בניגוד למה שנהוג לחשוב, עורכי דין שעוזבים את המקצוע מרגישים מצוין ולא מתחרטים לרגע. "זו לא כזו דרמה לא להיות עו"ד יותר. התואר הפך להיות כמו BA כללי. טוב שיש אותו, אבל מי שהמקצוע לא מתאים לו שיעזוב, עדיף להיות מאושר ומסופק מאשר עו"ד מתוסכל עם סטטוס", אומרת עו"ד שעזבה את התחום
הדימוי הזוהר של מקצוע עריכת הדין נמצא בדעיכה מתמדת. ויותר ויותר סטודנטים בוחרים ללמוד את התחום, להוציא את התעודה, לעבור את מבחני ההסמכה ואז לפרוש מהתחום. חלקם מבינים שהם לא בנויים לזה כבר במהלך ההתמחות, וחלק מבינים שזה לא בשבילם אחרי מספר שנים במקצוע. "עשיתי את כל התהליך בשביל ההורים שלי, לחצו עליי שיהיה לי 'מקצוע', וכשסיימתי הבנתי שאני חייבת להתמקד בחלומות האמיתיים שלי, ביניהם להקים סטארט - אפ", אומרת אחת מעורכות הדין לשעבר, "במצב המקצוע היום, זה לא כזה ביג דיל לעשות הסבה. רוב עורכי הדין הצעירים מחפשים את עצמם. זה כמו תואר כללי, הוא יכול לשמש אותך בכל דבר בחיים, ותמיד טוב שיש עורך דין בבית, לא?".
בניגוד לדעה הרווחת לפיה עורכי דין שעוזבים את התחום חווים תחושה של החמצה או כישלון, רוב המרואיינים מדווחים כי הם שלמים עם ההחלטה שלהם, ומרגישים שמיצו את הקריירה המשפטית הקצרה שלהם עד תום.
"תחום עריכת הדין בישראל- משמעם, אפור ומסורבל"
רועי מקדסי, בן 35, עזב את תחום עריכת הדין אחרי שעבד במשך כשנה כעורך דין לענייני נדל"ן ואף שימש כיועץ משפטי של חברה. מקדסי, מצא את ייעודו כראש מחלקת ייעוץ אסטרטגי במשרד "Robus" – שהינו משרד המעניק שירותי ייעוץ אסטרטגי ופיתוח עסקי, ובעל נישה ייחודית ל- Legal Marketing למשרדי עורכי-דין: "את התואר הראשון במשפטים עשיתי בלונדון, מתוך מחשבה להשתלב במקצוע עריכת דין בתחום הנדל"ן. אבא שלי הוא יזם נדל"ן וזה קרץ לי ועניין אותי. נהניתי מהלימודים, בעיקר מהחוויה ללמוד בחו"ל. כשראיתי כמה קשה למצוא התמחות עשיתי גם תואר שני במנהל עסקים, באותה אוניברסיטה. את טרום ההתמחות עשיתי גם בלונדון, בתחום הנדל"ן, והרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות. במעבר חזרה למדינת ישראל קיבלתי את הבום. גיליתי כמה משמעם, אפור, מייגע ומסורבל תחום עריכת הדין בישראל. התמחיתי במשרד מחסרי בתל אביב. בלי קשר למשרד בו התמחיתי, הרגשתי את השוני המהותי ביחס לעורכי דין בלונדון לעומת ישראל. המסלול בחו"ל יותר מוגדר, עורכי דין לא עושים מה שהם לא מבינים בו, ופה זה כמו סוחרים בשוק. 'נעשה, נסתדר' גם אם תיעשה עבודה על הפנים, והעבודה תיפגע, העיקר שנשלם שכר דירה", מספר רועי מקדסי.
"גיליתי כמה הכל כאן מסורבל, והרבה פחות מקצועי. גם המערכת הממשלתית. אם רוצים לרשום עסקה, התהליך יותר פשוט והגיוני מאשר פה. יש הבחנה ברורה בין מי שמייצג בבית משפט, לבין מי שעושה עסקאות מכר. יש עורך דין שמתעסק בכל החומרים המשפטיים, ויש מי שמופיע בבית המשפט. כאן יש סרבול מכוון. יש את הבדיחה הידועה שעורך דין חדש נכנס למשרד ואומר לבעל המשרד: 'ביום הראשון שלי סגרתי תיק ללקוח שלך שמטופל במשרד 10 שנים', אז עורך הדין עונה לו: 'חבל, יכולת לגרור אותו עוד 10 שנים ולגבות ממנו שכר טרחה'. אין יעילות במערכת המשפטית בארץ, השוק מאוד עמוס, אפשרויות הקידום מאוד קטנות והתחרות רצחנית. יש כאן כוח אדם איכותי ויש הרבה עורכי דין איכותיים וטובים שלהתחרות בהם זה לא קל, וגם הרבה בינוניים ומטה", מתאר רועי מקדסי את ההבדלים שחווה בין ישראל ללונדון בתחום עריכת הדין והקושי שלו לקבל אותם.
להישאר "ליד" העולם המשפטי
"אחר כך פשוט הותשתי ממבחני הלשכה, קיבלתי סטירה ממש. עבדתי שנה כעורך דין בנדל"ן, והבנתי סופית שזה לא בשבילי. ניסיתי להיות יועץ משפטי בחרת הייטק ולא כל כך מצאתי את עצמי שם, ואז נכנסתי ל'רובוס', שזה להישאר ליד העולם המשפטי", אומר רועי מקדסי, שעדיין משתמש בתואר עו"ד.
"היום אני ראש מחלקת הייעוץ במשרד רובוס, ואנחנו מלווים עשרות משרדי עורכי דין בכל תחומי הפיתוח של הפעילות העסקית והשיווקית. מלמדים אותנו להיות עורכי דין אף אחד לא מלמד אותנו לנהל עסק, ובכל הכשרה של עורך דין אין שום דבר שמערב ניהול ושיווק. גם בפירמות הגדולות צריכים להבין יותר בנושאים האלה. אני יכול להגיד מבחינה אישית, שמה שאני עושה כיום הרבה יותר מעניין ודינאמי. חשוב להנות ממה שעושים, וככה לא מרגישים את זה בשעות. אני לא קמתי ביום ראשון ואמרתי 'איזה באסה, בא לי למות היום בבוקר', בניגוד לחבריי עורכי הדין. ואני שר פחות את השיר 'היום יום חמישי'. במשרד של רובוס יש אווירה שונה ממשרד עורכי דין", מסכם מקדסי.
"מרוויחה פי שניים ועובדת פחות שעות"
נ' הבינה את העניין די מהר כשהחליטה שהיא לא בנויה לתחום כבר במהלך ההתמחות: "הלכתי ללמוד משפטים כי זה עניין אותי. בגיל מאוד צעיר היה לי חוש צדק מאוד מפותח וגם תמיד עזרתי לכולם לבטל דו"חות ודברים כאלה, וגם תחום הכתיבה היה מאוד חזק אצלי. הלימודים היו מאוד מעניינים, ובאופן טבעי הלכתי לראיונות להתמחות", היא מספרת.
"בראיון הראשון שהגעתי אליו הודיע לי הבעלים של המשרד שתפקידי כמתמחה יהיה להיות אחראית בכירה לקפה ואחראית על 'מרקו', העציץ של המשרד. זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם עולם הפרקטיקה, וזה לא ממש השתפר הרבה בהמשך. התקבלתי למשרד גדול בצפון והתחלתי את ההתמחות, ושם הבנתי שאין להם רצון באמת ללמד את המתמחים אלא הם מחפשים לקחת מישהו בשכר מינימום כדי שיעבוד כעורך דין לכל דבר ועניין, מ-8 בבוקר ועד 7 בערב. עשיתי שם בעיקר עבודה פקידותית", מספרת נ'.
"באחד הימים, אחרי שכבר עבדתי במשרד כשלושה חודשים, אחד השותפים תפס אותי כשהייתי בדרך לשירותים, שם לי ביד קלסר בגודל עצום ואמר לי 'תטפלי בזה'. שאלתי אותו מה אני צריכה לעשות? מדובר הרי בתיק שמתנהל כבר עשר שנים, ואז הוא אמר לי 'תשעממי מישהו אחר עם השאלות שלך'. הייתי על סף בכי. אחרי תקרית הקלסר כבר החלטתי לעזוב. הבנתי שאין לי כסף, שילמתי מחיר יקר על הלימודים ולא יכולתי להשתלב בעבודה במהלכם, אין לי חיים ומתייחסים אלי רע, והבנתי שאני לא רוצה יותר להישאר במקום הזה".
את החוויה השלילית לקחה נ' למקום טוב וכיום היא עובדת בחברת תיירות ומטפלת בתביעות קטנות, והיא מרוצה מהשכר והתנאים: "אני מרוויחה כמעט פי שניים ועובדת פחות שעות. כל הזמן מציעים לי לעשות שוב התמחות ולהיות עורכת דין, גם שופטים שאני פוגשת במסגרת עבודתי, ואין לי שום עניין בזה. אני עובדת בעבודה מעניינת, מרוויחה טוב – אין לי שום סיבה להתחרט".
מעורכת דין פלילית לחוקרת במשטרה
ל', הפכה מסניגורית פלילית לחוקרת במשטרה: "השאיפה המקצועית שלי מאז ומתמיד היתה להתגייס למשטרה. לא רציתי להיות בסיור, אז הלכתי ללמוד משפטים. עשיתי את ההתמחות בסנגוריה הציבורית, ואחר כך עבדתי במשרד פרטי של עורך דין שנתן שירותים לסנגוריה הציבורית, לצד התיקים הפרטיים של משרדו. מבחינה מקצועית הצלחתי והיה לי טוב – היתה לי עבודה במשרד קטן, האמנתי במה שעשיתי והתחברתי ללקוחות שייצגתי. נתתי מעצמי מעל ומעבר ומכל הלב אבל לא הרגשתי שיש עתיד במקצוע. עבדתי שעות ארוכות וחייתי את התיקים, אבל לא קיבלתי שום תנאים סוציאליים וגם המשכורת לא שיקפה בכלל את היקף העבודה והיתה רחוקה מלהיות ראויה", מספרת ל'.
"בשוק הפלילי המשכורות הן נמוכות ביחס לשוק האזרחי. הייתי עורכת דין עם ניסיון של כארבע שנים והרווחתי 7,500 נטו. הבוס שלי הצליח להעלות לי את המשכורת עד לגבול מסוים, אבל כשלא היו לו מספיק תיקים ידעתי שאני עלולה להיות מפוטרת. ראיתי שגם עורכי דין ותיקים אחרי 30 שנה במקצוע לא מצליחים להחזיק את הצעירים. לא רציתי להתגלגל בין משרדים ולא ידעתי איפה אהיה בעוד 5 שנים, בעוד 10 שנים. לא רציתי לפתוח משרד עצמאי כמו הרבה חברים שלי שלא מצאו עבודה. הלכתי ללמוד מקצוע יוקרתי וציפיתי לפחות להרוויח משכורת נורמלית", אומרת ל'.
אחרי כמעט ארבע שנים במקצוע התגייסה ל' למשטרה והחליפה צד: "היום אני עובדת כחוקרת בלהב, היחידה הכלכלית. יש לי תנאים טובים ומשכורת גבוהה יותר, ואני חלק מגוף גדול שיש בו יציבות. אני ממש לא מתחרטת על ההחלטה. לעבוד במשטרה זה בדיוק מה שרציתי. אני תמיד יכולה לחזור לשוק הסנגוריה, והעבודה במשטרה רק תיתן לי יתרון. יכול להיות שבעתיד אעבור לעבוד כעורכת דין בתוך המשטרה".
א', עורכת דין, נוספת, שבעלה גם עורך דין, למדה משפטים, התמחתה בבית המשפט בחיפה, וסיימה בחינות לשכה בציון 88, הקפיאה את רישיון יום אחרי שקיבלה את ההסמכה. מאז, מעיד בעלה עברו 10 שנים: "היום לאישתי יש 5 חניות בגדים. היא מרוויחה יותר מהשכר הממוצע לעורכת דין שכירה. מה שחשוב זה לעשות את מה שאוהבים, וממש לא משנה מה".
מיומנו של עו"ד מתוסכל: "מקלל את היום שבו התחלתי לעבוד בזה"
לא לכולם עזיבת המקצוע מלווה בסוף טוב. ד', בשנות ה-20 המאוחרות לחייו חווה את העזיבה בצורה טראומטית: "באמצע ההתמחות הבנתי שזה לא זה, והחלטתי לעזוב את המקצוע. 99% מהעבודה שלי הייתה מזכירותית אז החלטתי לרדת מהעניין. עכשיו אני מנסה למצוא עבודה בכל תחום, לא משנה במה, אבל אמרים לי 'למה אתה לא הולך להיות עורך דין?' יש בעיה גם למצוא עבודה בתחום אחר. ואני מחפש כל עבודה. הפסקתי לחפש מרוב ייאוש".
עורך דין אחר, שעדיין מועסק במשרד עורכי דין, ביקש להישאר בעילום שם וסיפר: "אני אמנם לא עזבתי את המקצוע, אבל אני עורך דין כבר שנה, ודי מקלל את היום שבו התחלתי לעבוד בזה. זה ממש לא בשבילי, אלא שמרגיש לי שמאוחר להתחיל משהו חדש, מה גם שלא בטוח מה עוד מחכה לי שם בחוץ. על פניו, יש לי נתונים גבוהים, פסיכומטרי גבוה, בוגר אוניברסיטת תל אביב, התמחות יוקרתית, אבל אני פשוט לא סובל את זה", כך תיאר את אשר על ליבו ואמר שאף אחד במשרד לא יכול לנחש שזה מה שעובר עליו: "אף אחד לא מקשר את זה אלי בעבודה שלי. מה שלי גורם לרצות לעזוב את המקצוע, ובסופו של דבר לחפש עבודה בתחום אחר, זה מצד אחד לחץ גדול בהגשת מסמכים בזמן ודחף לעשות כמות אינסופית של עבודה בפרק זמן קצר, תוך כדי שהבוסים שלי צועקים עלי ורודים בי ללא הרף. מצד שני, נדרשת סבלנות גדולה בניסוח מסמכים, כאשר כל טעות מנופחת מפרופורציה. מיותר לציין שעבדתי קשה כדי להתקבל לאוניברסיטה, ולמדתי 3 וחצי שנים, רק בשביל משכורת מחורבנת ותנאים בסיסיים לחלוטין. היבט מבאס נוסף בעבודה, היא העובדה שצריך להתחנף ללקוח בקטע מוגזם, ופשוט להגיד לו כל מה שהוא רוצה לשמוע", הוא מספרר בצער.
"חבל שאנשים איכותיים נוטשים את המקצוע"
עו"ד שחר אורגד, סגן ראש לשכת עורכי הדין, ויו"ר פורום עורכי דין צעירים, מתמחים וסטודנטים הארצי אמר בתגובה: "הסבה מקצועית בקרב משפטנים בכלל ועורכי דין בפרט, היא תופעה רווחת בתקופתנו, היות שמקצוע עריכת הדין רווי ומוצף.
אין ספק שהשכלה משפטית וידע משפטי מוכח הם כלי עבודה מצוינים בתחומי עיסוק רבים, ויכולים לתרום מאוד לאלה שהחליטו לעשות הסבה מקצועית, כך שאני מבין לליבם של אלה שהחליטו לעשות שינוי קריירה, מכל סיבה שהיא. מצד שני, ולצערי, יתכן שאנו מאבדים אנשים מאוד איכותיים שנוטשים את מקצוע עריכת הדין.
כמי שחי ומכיר היטב את שוק חיפוש העבודה בקרב עורכי דין, אני יכול לומר שישנם רבים שאני מכיר שעשו הסבת מקצוע ואין מאושרים מהם. לאלה שכן רוצים להישאר במקצוע – העצה שלי היא סבלנות, התמדה ורכישת ניסיון מקצועי".
עו"ד מינה פיליג, שותפה בחברת ההשמה Smartjob, והאחראית על מחלקת השמת עורכי דין אמרה: "נקודת המבט שלי על שוק עריכת הדין שונה מאנשים אחרים. אני מגיעה מארצות הברית, ושם כדי לעסוק במקצוע צריך ללמוד תואר שני, ומי שמגיע לזה רוצה לעבוד כעורך דין. תואר ראשון משפטים בישראל יכול להוות בסיס טוב להמשך, גם אם אתם לא מתכוונים לעבוד במקצוע".
"אם מתכוונים לעשות הסבה, אני מאוד ממליצה לעורכי דין לעבוד לפחות שלוש שנים במקצוע, כולל ההתמחות, כדי ליישם את כל הדברים התאורטיים שהם למדו בפועל. וכמובן אני ממליצה לאלה שסיימו את הלימודים, לפחות להוציא את הרישיון. אנשים מעריכים מאוד שיש למישהו תואר עו"ד – אפילו שהמקצוע הזה לעיתים מושפל. גם אם תבחרו לעזוב את המקצוע ולהפוך לאנשי עסקים, תמיד טוב לדעת לקרוא חוזה או לעלות על סיכונים".
לדברי פיליג, הרבה מאנשי המפתח בשוק העסקים, למדו את המקצוע או אפילו עבדו בו מעט זמן:" הם לקחו את הכלים שלמדו ופתחו עסק או לקחו את זה לכל מיני כיוונים אחרים. עם זאת, לא כל עורך דין מתאים להפוך לאיש עסקים, תקשיבו לאופי שלכם. אם אתם אוהבים לשבת ולהתעמק בחוזים או פסקי דין – אז ערכית דין זה המקום בשבילכם, ואם אתם אוהבים להתעסק במכירות, קחו את היתרונות של המקצוע ותמשיכו הלאה. אני ממליצה למי שרוצה ללכת בכיוון של עסקים, ללמוד לא יאוחר משנתיים - שלוש במקצוע גם תואר במנהל עסקים".
לדברי עו"ד פיליג, היא נחשפת להרבה עורכי דין שמספרים לה שהם מעוניינים לעזוב את המקצוע: "הם חושבים שהדשא אצל השכן ירוק יותר, אבל האמת שזה לא כל כך נכון. הצרכים בשוק העסקי הם שונים. ולפעמים אני מזהה עורך דין מאוד מצליח אבל מרגיש שהוא מיצה את עצמו ומשמעם לו, והוא חולם על השוק העסקי וחושב שזה גן עדן – ואז הוא מגיע לשוק העסקי והוא מבין שבשוק העסקי צריכים מישהו שהוא איש מכירות ופחות בן אדם שמתעמק בפרטים, וזה לא תמיד מתאים לעורכי דין".
"מי שבדרך כלל מצליחים לעשות הסבה מוצלחת הם עורכי דין שמבצעים מעבר 'חלק', בדרך כלל מרקע של עיסוק בחברות, בעסקאות, הסכמים מסחריים – לעסקים וניהול בכיר.
גם עורך דין שמתעסק בנזיקין יכול לעשות הסבה מוצלחת, ולעבור למחלקת ריסק בחברת ביטוח".
לדבריה, עדיף לעשות את ההסבה מוקדם ככל הניתן, בשנתיים הראשונות במקצוע, כל עוד השכר לא גבוה יחסית: "בעסקים, מסתכלים על עורכי דין כעל נודניקים שמרנים שלא יודעים לקחת ריסק, עדיף לעשות את המעבר לתחום העסקי בשנים הראשונות. אל תחשבו שלהיות איש עסקים זה כל כך זוהר. זה לעיתים דורש יותר נסיעות, הרבה יותר פגישות שלפעמים מסתיימות ללא כלום. מצד שני, יש דוגמאות של אנשים שכן הצליחו. הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לעורכי דין שמעוניינים לעזוב את התחום – לא לעשות את זה לבד. אנחנו מעניקים ייעוץ קריירה, ועורכי דין באים לעשות אצלנו אבחון, כדי להבין איך להתפתח במקצוע, האם להמשיך לכיוון של פתיחת משרד, להפוך לשותף או ללכת בכלל לכיוון העסקי"
• בהכנת הכתבה השתתפה ליאור שדמי שפיצר
