חדשות

חברה לסחר בתכשיטים שלחה הודעת פרסומת לתובע, שפרטיו נשמרו ברישומיה לאחר שפנה אליה מיוזמתו. התובע איים בתביעה לפי חוק הספאם ואף עתר לפיצוי. ביהמ"ש חייב אותו בהוצאות והבהיר כי בתגובת החברה השיג החוק את מטרתו ההרתעתית ולא היה מקום לרוץ לבית המשפט

בית משפט השלום בהרצליה דחה תביעה לפיצוי על משלוח הודעת פרסומת ללא הסכמה וחייב את התובע בהוצאות משפט של 2,000 שקל, בנימוק כי לא היה מקום במקרה זה לרוץ לבית המשפט.

התובע טען כי הוא קיבל מהנתבעת, חברת לוגה העוסקת בסחר ביהלומים, דואר אלקטרוני בניגוד להסכמתו, ועל כן עתר לפיצוי מכוח חוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב 1982 ("חוק הספאם"). החברה טענה מנגד כי היא אינה עורכת פרסום אינטרנטי וכי האירוע המתואר בכתב התביעה היה אירוע חד פעמי, שבו שוגרה הודעה ללקוחות החברה. כתובת הדוא"ל של התובע נשמרה במחשבי החברה לאחר שהוא פנה אליה מיוזמתו והתעניין בתכשיט, ועל כן נשלחה אליו ההודעה. לאחר שהתובע הסב את תשומת ליבה של החברה לכך, נמחקו פרטיו ממחשביה. עוד טענה החברה כי לתובע לא נגרם כל נזק או הפסד מהודעה זו, אך הוא מצא לנכון להתעמר בחברה ולנצל את הטעות התמימה שלה.

הרשם הבכיר צחי אלמוג ציין כי אין מחלוקת שההודעה שנשלחה לתובע היא דבר פרסומת שכן יש בה עידוד לרכוש תכשיטים, כי היא לא כללה את המילה פרסומת כנדרש בחוק ולא נשלחה בהסכמתו מראש של הנמען. עם זאת, הבהיר הרשם, במקרה זה אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי. בעניין זה צוין כי פסיקת הפיצוי אינה חובה אלא היא מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, שיפסוק על פי הנסיבות המתאימות ובזיקה לתכלית החוק.

במקרה זה, קבע הרשם,  אין צורך להיכנס לשאלה האם היתה הסכמה למשלוח דברי פרסומת אם לאו או אם הושמטה המילה "פרסומת". "העיקר לדידי הוא כי הנתבעת פעלה מייד באופן סביר והגון והסירה מיד את שם התובע מהרשימות", כתב הרשם בפסק הדין. "ודוק: אין המדובר במקרה שבו כתובתו הגיעה אליה יש מאין או שהיא רכשה 'בנק כתובות' לשם הפצת מסרים מסחריים ושמו היה אחד מיני רבים. התובע עצמו מודה כי מסר את כתובת המייל שלו. בנסיבות אלו יש להעיד על תום ליבה של הנתבעת ולא התרשמתי כי היא עוסקת בשיווק המוני ובהפצת דואר פרסומי זולת ללקוחותיה".

הרשם הוסיף כי מדובר בהודעה אחת ויחידה שנשלחה כארבע שנים לאחר שהתובע מסר את כתובת הדוא"ל שלו לנתבעת, אשר לא הטרידה אותו במשך כל הזמן הזה, אם בכלל ניתן לקרוא לכך הטרדה. ומיד כאשר פנה אליה, נענתה הנתבעת והסירה את פרטיו מרשימותיה. בכך, ציין הרשם, השיג החוק את מטרתו אצל הנתבעת, קרי הרתעה מפני משלוח דואר פרסומי ללא הסכמה, ואין מקום לחייבה בפיצוי נוסף בהליך זה.

הרשם העיר לסיום כי "ראוי היה לתובע להסתפק בתשובת הנתבעת כאשר הפנים צריכות להיות לשלום ולא למלחמה כפי שנוסח מכתב הדרישה; לא היה מקום לרוץ לבית המשפט על הודעה בודדת אשר הנתבעת התנצלה לגביה במאור פנים ובסבר פנים יפות. על כך נאמר, מודה ועוזב – ירוחם". התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,000 שקל.

 תא"מ 1564-08-16