ביה"ד לעבודה קבע כי תפקידה של ועדת המעקב שהוקמה היה לעקוב אחר השינויים שיחולו בשכר בצה"ל ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל ובשב"ס, וכי אין לה סמכות להחליט שלא ליישם את החלטת הממשלה, או לא להחליט בשל חילוקי דעות בין חברי הוועדה שנקלעו למבוי סתום
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתם של שוטרים וסוהרים בפועל ובגמלאות וקבע כי הם זכאים לתוספת שכר שניתנה למשרתים בצה"ל מכוח שתי החלטות ממשלה שהתקבלו בעבר. השופט אורן שגב קבע כי ועדת המעקב שהוקמה מכוח ההחלטות חרגה מסמכותה בכך שלא קיבלה החלטה אופרטיבית ומנומקת לעניין האופן המעשי בו יש להחיל את תוספת השכר על כלל המשרתים במשטרה ובשב"ס, ולכן העניין ישוב לדיון מחודש בפני ועדת המעקב אשר תדון כיצד ליישם בפועל את החלת התוספת ומאיזה מועד יש להחילה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בינואר 1979 קיבלה ועדת השרים לענייני שכר את החלטה מס' ש/33, שעניינה השוואת תנאי השכר של המשרתים במשטרת ישראל ובשב"ס לאלה של המשרתים בצה"ל. החלטה זו אושרה על ידי ממשלת ישראל כחודש לאחר מכן ואושרה בשנית גם כעבור מספר שנים, באמצע שנות השמונים (החלטה 1156). בין השנים 2006-2007 נחתמו הסכמי שכר בין צה"ל לבין משרד האוצר ביחס למשרתי הקבע, ובהתאם שולמה תוספת שכר כלל צה"לית רוחבית לכלל המשרתים בשירות פעיל וכן לכל גמלאי צה"ל, אשר זכתה לכינוי "תוספת בשל היעדר ביטחון תעסוקתי". תוספת שכר זו לא הוחלה על המשרתים במשטרה ובשב"ס.
בית הדין לעבודה דחה את טענתה המרכזית של המדינה כי מדובר בתוספת שכר ייחודית למשרתי הקבע, אשר אינה רלוונטית למשרתים במשטרה ובשב"ס, וקבע כי על המדינה היה להביא לידיעת התובעים בזמן אמת את דבר ההחלטה על אודות תשלום התוספת למשרתי הקבע, מכוח חובת תום הלב הכללית החלה עליה כמעסיק אך גם מתוקף החלטות הממשלה. עוד נקבע כי הלכה למעשה, משרד האוצר החיל מדיניות סותרת להחלטות הממשלה מבלי שהוסמך לכך, ובכך נפגע אינטרס ההסתמכות של התובעים. הדבר גם עומד בסתירה לחובתה המוגברת של המדינה לנהוג כמעסיקתם של התובעים בתום לב, וזאת בשים לב לעובדה שנאסר עליהם להתארגן.
עוד הוסיף השופט כי תפקידה של ועדת המעקב היה לעקוב אחר השינויים שיחולו בשכר בצה"ל ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל ובשב"ס, ואין לה סמכות להרהר אחרי החלטת הממשלה ולהחליט האם להחילה על שכר השוטרים והסוהרים. העובדה שהוועדה לא הגיעה להחלטה בגלל חילוקי דעות, באופן שכתוצאה מכך החלטת הממשלה למעשה כלל אינה מיושמת, היא מצב שלא ניתן לקבלו שכן אין לוועדת המעקב הפררוגטיבה שלא להחליט. בעניין זה, הדגיש השופט כי אין חולק כי החלת ההחלטה על ציבור השוטרים והסוהרים היא בעלת משמעות כספית עצומה על תקציב המדינה. עם זאת, אי יישום החלטת הממשלה בגלל שחברי הוועדה נקלעו למבוי סתום היא מצב בלתי לגיטימי שלא ניתן לקבלו.
עוד צוין כי לא הוצגו ראיות לכך שנערך דיון מעמיק בקרב חברי ועדת המעקב באופן שנתקבלה החלטה מנומקת כדבעי מדוע לאור ההבדלים המבניים בין צה"ל לבין משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, אין להחיל את תוספת השכר על המשרתים בגופים אלו, או למצער מדוע יש להחיל, אם בכלל, תוספת שכר אחרת, קטנה יותר.
עניינם של השוטרים והסוהרים בנוגע להשוואת שכרם ישוב לדיון מחודש בפני ועדת המעקב אשר תדון כיצד ליישם בפועל את החלת התוספת. בין היתר, תדון הוועדה במועד שממנו יש להחיל את תוספת השכר.
