שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > קרא להתנגד לפינוי עמונה בקבוצות וואטסאפ – והורשע בהסתה לאלימות

חדשות

קרא להתנגד לפינוי עמונה בקבוצות וואטסאפ – והורשע בהסתה לאלימות, צילום: istock
קרא להתנגד לפינוי עמונה בקבוצות וואטסאפ – והורשע בהסתה לאלימות
27/09/2018, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המדינה על זיכויו מהסתה לאלימות של נאשם שפרסם בקבוצות וואטסאפ קריאות להתנגדות אלימה לפינוי עמונה. נקבע, כי מתקיים בנסיבות העניין מבחן ה"אפשרות הממשית" לעשיית מעשה אלימות, בהתחשב בתוכן ההתכתבויות, בדעותיהם של האנשים שלקחו בהן חלק ובסמיכות הזמן לאירועי הפינוי

המשיב הועמד לדין בגין עבירה של הסתה לאלימות, בהתייחס לפרסומים שפרסם באמצעות אפליקציית "וואטסאפ" בשתי קבוצות: האחת קבוצה בשם "עצורי ציון – חפירות 24" שפרסומיה היו פתוחים בפני 17 חברים, והשניה קבוצה בשם "עצורי ציון + תגובות" שפרסומיה היו פתוחים בפני 63 חברים.

ברקע לדברים, פינוי היישוב עמונה שעתיד היה להתבצע בעקבות החלטת בג"ץ. כך, בין היתר כתב המשיב "אני בעד לא להקשיב לוועד עמונה ולהילחם עד טיפת הדם האחרונה", "אסור לציונים הארורים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים בלי שזה יעבור בשתיקה", "בעמונה הזו צריך שיהיו פצועים - אך ורק מהצד של הציונים הארורים" ועוד.

בהכרעת הדין, קבע בית משפט השלום כי התכנים שהעלה המשיב בקבוצות הוואטסאפ מהווים פרסום אך זיכה את המשיב מהעבירה שיוחסה לו, בנימוק שלא הוכח כי הייתה קיימת 'אפשרות ממשית' שהפרסומים המסיתים בנסיבות הפרסום יביאו למעשה אלימות. בתוך כך התייחס בית המשפט לאווירה הציבורית והנסיבות הכלליות בתקופה בה פורסמו הפרסומים המסיתים, להיקף הפרסום המצומצם, לקהל היעד של הפרסום ולעובדה שלא הוכח שלמשיב היה מעמד מיוחד בקבוצה או שדבריו נתפסו כרציניים. על זיכוי זה הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת חגית מאק-קלמנוביץ קיבלה את הערעור, ואליה הצטרפו בהסכמה גם השופטים ארנון דראל וענת זינגר. תחילה קבעה השופטת כי יש לקבל את מסקנתו של בית משפט השלום לפיה התקיים יסוד ה"פרסום" הנדרש לעבירה. לדבריה, המונח פרסום מעצם טיבו אכן דורש פומביות ופרהסיה, אולם זו יכולה להתקיים גם במרחב הוירטואלי, אשר הוגדר זה לא כבר כ"כיכר העיר" המודרנית. לפיכך, גם פרסום דיגיטלי עשוי להוות פרסום בפומבי, ומבחינת האפקטיביות הוא אף גובר במקרים רבים על פרסום פומבי באמצעים מסורתיים.

עוד ציינה השופטת כי אפליקציית ווטסאפ מהווה פלטפורמה לפרסום, אך אין בה כשלעצמה כדי לקבוע אם מדובר בפרסום בהתאם לחוק אם לאו. שאלה זו צריכה להיבחן באופן תכליתי, בהתאם למאפייני הפרסום ולמבחנים שנקבעו בפסיקה, כאשר הדגש מושם לאו דוקא על המדיה אלא על תוכן הפרסום, קהל היעד, הנסיבות שברקע וכיוב'. במקרה זה, מדובר בקבוצות וואטסאפ שחבריהן לא הכירו אישית זה את זה וזהותם של חלק מהם אינה ידועה גם עתה. בנסיבות אלו, סברה השופטת, יש לראות בפרסומים שהעלה המשיב בקבוצות הוואטסאפ משום פרסום כנדרש לצורך התקיימות העבירה המיוחסת לו.

מכאן פנתה השופטת לבחון האם במקרה זה מתקיים מבחן ה"אפשרות הממשית" לעשיית מעשה אלימות. בעניין זה סברה השופטת כי בית משפט השלום טעה במסקנתו, וכי היה מקום לקבוע כי המשיב ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. לשיטתה, הדרך בה הלך בית המשפט מטילה על המאשימה נטל כבד מזה שנקבע בפסיקה, באופן שיש בו למעשה משום אימוץ של מבחן הודאות הקרובה או מבחן קרוב לכך. במקרה זה, גם כאשר זהויותיהם של חלק מחברי הקבוצה אינן ידועות, ומבלי שכל חברי הקבוצה נחקרו ונבחנה השפעת הפרסומים עליהם, ניתן להגיע למסקנה שהפרסומים עומדים במבחן האפשרות הממשית, בהתחשב בתוכן ההתכתבויות בקבוצה, בדעותיהם של האנשים שלקחו חלק בהתכתבות כפי שהן משתקפות בהתכתבות זו ובסמיכות הזמן ואולי לעיתים גם המקום לאירועי הפינוי.

כך, ציינה השופטת, מבחינת תוכן הפרסום יש בדבריו של המשיב קריאה ברורה לפעולה: לא לעבור בשתיקה, להילחם עד טיפת הדם האחרונה, לגרום לכך שיהיו פצועים בצד השני, לנקום. גם הטקסט נוסח באופן המעודד ביצוע מעשי אלימות. בנוסף, לא היה צורך בכך שבית המשפט יהיה מודע למלוא הפרטים, כולל מספר האנשים שאינם תושבי המקום שהגיעו לעמונה, כמה מהם היו צעירים שתמכו בקו של התנגדות תקיפה וכיוב'. מנגד, קיימת ידיעה שיפוטית לגבי הקווים הכלליים של אירוע פינוי עמונה, ההיערכות לפינוי, הגעתם של אנשים מחוץ ליישוב לקראת מועד הפינוי והאווירה הנפיצה ששררה במקום הנובעת מעצם הסיטואציה. לדעת השופטת, די בידיעה כללית שכזו, שאינה חורגת מהכרת העובדות על ידי כל בר דעת שהיה תושב ישראל בתקופה הרלוונטית, כדי להבין את הסכנה בכך שדברי עידוד לאלימות יפלו על אוזניים כרויות, וגל האלימות שעלול היה להתפתח כתוצאה מכך.

לגבי מעמדו של המשיב, גם בהנחה שיתר חברי הקבוצה לא הכירו אותו או שהכירו אותו ולא העריכו במיוחד את דעתו, סברה השופטת כי יש משמעות לאמירת הדברים, ובמיוחד כאשר חלק מהם נוסח בלשון רבים, כך שהוא מובא לא רק בשמו של המשיב עצמו, אלא כמה שנראה כעמדתה של קבוצה המהווה אופוזיציה לקו המתון של ההנהגה. גם שמות קבוצות הוואטסאפ ותוכן הפרסומים מצביעים לדעת השופטת על כך שמדובר באנשים הרואים עצמם קשורים ומעורבים בעתידה של עמונה, מתנגדים לעמדותיהם של ראשי היישוב ומכנים בכינויי גנאי קשים את הציונים ואנשי כוחות הביטחון. לפיכך, ברור שהחשש לביצוע מעשי אלימות מצד קבוצה זו גדול בהרבה מהחשש הקיים לגבי כלל הציבור במדינת ישראל ובמצב זה קיים חשש שגם מי שאינו נמצא אותו זמן בעמונה יחליט להגיע למקום על מנת להפגין את דעותיו ולהביע אותן על ידי מעשי אלימות.

לכך הוסיפה השופטת כי קיימת סכנה מוגברת בהפצת מסרים של קריאה לאלימות ברשתות חברתיות דוגמת וואטסאפ, כתוצאה מאפשרות ההפצה הוויראלית - היכולת להעביר כל ידיעה ב"לחיצת כפתור", והעובדה שהדבר אף נהוג ומושרש ונעשה בדרך שגרה. "אם לא מתקיימות נסיבות מיוחדות", כתבה השופטת, "מחבר הודעה בווטסאפ המעביר אותה לקבוצת אנשים, צריך להביא בחשבון אפשרות של הפצה ושרשור של הודעתו למספר בלתי ידוע של צופים, על כל הנובע מכך. במיוחד כאשר אין היכרות עמוקה ותחושת מחויבות בין כל חברי הקבוצה". לנוכח כל האמור קבעה השופטת כי המדינה הוכיחה קיומה של אפשרות ממשית לכך שהפרסום יביא למעשי אלימות.

לבסוף התייחסה השופטת גם לטענת ההגנה מן הצדק שהעלה המשיב, ובפרט אכיפה בררנית. נקבע, כי אכן, קיים קושי בעובדה שלא ננקטו צעדים כלשהם נגד חברים אחרים בקבוצה, ולכל הפחות נגד מי שכינה את עצמו "על עמונה נילחם עד הסוף" ופרסם התבטאויות חמורות לא פחות מאלו של המשיב. בעניין זה הבהירה השופטת כי העובדה ששמו של אותו אדם לא היה ידוע למשטרה מלכתחילה אינה מצדיקה הימנעות מביצוע כל פעולת חקירה וניסיון לחשוף את זהותו, וצדק בית משפט השלום בקביעתו שראוי היה שטענה זו לא תישמע.

עם זאת, אין מדובר במחדל שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום וזיכוי המשיב וניתן להסתפק באמצעים מתונים ומידתיים יותר. בעניין זה סברה השופטת כי עיון בהתכתבויות בקבוצות מצביע על חלקו הגדול יחסית של המשיב ועל המעמד המוביל שלו, במיוחד בהתבטאויות הקיצוניות והקוראות לפעולה והתנגדות. לפיכך, סברה, קיים בסיס להבחנה בינו לבין רובם של החברים האחרים, ולא ניתן לקבוע שקיום ההליך הפלילי דווקא נגד המשיב גורם לפגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות. לדעת השופטת, הביטוי הנכון לטענת ההגנה מן הצדק מוטב שיהיה במסגרת גזר הדין ולא בהכרעת הדין.

נוכח האמור, הערעור התקבל והמשיב יורשע בעבירה שיוחסה לו. התיק יוחזר לבית משפט השלום לגזירת הדין. המשיב יוצג בהליך ע"י עו"ד יצחק בם. המדינה יוצגה ע"י עו"ד ארז פדן, פרקליטות מחוז ירושלים-פלילי.

 

ע"פ 6570-09-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:193
קומיט וכל טופס במתנה