אביו של עבריין מין שביצע שורת עבירות כלפי קטינים תבע את השב"ס לאחר שבנו, שהיה בעיצומו של ריצוי עונש מאסר בן 15 שנה, שם קץ לחייו בתליה במקלחת הכלא. השופט: פיקוח ראוי והדוק היה מונע את אותה יציאה למקלחת או את הגעת החבל לידי האסיר בעל הנטיה האובדנית
בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתו של אב לעבריין מין שהתאבד בכלא בתליה בשנת 2005, וחייב את השב"ס לפצותו ב-160 אלף שקל. נקבע, כי השב"ס הפר את חובתו החקוקה למנוע את הכנסת החבל, שהוא חפץ אסור לכל דבר ועניין, אל תוך מתחם בית הכלא ואל תאו של המנוח בפרט, בהינתן העובדה שמדובר באסיר עתיר נסיונות התאבדות רבים אשר אובחן ע"י הצוות המטפל כאסיר בעל מצוקות ובעיות נפשיות. כן נקבע כי השב"ס התרשל בפיקוח על האסיר למרות שהושם בתא מאסר מיוחד שהצריך השגחה ופיקוח קפדניים על אסירים "מועדים לפורענות" בשל מצבם הנפשי הבעייתי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בנו של התובע הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בביצוע שורת עבירות מין חמורות כלפי קטינים ונידון בין היתר ל-15 שנות מאסר אותן החל לרצות בשנת 1995. עשר שנים לאחר תחילת מאסרו נמצא הבן מת במקלחת בבית הסוהר "שטה", לאחר ששם קץ לחייו בתליה. בעקבות האמור הגיש התובע, אביו, תביעת נזיקין נגד המדינה לבית משפט השלום בחיפה.
לטענת התובע, המדינה פעלה ברשלנות בכך שלא העבירה את בנו לאשפוז בבית חולים לחולי נפש, והמשיכה להשאירו בין כתלי בית הסוהר כאסיר מן המניין למרות שברישומים תועד מספר רב של איומים מצדו לשלוח יד בנפשו לצד ניסיונות קונקרטיים לעשות כן. עוד הוסיף התובע כי המנוח קיבל טיפול תרופתי מתמשך לאחר שאובחן כבעל הפרעות אישיות אנטי-סוציאליות וכן גם ממצוקה נפשית מתמשכת.
עוד הוסיף התובע כי במהלך תקופת מאסרו עבר בנו המנוח שורת פעולות שיש לראותן כהתעללויות מצד הסוהרים ובאחת הפעמים אף נכבל למיטתו. המנוח אף הגיש תובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בה טען כי על המדינה לפצותו על עוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לו כתוצאה מהתנהגותם הבעייתית של הסוהרים לאחר שכבלו אותו למיטתו. התובע ציין עוד כי כשבוע לפני אירוע ההתאבדות נבדק בנו ע"י רופא מומחה שקבע כי הוא זקוק להשגחה מיוחדת בשל עברו הרפואי, אולם בסופו של דבר נמצא ע"י צוות הסוהרים כשהוא תלוי. לאור כל האמור, טען התובע כי המדינה התרשלה בשורת מחדלים שגרמו להתאבדות בנו, ובהם היעדר פיקוח מתאים ואי ביצוע ביקורות תכופות מטעם הסוהרים בתאו, גילוי דבר מותו לאחר חלוף הזמן שבו ניתן היה להזעיק עזרה רפואית ולהצילו, אי התקנת מצלמות בתאו ובמקלחת, אי אבחון מתאים של הבעיה הנפשית ממנה סבל ועוד.
השופט אפרים צ'יזיק קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 160 אלף שקל. תחילה דן השופט בעילת התביעה של הפרת חובה חקוקה וקבע כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים המצטברים להוכחת העילה. צוין, כי החיקוקים הרלוונטיים מקימים על השב"ס חובה למנוע הכנסת חפצים מסוכנים על מנת להגן על שלומם של האסירים וכי גם ראש צוות העובדים הסוציאליים בכלא בתקופה הרלוונטית ציין בעדותו כי אין לו כל הסבר כיצד עלה בידי המנוח להשיג את החבל ולצאת מתוך תא המאסר אל המקלחת בשעה 2 בלילה. עוד ציין השופט כי בית המשפט העליון קבע בפסיקתו כי רשויות בתי הסוהר אמנם אינן אחראיות להבטיח באופן מוחלט את בטחונם של אסירים מפני מעשי אלימות בתוך הכלא, אולם מאידך הוסיף כי עליהן להבטיח את בטחונו של אסיר שעה שיש ביכולתן לצפות קיומם של מעשי אלימות ספציפיים מצדו או כנגדו.
נוכח האמור, נקבע, אין לקבל את טענת השב"ס כי לא הפר את חובתו החקוקה למנוע את הכנסת החבל, שהוא חפץ אסור לכל דבר ועניין, אל תוך מתחם בית הכלא ואל תאו של המנוח בפרט. זאת, בהינתן העובדה שמדובר באסיר עתיר נסיונות התאבדות רבים אשר אובחן ע"י הצוות המטפל כאסיר בעל מצוקות ובעיות נפשיות.
בכל הנוגע לשאלת הרשלנות, ציין השופט כי זו תוכרע באמצעות מבחן הצפיות וכי עיקר המחלוקת במקרה זה נוגעת לשאלה האם לאור התיעוד הרב של נסיונות אובדניים ואיומים מצד המנוח לשלוח יד בנפשו, יכלו צוות עובדי בית הסוהר לצפות כי הוא עלול היה להתאבד בין כתלי הכלא. צוין, כי התובע לא הגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה ומשכך אין בית המשפט מוסמך לשים עצמו בנעליהם של הגורמים המקצועיים מצוות בית הסוהר ולהכריע האם מבחינה רפואית פעלו בשיקול דעת מוטעה בכך שלא קבעו כי יש לסווג את המנוח כאסיר בסיכון אובדני.
לאחר בחינת הדברים, הגיע בית המשפט למסקנה כי בנסיבות העניין עולה כי השב"ס הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המנוח בכך שצוות הסוהרים שהיה אמון לשמור ולהבטיח את שלומו לא דאג לפקח אחריו למרות שהושם בתא מאסר מיוחד שהצריך השגחה ופיקוח קפדניים על אסירים "מועדים לפורענות" בשל מצבם הנפשי הבעייתי. אותו חוסר פיקוח איפשר, הלכה למעשה, לאסיר המצוי במצוקה נפשית ולאחר אירוע אובדני, לטייל במסגרת בית הכלא עם אביזר היכול לשמש למעשה אובדני (החבל), ולהגיע בשעות הלילה למקלחת על מנת לבצע את אותו מעשה. לדעת השופט, פיקוח ראוי והדוק היה מונע את אותה יציאה למקלחת או את הגעת החבל לידי האסיר בעל הנטיה האובדנית.
אשר ליסוד הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, ציין השופט צ'יזיק כי גורמי השב"ס צריכים ויכולים היו לצפות כי אסיר בעל "רקע" כה עשיר כדוגמת המנוח, אשר ניסה פעמים רבות לשלוח יד בנפשו תוך שימוש בחפצים שונים, עלול לשלוח יד בנפשו זמן קצר לאחר שאובחן ע"י הגורמים המקצועיים כאסיר הסובל ממצוקה נפשית. לפיכך, אלמלא התנהלות צוות הסוהרים, אשר לא פיקחו די הצורך אחר המנוח, הרי שסביר להניח כי היה מתקשה מאד לבצע את זממו.
סיכומם של דברים – התביעה התקבלה. התובע יפוצה ב-160 אלף שקל, מתוכם 150 אלף על נזק לא ממוני והיתר עבור הוצאות קבורה ונסיעות. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד שקיב עלי. המדינה יוצגה ע"י עו"ד יעקב עוזיאל.
