ביהמ"ש פסק לרוכשי דירה ברמת השרון פיצוי של 92 אלף שקל בגין איחור במסירתה כתוצאה מתיקון ליקויים שנדרשו. השופט אבי שליו קבע כי הפיצוי בגין איחור במסירה מוציא מכללותו את הפיצוי בגין הפרה יסודית, בהיותו פיצוי ספציפי-פרטני, והבהיר כי אין מדובר למעשה בהפרה יסודית שכן לא כל איחר במסירה היה גורם לקונה סביר שלא להתקשר באותו חוזה
בית משפט השלום פסק לרוכשי דירה ברמת השרון פיצוי בסך של 92 אלף שקל בגין איחור במסירת הדירה כתוצאה מתיקון ליקויים שנדרשו. עם זאת, נדחתה תביעתם לקבל בנוסף לכך אף פיצוי בגין הפרה יסודית, שכן נקבע כי הפרשנות הראויה של ההסכם היא שהפיצוי בגין איחור במסירה מוציא מכללותו את הפיצוי בגין הפרה יסודית, בהיותו פיצוי ספציפי-פרטני.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתביעה שהגישו, על סך של 435 אלף שקל, טענו התובעים כי המוכר התחייב בהסכם המכר למסור להם את הדירה במועד מסוים, ונקבעו בהסכם הסדרים בדבר פיצוי בגין איחור במסירה. עוד נקבע כי במקרה של איחור שאינו עולה על 60 יום ממועד המסירה, הרוכשים אינם זכאים לקבל פיצוי, וכי במקרה של איחור העולה על 60 יום – אם המוכר יקבל מהקבלן פיצוי בגין האיחור, יהיו הרוכשים זכאים לקבל את הפיצוי מהמוכר עבור התקופה שתחילתה בחלוף חודשיים ממועד המסירה הקבוע. הפיצוי הועמד על שווי דמי שכירות שיהיו מקובלים באותה עת לגבי דירות דומות בסביבה. כמו כן, נקבעו הוראות בהתייחס לשינויים שיבקשו התובעים לבצע בדירה, שאז ידחה תאריך המסירה לתקופה מוסכמת הנובעת מביצוע השינויים. בנוסף, נקבע כי במקרה של הפרה יסודית של החוזה מצד מי מהצדדים, יחויב המפר בפיצוי מוסכם ללא קשר להוכחת נזק בשיעור 10% מהמחיר הכולל של הדירה, שהועמד על 2.85 מיליון שקל, בצירוף הצמדה למדד מחירי תשומות הבניה.
התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירה למשך 13 חודשים. הם אמדו את דמי השכירות המקובלים לגבי דירות דומות בסביבה בסך של 8,000 שקל, ועל כן משכך תבעו בראש נזק זה פיצוי בסך של 104 אלף שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף טענו התובעים כי משהפר המוכר את ההסכם הפרה יסודית, הם זכאים לפיצוי מוסכם בשיעור של 10% מהמחיר הכולל של הדירה בסך של 285,800 שקל. התובעים טענו אף כי העיכוב במסירת הדירה חייבם בהפרשי הצמדה על התשלום האחרון ועל כן, תבעו את ההפרש בסך של 2,610 שקל.
המוכר התכחש למועד מסירת החזקה הנטען וטען כי הדירה הייתה מוכנה במועד מוקדם יותר, אולם התובעים סרבו לקבל את מפתחות הדירה. עוד נטען כי התובעים גרמו לעיכוב במסירת החזקה נוכח שינויים שביקשו לעשות בדירה. נטען כי התובעים גם עיכבו תשלום לקבלן באופן שעיכב את השלמת ביצוע השינויים. מעבר לכך, המוכר טען כי ההסכם קבע מנגנון ספציפי לחישוב הפיצוי בגין איחור במסירה ומשכך התובעים אינם זכאים בנוסף לכך לקבל פיצוי של 10% בגין הפרה יסודית של ההסכם.
השופט אבי שליו קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי המועד הרלוונטי למסירת החזקה הוא המועד שבו חתמו התובעים על פרוטוקול מסירה, ועת הוספה לבקשת התובעים הפסקה האחרונה במסמך ועל פיה "אין באמור בפרוטוקול זה ובחתימתנו על פרוטוקול זה כדי לגרוע מזכויותינו לפיצויים בגין איחור במסירת הדירה". היינו, התובעים הבינו שמדובר במעמד פורמלי שבו נחתם פרוטוקול מסירה, שיש לו משמעות משפטית והבהירו שאין בחתימה כדי לפטור את המוכר מחובת הפיצוי. השופט קבע כי עיון בשורת הליקויים שמפורטים בפרוטוקול מראה כי מדובר בליקוים שלא מנעו כניסה ושימוש בדירה ובעצם מדובר בליקוים די שגרתיים הקיימים בדירות הנמסרות מקבלן.
עוד נקבע כי דוחות המפקחים מזמן אמת מלמדים על ליקוים בביצוע העבודות על ידי הקבלן שגרמו לעיכוב ולא עצם הזמנת השינויים על ידי התובעים. משכך, אין להטיל על התובעים את האחריות לעיכוב שנגזר מכך. השופט הוסיף כי מההתכתבויות שנשלחו מטעם המוכר אל הקבלן עולה כי בזמן אמת המוכר האשים את הקבלן באיחורים, וזאת נוכח העבודה הרשלנית שבעטיה נדרשו תיקונים. אמנם, מהראיות עלה כי ההתנהלות עם התובעים כדיירים לא הייתה קלה לקבלן, ובמסגרת חילופי הדברים ביניהם, נחלץ המוכר לעזרה ושלח מכתבים לקבלן במטרה לסייע לתובעים. התובעים התעקשו להיות נוכחים בחלק מהשינויים ועמדו בדווקנות על דרישותיהם ויכול אף שלא מיהרו לשלם. השופט הבהיר כי יכול שמדובר בדיירים יותר קפדניים מהרגיל, אך לא נמצא שיש בכך כדי להטיל דופי או להצדיק את העיכובים. נוכח האמור, נקבע כי לא הוכח שהשינויים שבוצעו בדירה לבקשת התובעים גרמו לעיכוב במסירתה, ואף לא התמהמהות התובעים בנוגע לתשלום לקבלן.
באשר לפיצוי בגין הפרה יסודית, נקבע כי הפרשנות הראויה של ההסכם היא שהפיצוי בגין איחור במסירה מוציא מכללותו את הפיצוי בגין הפרה יסודית, בהיותו פיצוי ספציפי-פרטני, להבדיל מהפיצוי הכללי בדבר הפרה יסודית. במקרה זה, נמצא כי כוונת הצדדים בהכנסת הסעיף בדבר ההפרה היסודית הייתה שהוא יחול במקרים שאינם איחור במסירה (כגון אי מסירה כלל) ובמקרים של ביטול ההסכם. הפרה יסודית מוגדרת כהפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. בהקשר זה נקבע כי ברור כי איחור במסירה הוא עניין חשוב, אך לא כל איחור במסירה היה גורם לקונה סביר לא להתקשר בדירה, שכן עסקינן כאמור בדבר שמתרחש בשגרה ואנשים רוכשים דירות חרף הצפי האפשרי לאיחור. משכך, אין מקום לפצות את התובעים גם מכוח סעיף הפיצוי בגין הפרה יסודית.
לקריאה נוספת, ראו:
העליון: לא ניתן להתנות על חבותו של קבלן לפצות רוכש דירה בגין איחור במסירתה
