"ההוראה שעל השופט לתת פס"ד תוך 30 יום מיום סיום המשפט הפכה לאות מתה בספר החוקים הישראלי ונדמה כי הביקורת המערכתית על הפרתה נעשית מהשפה אל החוץ בלבד", כך אומרים עורכי הדין ארנון גרפי ואסף שטרן ומציעים לקבוע כי בחינת הזמן לו נדרש שופט לתת פס"ד יהווה קריטריון לבחינת קידומו
בימים אלו נערכים בתי המשפט ליציאה לפגרת קיץ בת חודש וחצי. הפגרה נועדה להתרעננות ולהחלפת כוחות ובמקביל, מאפשרת לשופטים הזדמנות פז של פעם בשנה להשלים פערים ולכתוב פסקי דין הממתינים לתורם זמן רב, כל זאת בלי שיצטרכו לשאת בעומס של ניהול דיונים, הגוזל את מרבית זמנם לאורך שנת המשפט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"בעיית העומס בבתי המשפט ידועה כבר שנים ארוכות והפתגם הגורס כי 'טחנות הצדק טוחנות לאט', ממחיש עד כמה הבעיה ותיקה. אלא שעומס לא מצדיק בהכרח סחבת משפטית, שהיא בעיה חמורה ביותר. נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, השופט אורי גורן, התבטא בעבר, כי רצוי שפסק דין יינתן במהירות המרבית, כאשר התרשמותו של השופט מאופן מתן עדותם של העדים ומהתנהגותם הכללית עדיין טרייה במוחו. לדבריו, השופט חייב להזדרז במלאכתו, שהרי התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים העומדים לפניו מהווה חלק חשוב, ולעתים מכריע, של הבסיס עליו הוא משתית את ממצאיו", אומרים עוה"ד ארנון גרפי ואסף שטרן ממשרד ארנון גרפי ושות' המתמחה בליטיגציה מסחרית ותובענות ייצוגיות.
לדבריהם, לא פעם מוצאים את עצמם בעלי הדין ועורכי דינם ממתינים חודשים ארוכים ואף מספר שנים למתן פסק דין, כאשר לאיחור במתן פסק הדין אין כל משמעות מעשית מבחינת בעלי הדין, היות ואין בו כדי לפגום בתוקפו של פסק הדין.
"כאשר בית המשפט העליון שנדרש לנושא, לעתים רחוקות, הוא נוהג בשופטים המפרים הוראה זו בסלחנות יתירה, ותוך הדגשה כי אין בהפרת הוראה זו מצד בית המשפט כדי לספק בידי בעלי הדין יתרון דיוני כלשהו, לא כל שכן מקור לפיצוי בגין אותו "צדק נכה" לו זכו" אומרים עוה"ד גרפי ושטרן.
"שונה בגישתו בסוגיה זו בקרב חבריו לעליון היה נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט יואל זוסמן. הוא היה ידוע בהקפדה יתירה על סדר הדין, מתוך הנחה כי שמירה על הקפדה על סדרי הדיון היא שתשמור על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין. זוסמן גם קבע מפורשות, עוד בימי ראשית המדינה, כי העניין הציבורי בסדרי דין תקינים ונאותים שולל את הסברה כאילו התקנות אינן צו המחייב את השופט. אלא שגישה קפדנית זו, המסרבת לראות בתקנות משום המלצה בלבד לשופט היושב בדין, פינתה מקומה לגישה רכה יותר כלפי סדרי הדין בכלל, וכלפי אלו הנוגעים לעבודת בתי המשפט בפרט" הם מדגישים.
"הכוונה איננה הטלת דופי בשופטים, העושים מלאכה בעלת חשיבות עצומה, ולעיתים בתנאים קשים עד בלתי אפשריים, אלא סבורים שיש מקום לשים דגש ומשנה חשיבות על סוגיית קצב מתן פסקי הדין בבחינת 'צדק מאוחר, לא צדק הוא'", מציינים עורכי הדין.
עוה"ד שטרן וגרפי מציעים לשקול שוב את המועד הקובע לענין מתן פסק הדין, וייתכן שיש מקום להאריכו לשישים או תשעים יום ובמקביל יש להעניק "שיניים" להוראות אלה: "אף ברמה הערכית יש לקבוע כי הזמן הממוצע לו נדרש שופט בין סיום המשפט ובין מתן פסק הדין יהווה קריטריון משמעותי בבואה של הוועדה למינוי שופטים לקדם את שופטי הערכאות הנמוכות לערכאות גבוהות יותר, כמו גם בבואם להתמודד על תפקידים ציבוריים אחרים".
