ביהמ"ש העליון דחה ערר על ההחלטה לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו, בעוד שבת זוגתו, שביצעה יחד איתו את העבירות, נשלחה למעצר בית. השופט יצחק עמית דחה את טענת ההפליה שהעלה העורר, תוך שהוא מתייחס לפרופיל הייחודי של נשים עברייניות
בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, דחה טענת הפליה שהעלה נאשם בעקבות מעצרו עד תום ההליכים והבהיר כי גם אם שופטי ישראל "חוטאים" ביחס לקולא כלפי נשים, הרי שהדבר נובע, בין היתר, מההכרה במאפיינים ובצרכים הייחודיים של נשים עברייניות ואסירות, לרבות ההיסטוריה האישית הקשה שמסתתרת מאחורי אחוז ניכר מהן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד העורר, שי שלום זגה, הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע, ייבוא סם מסוכן בצוותא, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם. על פי כתב האישום, זגה קשר קשר עם בת זוגתו, עמה ניהל קשר מחוץ לנישואים ועם אדם נוסף, במסגרתו פעלו השלושה להעביר חבילות סמים מסוכנים מהולנד לכתובתה של בת הזוג.
חבילת הסמים נשלחה בדואר, ובת הזוג אספה אותה והעבירה אותה לידי זגה. בהזדמנות אחרת נשלחה חבילה נוספת של סמים מהולנד לישראל, כשהיא ארוזה בתוך חמישה מעילים שבחלקם הוסלק בשרוולים סם מסוג קוקאין במשקל של 2.5 קילו.
בת זוגו של העורר התייצבה בסניף הדואר וקיבלה את החבילה עם הסמים, כאשר כל אותה העת העורר משוחח עמה בטלפון הנייד ומזהיר אותה כיצד עליה לפעול ולהגיב אם תיעצר. בסמוך לאחר קבלת החבילה היא אכן נעצרה. בהמשך, נערך חיפוש בביתו של העורר ובו נתפסו סמים וכלים המשמשים להכנת סם.
במקביל לכתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, שבה נטען בין היתר כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט נוכח התנהגות העורר ובת זוגתו, שמחקו את ההודעות והשיחות ביניהם. כן נטען כי מסוכנות העורר נלמדת מכמות הסם שנתפסה ומיבוא הסמים באופן חוזר.
בית המשפט המחוזי ציין כי העורר הוא אדם מניפולטיבי, כי לא ניתן לתת בו אמון וכי קיימת סכנה להישנות מעורבות מצדו בתחום הסמים. משכך, נקבע כי אין להסתפק בחלופת מעצר ויש להורות על מעצר עד תום ההליכים.
בערעור לבית המשפט העליון טען העורר כי יש להורות על שחרורו, ולמצער להורות כי מעצרו יהיה בדרך של פיקוח אלקטרוני. העורר מיקד את טענותיו בשתי טענות מרכזיות – האחת, טענה ל"הפליה זועקת" לאור העובדה שבת זוגו שוחררה למעצר בית על אף תפקידה המרכזי בפרשה, והשנייה, מחלת הקדחת הים תיכונית המתפרצת אצלו מעת לעת וממנה סובלים גם שלושת ילדיו וההוצאות הרפואיות הגבוהות שבהן הוא נושא עקב המחלה.
השופט יצחק עמית דחה את הערר וקבע כי אין ממש בטענת ההפליה, שכן העורר הוא זה שניצל את תלותה של בת הזוג בו ואת הפרש הגילאים ביניהם, תוך שהוא מנחה ומדריך אותה כיצד לקחת את החבילה. השופט העיר כי אף ספק אם בת הזוג היתה אמורה ליהנות מהרווח הכספי שהעורר היה אמור להפיק מהשתתפותו ביבוא הסם.
"למעלה מן הצורך אומר כי איני משוכנע כי הגיעה העת ל'שוויון' מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים", הבהיר השופט. "גלוי וידוע כי עבריינות נשים אינה שכיחה כעבריינות גברים, מספר האסירות והעצורות בישראל קטן עשרת מונים ממספר האסירים והעצורים, וטוב שכך. גם אם שופטי ישראל 'חוטאים' ביחס לקולא כלפי נשים, הרי שהדבר נובע, בין היתר, מההכרה במאפיינים ובצרכים הייחודיים של נשים עברייניות ואסירות. מחקרים מלמדים על הפרופיל הייחודי של נשים עברייניות, השונה מזה של הגבר העבריין, לרבות ההיסטוריה האישית הקשה שמסתתרת מאחורי אחוז ניכר מביניהן. השפיטה, הענישה, הטיפול ודרכי השיקום של נשים עברייניות הוא מושא לכתיבה עניפה בתחום הקרימינולוגיה, ולא זה המקום להרחיב".
לבסוף קבע השופט עמית כי בהינתן המעורבות הגבוהה של המשיב בהברחת הסם, התכנון והתחכום של ההברחה והפרופיל הלא מחמיא של התנהלותו כפי שעולה מהתסקיר – גם לאחר שהובאו בחשבון מחלתו של העורר ונכונות הוריו לקחת אותו תחת השגחתם ופיקוחם, לא קיימות נסיבות המטות את הכף לשחרורו.
