ביהמ"ש דחה את טענת בעלי הדירה כי האחריות לאירוע נופלת על השוכרת וקבע כי אין להתערב בממצאים לפיהם הנזק לתקרה נגרם מתהליך קורוזיה ממושך וארוך שנבע מחדירת מי גשמים וכי בעלי הדירה ככל הנראה ידעו על הבעיה. עם זאת, הופחת הפיצוי, שעמד על סך מאות אלפי שקלים
בית המשפט המחוזי דחה ברובו את ערעורם של בעלי דירה בת"א על חיובם לפצות צעירה ששכרה מהם את הדירה במאות אלפי שקלים, לאחר שבאחד הלילות בעת שישנה במיטתה נפלו עליה חלקים מתקרת החדר וגרמו לה לחבלות. נקבע, כי אין כל ממש במקבץ טענות בעלי הדירה המטילות ספק בקרות האירוע ובאחריותם לו, בסיבות להתרחשותו ובידיעתם על מצב התקרה ערב האירוע ומחדלם לתקנו. עם זאת, נקבע כי יש להתערב בסך הפסדי ההשתכרות שפסק בית משפט השלום, באופן שמסך הפיצוי הכולל יופחת סכום של 50 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשיבה, צעירה בסוף שנות העשרים לחייה ששכרה דירה בת"א, ישנה באחד הלילות במיטתה עד שבשלב מסוים נפגעה מחלקים מתקרת חדר השינה שנפלו עליה וגרמו לה לחבלות. בעקבות האמור פונתה השוכרת לבית החולים ובהמשך אף אובחנה כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית ושברים בשלוש חוליות בגב. נוכח האמור, הגישה השוכרת תביעה לבית משפט השלום בה עתרה לחייב את בעלי הדירה לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. אלו טענו מנגד כי האחריות לאירוע מוטלת על השוכרת בהיותה המחזיקה בדירה ובעלת הפיקוח והשליטה בה, והוסיפו כי התנהגותה מוכיחה כי היא הזניחה את הדירה בצורה מגמתית ולכן היא האחראית לנזק.
בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע בהסתמך על שלל העדויות שהובאו בפניו כי הנזק נגרם כתוצאה מהליך קורוזיה ארוך וכי בעלי הדירה, שככל הנראה ידעו על הבעיה בתקרה, מצאו לנכון לכסותה בשיפוץ חיצוני (טיח וצביעה) ולא בתיקון ממשי. עוד נקבע כי השוכרת ואביה לא "ביימו" את מקום האירוע לצורך צילום התמונות שהוגשו לבית המשפט וכי גם לגופו של עניין לטענות מומחה הבנייה מטעם בעלי הדירה אין כל בסיס והן מהוות השערות גרידא שכל מטרתן פגיעה באמינות השוכרת.
בכל הנוגע לשאלת האחריות, הבהיר בית המשפט כי מתן זכות חזקה לאחר בנכס אינה גורעת מאחריותו המושגית של הבעלים כלפי מבקרים לקיומם של סיכונים הטמונים בו, ולא ניתן לקבוע שבעל מקרקעין מסיר מעצמו כל אחריות לתקינות המבנה שהוא משכיר מרגע ההשכרה ואילך. לכך הוסיף בית המשפט כי בעלי הדירה העידו שהדירה בבעלותם 40 שנה ומכאן שבעיות נזילה או איטום צריכות היו להיות בידיעתם. לאחר סקירת חוות הדעת והראיות הנוגעות לרכיבי הנזק השונים שנתבעו, פסק בית המשפט לשוכרת פיצוי בסך 441,541 שקל בצירוף שכר טרחת עורך דין. בנוסף, נוכח התנהלותם שגרמה להארכת והכבדת ההליכים, חויבו בעלי הדירה לשלם לה סך הוצאות נוסף בגובה 50 אלף שקל.
על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים: בעלי הדירה כפרו בשאלת החבות והמשיכו לטעון כי השוכרת ואביה ביימו את תמונות האירוע. עוד ערערו בעלי הדירה על קביעות שונות בנושא גובה הנזק. השוכרת מצדה תמכה בפסק דינו של בית משפט השלום אולם ערערה על שיעור הנכות התפקודית שנפסקה לה ועל מיעוט הפיצוי בראשי הנזק כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות, וכן על שיעור שכר הטרחה שנפסק לזכותה.
השופטת יהודית שבח, בהסכמתם של השופטים שאול שוחט ויונה אטדגי, דחו את מרבית הערעורים, למעט בעניין גובה הפיצוי שנפסק לשוכרת. תחילה הבהירה השופטת שבח כי אין כל ממש במקבץ טענות בעלי הדירה המטילות ספק בקרות האירוע ובאחריותם לו, מאחר שקביעות בית משפט השלום בכל הנוגע לאירוע נפילת התקרה על השוכרת, הסיבות להתרחשותו, ולידיעת המערערים על מצב התקרה ערב האירוע ומחדלם לתקנו - נעוצות בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. עוד הוסיפה השופטת כי הכחשת אירוע הנפילה היא תמוהה שכן אחד מהבעלים אישר בעדותו כי ראה את הנזק בתקרה במו עיניו כשהשוכרת פתחה לו את הדלת קודם פינוייה לבית החולים, ומשגם מומחה הבעלים אישר בחקירתו כי האירוע נגרם כתוצאה מתהליך של חדירת רטיבות לתוך הבטון וכי לא סביר ולא הגיוני שתופעת התנתקות הטיח יתנתקו באחת ללא סימנים מוקדמים מתקרת הבטון. זאת ועוד, המערערים הם בעליה של הדירה מזה 40 שנה, בעוד שהשוכרת שהתה בה רק 9 חודשים עובר לאירוע וערב כניסתה סיידו המערערים את הדירה וכיסו כל רמז לבעיה אפשרית. אשר על כן, אין למצוא כל טעות במסקנה להטיל את מלוא האחריות לאירוע על בעלי הדירה.
אשר לטענות בעלי הדירה על גובה הפיצוי שנפסק לשוכרת, ציינה השופטת שבח כי הלכה היא שהעדפת חוות דעת מומחה אחד על פני מומחה אחר נתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת ואין מקום כעניין שבשגרה להתערב בשיקול דעת זה, בפרט כאשר מדובר במומחה שמונה מטעם בית המשפט. אף קביעת שיעורה של הנכות התפקודית נמצאת בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ולא הוכחה סיבה מיוחדת לסטות מדרך זו.
עם זאת, נמצא כי יש להתערב בקביעה בכל הנוגע לבסיס ההשתכרות הפוטנציאלי של השוכרת, שהועמד על סך 12,000 שקל רק בהסתמך על דבריו של מעסיק השוכרת לפיהם היא יכלה להגיע בתוך כשנה לסך זה. לדעת השופטת שבח, אין די בהערכתו הכללית של המעסיק, אצלו עבדה השוכרת רק ארבעה חודשים ושלא גובתה בכל ראיה שהיא, כדי לקבוע בסיס שכר הגבוה פי שניים וחצי מההשתכרות בפועל. אשר על כן, נקבע כי יש להפחית מסכום הפיצוי שנפסק לטובת השוכרת סך של 50,000 שקל כך שסכום הפיצוי יעמוד על סך כולל של 391,540 שקל. יתר הקביעות בפסק הדין נותרו על כנן ללא שינוי.
