בהחמרתו. חרף תאונת הדרכים ושהובילה לתוצאה ההרסנית לחיי המנוח, המשיב חזר לסורו והמשיך לבצע עבירות תעבורתיות חמורות נוספות ואף הורשע בהן. מעשיו מלמדים כי הוא ממאן לציית לחוקים החלים על משתמשי הדרכים, ואף תוצאות מעשיו, לא הרתיעו אותו מהפרת החוק ברגל גסה. תיקון 113 לחוק העונשין, היווה נקודת מפנה במלאכת גזירת העונש, עת שגידר את שיקול הדעת של השופט בגזירת עונשו של הנאשם. כך בתחילה, קבע המחוקק את השיקולים בקביעת מתחם העונש ההולם, כאשר עיקרון ההלימה ניצב בראש, ולאחר מכן, את השיקולים שיוכל השופט לבחון לקביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחם. המחוקק עיגן את האפשרות לחרוג לקולה ולחומרה מהמתחם בהתחשב בשיקולים בדבר שיקום הנאשם והגנה על שלום הציבור. האפשרות לחרוג מהמתחם לקולה, נתונה ככלל כאשר ניכר כי הנאשם השתקם או שישנו סיכוי שכך יקרה. לא ניתן להסתפק בטענות בעלמא, אלא הנאשם נדרש להוכיח, כי מתקיים החריג בעניינו. חריג נוסף וצר מאפשר חריגה לקולה מהמתחם בשל שיקולי צדק, וגם השימוש בו יהיה במשורה ועל בסיס תשתית ראייתית מוצקה. נהיגה מופרזת, פראית ומסוכנת לאחר שהמשיב שתה לשוכרה, הובילה באישון הלילה לסטייתו מנתיב הנסיעה ולמותו במקום של המנוח. בשל הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין ולנוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה, יש לקבוע שעונשו של המשיב יעמוד על 3 שנות מאסר בפועל, חלף 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות אשר נגזרו עליו. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
לסיכום, הערעור מתקבל, עונשו של המשיב יוחמר ל-3 שנות מאסר בפועל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד עודד ציון; המשיב יוצג ע"י: עו"ד יוסף שלבי; עו"ד מוחמד שעבאן
