התובעים רכשו דירות בפרויקט היוקרתי שהבטיח נוף ייחודי ומרפסת עם מעקה המשולב בזכוכית, וחתמו על ההסכם מבלי לבדוק את נספח השינויים. ביהמ"ש חייב את החברה לשלם 297 אלף שקל לכל אחד מהתובעים בגין הפרת חובת הגילוי אך ייחס להם אשם תורם בשיעור של 15%
בית משפט השלום בתל אביב חייב את חברת גינדי החזקות לשלם לבעלים של שתי דירות יוקרה בפרויקט שרונה סך של 297 אלף שקל לכל אחד, לאחר שהיא התקינה בדירותיהם מעקה מבטון המסתיר את הנוף ולא מעקה מחומר שקוף כמובטח.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ב-2009 זכתה גינדי במכרז של מנהל מקרקעי ישראל להקמת פרויקט מתחם שרונה והציגה אותו כפרויקט יוקרתי ואיכותי, בין היתר, בשל המיקום הייחודי של הפרויקט והנוף הייחודי שישתקף ממנו – פארק גני שרונה, בתי הטמפלרים והמרכז האורבני המתוכנן סביבו.
התובעים, אשר רכשו דירות בבניין שבנתה גינדי במתחם שרונה, הגישו תביעה כספית על סך של 1.9 מיליון שקל נגד גינדי, בגין הפרה חמורה, בוטה ויסודית של הבטחות, מצגות והסכמים בנוגע לאפיין וטיבן של דירות המגורים שבפרויקט. לטענת התובעים, בכל המצגות שהציגה גינדי רואים מעקות שקופים, מזכוכית או חומר שקוף אחר, במרפסות הדירות, שמהן ניתן יהיה להשקיף על הנוף, אותו הציגה גינדי כנתון המעניק לפרויקט ולדירות ייחודיות, יוקרה וערך רב. התובעים טענו כי בטופסי הבקשה שעליהם חתמו, הכוללים את עיקרי המפרט, צוינו "מעקות אלומיניום משולבים בזכוכית איכותית", וכך צוין גם באתר האינטרנט של גינדי.
לטענת התובעים, הם חתמו על ההסכם מבלי שבדקו את נספח השינויים, מתוך הנחה שהוא זהה לנוסח הקודם שקיבלו בעת שחתמו על בקשת הרכישה. רק במהלך חודש דצמבר 2012 הבחינו התובעים לתדהמתם, בביקור אקראי שערכו באתר הבנייה עצמו, כי גינדי באמצעות נציגיה הוליכה אותם שולל בכחש, בהבטחות סרק ובמצגי שווא, וכי המעקות למרפסות הדירות שרכשו נבנים ביציקת בטון ולא מאלומיניום משולב זכוכית. עוד הבחינו התובעים כי גינדי יצקה במרפסות של קומה 4 עמודים ומעליהם חגורת בטון נוספת, החוסמת לחלוטין את הנוף באופן שאינו מאפשר צפייה. התובעים טענו כי חומת הבטון הנוספת (או המרפסות מתחת לדירות התובעים) כלל לא הופיעו באף מסמך תכנית או חומר פרסומי שהוצגו להם, וכי איש מנציגי החברה לא יידע אותם בשינויים מהותיים אלו שנעשו בבניין ובדירות באופן חד צדדי, מאחורי גבם.
לתביעתם צירפו התובעים חוות דעת מומחה שקבע כי כתוצאה מהסתרת הנוף על ידי המעקה וחומת הבטון, נגרמה לדירותיהם ירידת ערך בשיעור של 15% ונזקם מסתכם ב-930 אלף שקל לכל דירה.
גינדי טענה מנגד כי התובעים רכשו את הדירות בשלב ראשוני ומוקדם ביותר של שיווק הפרויקט ובמסגרת מבצע מכירות מוקדם טרם קבלת היתר הבניה, מה שהיה ידוע לתובעים וצוין גם בטפסי הבקשות לרכישת הדירות שעליהם חתמו, כאשר טרם בוצע תכנון סופי. על כן, הוסכם בין הצדדים כי לגינדי תהיה הזכות לשנות פרטים שונים בתוכניות המכר ובמפרט הטכני. עוד נטען כי התובעים ידעו כי מסמך "עיקרי המפרט" הוא עזר שיווקי שנועד להמחשה בלבד ואינו מסמך מחייב, וכי בפני התובעים הוצגו מצגי אמת, הן בשלב הטרום חוזי והן במסגרת קיום ההסכמים. לטענת החברה, היא לא התחייבה כי המרפסת בדירות שרכשו תכלול בהכרח מעקות אלומיניום משולב בזכוכית, ואין בפרסומים השונים של הפרויקט כדי להוות התחייבות כלפיהם כפי שנטען בכתב התביעה.
השופטת הבכירה אושרי פרוסט פרנקל קיבלה את התביעה וציינה כי העובדה שהתובעים חתו על הסכמים מפורטים הכוללים תשריטים ומפרט טכני מחייב אינה סותרת את טענתם שהם הסתמכו על המצג שהציגה גינדי, הכולל את הנוף הייחודי הנשקף מהדירות ואת המעקה השקוף במרפסות. השופטת הבהירה כי העובדה שהסכמי המכר אפשרו לגינדי לערוך שינויים עד לקבלת היתר הבנייה אינה מתירה לגינדי לשנות לחלוטין את מבנה המרפסת מהמבנה שהוצג לתובעים, ללא הסכמתם. לראיה, ציינה השופטת, כל המעקות בכל שאר דירות הבניין, למעט בקומה 5, נבנו עם מעקות שקופים ורק מרפסות התובעים נבנו עם מעקות בנויים מבטון.
לאור כל המצגים, קבעה השופטת, בהחלט יכלו התובעים להניח שעל אף האמור במפרט הטכני שהמעקה יהיה "בנוי ו/או מזוגג", מדובר במעקה שקוף שיאפשר מבט על הנוף, ולגינדי קמה חובה אקטיבית לגלות במפורש ובצורה מפורטת על שינוי או תוספת מהנוסח שניתן לתובעים טרם החתימה.
השופטת העמידה את הנזק לכל דירה על סך של 350 אלף שקלף אך קבעה כי לתובעים אשם תורם בשיעור של 15%, שכן הם לא בדקו את התוכניות שעליהם חתמו. גינדי תשלם לכל אחד מהתובעים 297 אלף שקל.
ת"א 47639-10-13
