הרב יצחק אושינסקי ציין כי בניגוד לתפיסה הוותיקה שייחסה משקל רב לשאלת ההורה המשמורן, התפיסה המתחדשת רואה במעמד זה עניין סמלי: "גם ההורים וגם הילדים צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות"
"ככלל, אין לתת למרחק הגיאוגרפי לחבל בהסדרי ראיה תקינים ומקובלים בין הורים לילדיהם, וכל שכן שלא האב הוא זה שגרם בפועל לריחוק הפיזי בינו לבין הבן. לא מתקבל על הדעת כי הבן הוא זה שישלם את המחיר בגין הריחוק הפיזי והגיאוגרפי שנוצר בין ההורים". כך קבע בית הדין הרבני האזורי בחיפה שהורה על משמורת משותפת על ילד בן 3.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
האב עתר למשמורת משותפת, בטענה כי הקטין שוהה אצלו ארבעה לילות במשך שבועיים והוא צריך לשהות אצלו זמן רב יותר. עוד עתר האב להפחתת סכום המזונות, העומד כיום על 1,800 שקל בחודש. בא כוח האישה התנגד למשמורת משותפת וטען כי הילד קשור לאמו, ואין לטרטר אותו בין שני מקומות.
הרב יצחק אושינסקי קבע כי בנסיבות המקרה, יש להורות על משמורת משותפת של שני ההורים על הבן. הרב אושינסקי ציין כי "בעת האחרונה הולכת ורווחת התפישה כי קיימת מעלה גדולה בקביעת משמורת משותפת, אשר מטילה אחריות הורית על שני ההורים גם יחד". עוד הובהר כי מקובל להציב תנאי סף לקביעה זו, בהם מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים, רמה גבוהה של שיתוף פעולה ביניהם וקשר טוב ותקין בין ההורים לבין כל אחד מהילדים, מגורים בסמיכות זה לזו ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזים בחייהם.
עם זאת, הבהיר הרב אושינסקי כי למעשה התנאים הנ"ל לא נדרשים בכל מקרה. "התפיסה הוותיקה גרסה כי ענין המשמורת הוא בעל משקל רב, ולכן התחבטה רבות בשאלת ההורה המשמורן. ברם, בהתאם לתפיסה המתחדשת, מעמד המשמורת הוא סמלי בעיקר". בית הדין הרבני ביסס את הקביעה האמורה על עקרונות ועדת שניט ועל מאמרו של ד"ר יואב מזא"ה – "אכיפה של הסדרי ראיה", אך חלק על גישתו של ד"ר מזא"ה, לפיה המשמורת הוא מונח חלול, סטטוס המזכה בהטבות סוציאליות שונות, שכן עיקר מעמד ההורים נובע מאפוטרופסותם ולא משאלת המשמורת. לשיטתו של הרב אושינסקי, יש למנף סטטוס זה של משמורת לצרכים מעשיים חיוביים. "יש לאתגר את ההורים (אלו השואפים לקבל משמורת) להוכיח את היכולות שלהם באשר לטיפולם בילדים ובאשר לנרמול הקשר הבסיסי עם הצד השני בענייני הילדים, כדי שיזכו לקבלת משמורת משותפת", כתב הרב בפסק הדין. "תואר זה של 'הורה משמורן' חשוב אף בצד הסמלי שלו. גם ההורים וגם הילדים (ובנידון דנן – הילד) צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות".
עוד הודגש כי הדיון ההלכתי בדבר החזקת הילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילד. טובת הילד תיבחן לא על פי כללים קבועים, אלא על פי הנתונים העומדים בפני בית הדין, בכל מקרה לגופו. כך, בניגוד למקובל, לא הקשר הבסיסי הסביר בין ההורים בענייני הילדים הוא המוביל לקביעת המשמורת, אלא קביעת המשמורת תוכרע על פי טובת הילדים, וקביעה זו עשויה להוביל לקשר בסיסי זה.
במקרה זה, ציין בית הדין, תסקיר שירותי הרווחה שיבח את שני ההורים על תפקודם הטוב כהורים מיטיבים לילד וקבע כי המצב הרצוי הוא נוכחות מלאה של שני ההורים עבור בנם. ההחלטה על משמורת משותפת נשענה גם על התרשמות בית הדין לטובה משני ההורים, כבעלי מוטיבציה גבוהה לפעול לטובת הילד. עם זאת, למרות האמור בקביעת משמורת משותפת, נדחתה הבקשה לשינוי גובה המזונות שנפסקו.
על הפרק נותרה בקשת האב כי האם תסיע יותר את הילד במסגרת הסדרי הראיה וכן הרחבת הסדרי הראייה אצל האב – נושאים אשר יוכרעו בהמשך על ידי בית הדין. בהקשר זה העיר בית הדין בסיכום דבריו כי "ככלל, עמדת בית הדין העקרונית היא שאין לתת למרחק הגיאוגרפי לחבל בהסדרי ראיה תקינים ומקובלים בין הורים לילדיהם, וכל שכן שלא האב הוא זה שגרם בפועל לריחוק הפיזי בינו לבין הבן. לא מתקבל על הדעת כי הבן הוא זה שישלם את המחיר בגין הריחוק הפיזי והגיאוגרפי שנוצר בין ההורים".
לקריאה נוספת, ראו:
זמני שהות, היקף המזונות וטובת הילד
תקדים מחייב: הילדים במשמורת משותפת? האב ישלם רק 50% מדמי המזונות
