אדם בן 58 המתגורר ברחוב נפלט מטיפולן של רשויות הרווחה, תחילה לאחר שהתפרע והושעה ולאחר מכן בשל סירובו לקבל טיפול שלטענתו הותאם לנרקומנים ואלכוהוליסטים. בהיעדר טיפול, דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעתו לגמלה. מה קבע ביה"ד הארצי?
בית הדין הארצי לעבודה ביטל פסק דין שדחה את תביעתו של אדם בן 58 המתגורר ברחוב לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, משום שלא מילא אחר התנאי הקבוע בחוק המתנה את הזכאות לגמלה בהיות המבוטח "מטופל" על ידי שירותי הרווחה. שופטי בית הדין הארצי הדגישו את הצורך בבחינה פרטנית של הזכאות ובמאמץ שעל הרשויות לעשות כדי להביא למיצוי זכויותיה של אוכלוסיה זו, החשופה לפגיעה בזכויות אדם בסיסיות, ומאידך ממעטת לפנות לרשויות לקבלת זכויותיה. עניינו של המערער הוחזר לדיון בבית הדין האזורי כדי שישוב ויבחן את כלל ההיבטים העובדתיים והמשפטיים של התביעה, ובהמשך יכריע בשאלת הזכאות בהתאם להנחיות שנקבעו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערער, יליד ברה"מ, גרוש ואב לשני ילדים, היה מוכר ליחידה לטיפול ב"דרי רחוב" בשירותי הרווחה העירוניים מזה כשמונה שנים, אך "הושעה" מהטיפול ביחידה לתקופה של חודש על רקע התנהגות פרועה שיוחסה לו. המערער סירב לקבל את הטיפול שהוצע לו על ידי שירותי הרווחה, מאחר שלטענתו, טיפול זה הותאם לנרקומנים ואלכוהוליסטים, אך המשיך להיות במערב של שירותי הרווחה, שנערך ביוזמתם אחת לחצי שנה.
המוסד לביטוח לאומי, ובהמשך גם בית הדין האזורי לעבודה, דחו את תביעתו של המערער לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, בטענה כי הוא אינו עומד בתנאים שנקבעו לכך, בהם קבלת טיפול ביחידה לדרי רחוב, והוא פנה לבית הדין הארצי.
בית הדין הארצי בחן את ההסדר הנורמטיבי הנוגע לקביעת הזכאות של "דר רחוב" להבטחת הכנסה, וציין כי ההנחיות עורכות הבחנה בין אוכלוסיית דרי הרחוב לבין חסרי דיור. על פי ההנחיות, בעוד שאוכלוסיית חסרי הדיור פגועה מבעיית הדיור אולם נאבקת לשינוי ושיפור במצבה, אוכלוסיית דרי הרחוב נמנעת מלפעול לקידום ענייניה. הבחנה זו גררה בעקבותיה גם פיצול של הטיפול באוכלוסיות השונות, כך שדרי הרחוב מטופלים על ידי משרד הרווחה ואילו חסרי הדיור על ידי משרד השיכון. במסגרת ההנחיות נקבעה גם דרך הטיפול בדרי הרחוב, המבוססת על מודל של רצף טיפולי. על פי מודל זה, ההתמדה בטיפול היא תנאי לקבלת דיור, ומשכך, דרי רחוב שאינם יכולים או רוצים לעמוד בתנאי הטיפול עשויים למצוא עצמם מודרים ממנו כליל.
נשיא בית הדין יגאל פליטמן והשופטות ורדה וירט ליבנה ונטע רות ציינו כי בספרות המחקרית נמתחה ביקורת על הנחיות אלה, התולות את האשם במצבם של דרי הרחוב בהם עצמם, באופן שעלול להקרין על טיב הטיפול מצד גורמי הרווחה ולפגוע בשיתוף הפעולה עמם. ביקורת נוספת נוגעת לאופי המוגבל של הטיפול המוצע בהנחיות אלה, הן כפועל יוצא מההגדרה הצרה של דר הרחוב והן בשל מגבלות תקציביות.
השופטים ציינו כי קשיים אלה מחדדים את החובה, הקיימת ממילא, לבחון את שאלת הזכאות להבטחת הכנסה בעילה של דר רחוב, באופן פרטני ובהתחשב באפיוני התופעה של הדרה מדיור וברמת החשיפה לפגיעה בזכויות אדם בסיסיות, לרבות הזכות לחיים. הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע הנחת המוצא, העוברת כחוט השני גם בהנחיות, לפיה הסיוע לדרי הרחוב מצריך איתור אקטיבי של אוכלוסיית היעד (שאיננה נוהגת לפנות לעזרה ביוזמתה אל שירותי הרווחה), השקעת מאמץ לשימור הקשר הטיפולי עם דרי הרחוב שאותרו ונקיטת פעולות אקטיביות שיאפשרו להם למצות את זכויותיהם, לרבות הזכות לגמלת הבטחת הכנסה.
בהיבט הפרוצדורלי, קבעו השופטים, אמורות הרשויות לנקוט מאמץ אקטיבי כדי להביא למיצוי הזכויות של דרי הרחוב. הדבר נכון גם בנוגע לרשויות הנוטלות חלק בהליך משפטי, המצריך בנסיבות אלה אימוץ סדרי דין או קביעה של כללים ראייתיים מותאמים לאוכלוסייה זו – החשופה לפגיעה בזכויות אדם בסיסיות ומאידך נמצאת במקום נמוך ביותר במנעד הנגישות לאמצעי אכיפה המאפשרים לה למצות את זכויותיה. זאת, בין אם בשל תנאי המחיה הפיזיים והנפשיים הקשים של אדם חסר קורת גג ובין משום היחס המנוכר של חלק מהאוכלוסייה הרלוונטית לממסד וההימנעות שלה מלפנות לעזרתו. השופטים הוסיפו כי גישה ברוח זו ראוי לאמץ כבר בשלבים הראשונים של תהליך מיצוי הזכויות הכספיות של דרי הרחוב מול המוסד לביטוח לאומי, לרבות דיווח של רשויות הרווחה למל"ל ובדיקה אקטיבית של הזכאות לגמלה על ידו מול שירותי הרווחה.
גם בשלב ההליכים המשפטיים, קבע בית הדין הארצי, מן הראוי שיובאו בחשבון הקשיים הייחודיים של אוכלוסיית דרי הרחוב למצות את זכויותיה. "בנסיבות אלה, מן הראוי שהמשיב וכן בית הדין ייצמדו לגישה של 'את פתח לו' בכל הנוגע למיצוי הבירור הרלוונטי, ובמידת הצורך אף יזמו הצגת ראיות או זימון עדים היכולים לשפוך אור על המצב העובדתי, לרבות עובדים של שירותי הרווחה", נכתב בפסק הדין. השופטים הבהירו כי בחינת הזכאות להבטחת הכנסה, לא כל שכן של שלילתה מדר רחוב, עשויה להצריך התייחסות לשאלות מורכבות של עובדה ומשפט, לרבות שאלות הנוגעות לסבירות ההנחיות או לחלקים מהן, לסבירות שיקול הדעת של עובד הרווחה להדיר את המבוטח ממתחם ההגדרה שבחוק או להשעות אותו מטיפול ביחידה. זאת, בשים לב להשלכות שיש להחלטות אלה על זכאותו של פלוני לגמלת הבטחת הכנסה כדר רחוב. כך למשל, יכול שבעניינו של פלוני סירוב לקבלת טיפול מסוים שהוצע לו עשוי להיחשב מוצדק, ולכן גם אינו אמור להביא בהכרח לשלילת הזכאות לגמלה. כך גם יכול והדרה של דר רחוב מהטיפול על פי החלטה של עובד הרווחה ומהטעמים כפי שהיו למשל במקרה הנוכחי, תצריך הכרעה בשאלות הנוגעות לסמכות העובד לעשות כן או לאופן השימוש בה או להשלכות שיש לייחס לכך על הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.
בית הדין הארצי לעבודה החזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שישוב ויבחן את כלל ההיבטים העובדתיים והמשפטיים של התביעה, ובהמשך יכריע בשאלת הזכאות של המערער לגמלת הבטחת הכנסה כדר רחוב בתקופה הרלוונטית. בית הדין קבע להליך יצורפו הגורמים הרלוונטיים האמונים על הטיפול בדרי רחוב הן במשרד הרווחה והן ברשות המקומית.
