העתירה התבססה על ראיון עיתונאי עם הרב היישריק, בו אמר כי כדיין בבית הדין הרבני, כאשר הוא דן בנושא משמורת או חינוך ילדים, כשאחד מהוריהם הינו חילוני והשני דתי, ברור שהילדים צריכים להתחנך אצל ההורה הדתי, אך מחשש להתערבות בג"ץ יש להסוות זאת בהנמקות אחרות
בית המשפט העליון דחה על הסף עתירה נגד מינויו של הרב אליהו היישריק לכהונה כדיין בבית הדין הרבני הגדול, בשל התבטאותו בעבר בנוגע למשמורת או חינוך ילדים שאחד מהוריהם חילוני והשני דתי.
השופט יצחק עמית דחה את העתירה בשל השיהוי בהגשתה והדגיש כי לוועדה למינוי דיינים עומדת חזקת תקינות המינהל ובית המשפט לא ייטה להתערב בהחלטותיה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הרב היישריק מכהן משנת 1995 כדיין בבית הדין הרבני האזורי, ומאז שנת 2014 כיהן מספר פעמים במינוי זמני כדיין בפועל בבית הדין הרבני הגדול. ב-12 ביולי 2016 המליצה הוועדה לבחירת דיינים על מינויו, יחד עם מועמדים נוספים, לדיין בבית הדין הרבני הגדול.
בעקבות החלטת הוועדה, פנו העותרות – ד"ר עדי קול והעמותות צחור – צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים, מרכז צדק לנשים, יוצאים לשינוי וחידו"ש – לחופש דת ושוויון – לגורמים במשרד המשפטים בבקשה להורות על ביטול המינוי, ובהמשך הגישו את עתירתן.
התנגדותן של העותרות למינוי נובעת מדברים שאמר המשיב בראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 2009, שבו אמר לטענתן כי במסגרת תפקידו כדיין בבית הדין הרבני, כאשר הוא דן בנושא משמורת או חינוך ילדים, שאחד מהוריהם הינו חילוני והשני דתי, ברור שהילדים צריכים להתחנך אצל ההורה הדתי, אך מחשש להתערבות בג"ץ יש להסוות זאת בהנמקות אחרות. לטענת העותרות, יש בהתבטאות זו משום חתירה תחת אושיות שלטון החוק ותחת ערכי היסוד של מדינת ישראל.
עוד טענו העותרות כי מינויו של המשיב לדיין בבית הדין הרבני הגדול ישדר מסר מעוות למערכת בתי הדין הרבניים, וכי קיים חשש שהמשיב ינצל את מעמדו השיפוטי כדי לקדם את המדיניות הפסולה שהתבטאה בדבריו. בנוסף, המינוי צפוי לפגוע קשות בעיקרון השוויון, באמון הציבור במערכת השפיטה ובזכויותיהם הבסיסיות של המתדיינים. מטעמים אלה בעיקר, נטען בעתירה כי ההחלטה על מינויו של המשיב לוקה בחוסר סבירות קיצוני ולכן קמה עילה להתערב בה.
השופט יצחק עמית דחה את העתירה על הסף מחמת שיהוי וציין כי שמו של המשיב פורסם ברשומות כמועמד לתפקיד כבר לפני שנתיים וחצי, כך שהיה ביכולתן של העותרות לפנות לוועדת הבחירה בהתנגדות מנומקת, אך הן נמנעו מלעשות כן והגישו את העתירה לאחר שהוועדה כבר החליטה להמליץ על המינוי.
"בפן הסובייקטיבי של השיהוי יש לציין כי לפחות חלק מן העותרות היו מודעות זה מכבר להתבטאותו של המשיב; והקושי בפן האובייקטיבי מתעצם בשים לב למועד הקרוב להשלמת הליכי המינוי והצהרת האמונים בפני נשיא המדינה, שנקבע כאמור ל-31 ביולי 2016", כתב השופט בפסק הדין. השופט העיר כי סדר הזמנים הקצר שנקבע למינוי נובע מטעמים ענייניים והוא משרת צורך דוחק של המערכת.
העתירה נדחתה גם לגופו של עניין, ונקבע כי בית המשפט לא ייטה להתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לוועדה למינוי דיינים, הנהנית מחזקת התקינות המינהלית. השופט עמית ציין כי הדברים המיוחסים לרב היישריק הם חמורים, אולם העתירה מבוססת על ראיון עיתונאי יחיד מלפני כשבע שנים. "יש הגורסים כי מאמר בעיתון אינו ראוי כלל לשמש תשתית לקובלנה לבית המשפט", העיר השופט והוסיף כי בהינתן כי הדברים עמדו נגד עיני הוועדה שדנה בסוגיה, ראיינה את המשיב וכל החומר הרלוונטי לגביו עמד בפניה – קשה להלום התערבותו של בג"ץ בעניין זה.
