בית המשפט המחוזי דחה ברובה תביעה בשווי 25 מיליון שקל נגד המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית ומוסד הטכניון למחקר ופיתוח, בטענה לאחריותם לכשל פרויקט הלגונה המזרחית באילת כגורמים המייעצים. יישאו ב-15% בלבד מהנזק, בסך של 1.5 מיליון שקל
במסגרת התביעה שהוגשה בסכום של 25 מיליון שקל, טענה התובעת, חברה ממשלתית שהוקמה לצורך פיתוח העיר אילת כי האחריות לכשל הלגונה רובצת לפתחן של הנתבעות - המכון הישראלי לחקר הנדסה ימית ומוסד הטכניון למחקר ופיתוח, וכי השתיים התרשלו כשקבעו בחוות דעתן כי הלגונה תתנקה באופן טבעי באמצעות הגאות והשפל של מי הים.
התובעת טענה כי הנתבעות לא חזו כי הלגונה תהפוך ל"מלכודת הידראולית" ולביצה עכורה שלא ניתן להשתמש בה, ולכן עליהן לפצותה במלוא הסכום שהושקע בבנייתה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הלגונה באילת, המכונה בפי רבים "הלגונה המסריחה", אמורה הייתה להיות פרויקט הדגל של התובעת, החברה לפיתוח העיר אילת. אולם שנים ספורות לאחר פתיחתה הפכה למאגר מים עכורים ולמפגע סביבתי. נקבע, כי מרבית האחריות לכשל רובצת לפתחה של התובעת אשר היא ומי שפעלו מטעמה לא הקפידו כי התנאים שנקבעו כבר בחקר ההיתכנות יקוימו ולא דאגו להפסיק את הזרמת מי הביוב והנוטריינטים גם לאחר שהיה ידוע להם היטב כי הם גורמים לעכירות המים. מנגד, ייחס בית המשפט אחריות חלקית בלבד לנתבעות, הנובעת מכך שלא הזהירו ולא התרו בצורה מפורשת כי יש למנוע בכל מחיר את זיהום הלגונה והסתפקו באמירה כללית. לפיכך, יישאו ב-15% בלבד מהנזק, בסך של 1.5 מיליון שקלים.
"מאגר מים עכורים ודוחים ומפלצות שוכנות בה"
טרם הקמת הלגונה פנתה התובעת לנתבעים, המכון קיבל על עצמו לבצע את חקר ההיתכנות והטכניון נשכר כמומחה נוסף לחיזוי איכות המים הצפויה ולליבון בעיית העכירות שהתגלתה במים לאחר פתיחת הלגונה.
בסופו של יום נפתחה הלגונה לציבור, אולם שנים ספורות לאחר פתיחתה הפכה למאגר מים עכורים ודוחים, חופיה וקרקעיתה התכסו בשכבת חומר אורגני שחור, רוחצים ונופשים מדירים רגליהם ממנה וסבורים שמפלצות שוכנות בה וכיום היא אף מכונה בפי רבים "הלגונה המסריחה".
הנתבעות מצדן, דחו מכל וכל את הטענה כי נפל פגם בחקר ההיתכנות ודבקו בקביעה כי הייתה היתכנות לפרויקט. לדבריהן, הכשל נבע ממעשיהם ומחדליהם של התובעת ושל גורמים אחרים, שהפעילו את הלגונה והזרימו לתוכה נוטריינטים ומי שפכים וכך הפכו אותה למאגר מים עכורים. בנוסף, הגישו הנתבעות הודעות צד שלישי נגד אותם גורמים שלשיטתן הם האחראים האמיתיים לכישלון.
לתובעת אשם תורם של 85% לנזק
השופטת דפנה אבניאלי קבעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן בלבד. בית משפט הקבע כי התובעת ומי שפעלו מטעמה לא הקפידו כי התנאים שנקבעו כבר בחקר ההיתכנות יקוימו, ולא דאגו להפסיק את הזרמת מי הביוב והנוטריינטים גם לאחר שהיה ידוע להם היטב כי הם גורמים לעכירות המים.
לפיכך, נושאים אלו באשם תורם בשיעור של 85% לנזק הנטען. לכך, הוסיף בית המשפט את העובדה שהלגונה אינה בבחינת "טוטל לוס" וניתן היה לשקמה, כפי שעלה גם מדו"ח מבקר המדינה שנערך בנושא. עם זאת, התובעת לא פעלה להקטנת הנזק וחלף זאת בחרה לתבוע את מלוא הסכומים שהשקיעה בפרויקט ההקמה.
מנגד, קבע בית המשפט כי יש לייחס לנתבעות אחריות בשיעור 15% לנזק, הנובעת מכך שלא הזהירו ולא התרו בצורה מפורשת כי יש למנוע בכל מחיר את זיהום הלגונה והסתפקו באמירה כללית שהובאה לראשונה בחקר ההיתכנות.
