בני זוג שנישאו בשנה שעברה תבעו את חברת ההפקות ואת חברת הקייטרינג שסיפקה את שירותי ההסעדה לחתונתם, בטענה להפרת ההסכמות עמם, שכתוצאה ממנה קיבלו אורחיהם את הרושם שלא היה די אוכל באירוע. ביהמ"ש: "אין תחושה חמוצה מזו של מארח החש כי לא סיפק לאורחיו חוויה ראויה"
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעתם של בני זוג נגד החברה שהפיקה את חתונתם והחברה שסיפקה להם את שירותי ההסעדה, בטענה כי במהלך האירוע הורגשה צפיפות בדוכני המזון וכי בשלב מסוים אף נמסר לאורחים כי מנת הדג, שהייתה המנה העיקרית, אזלה. הרשמת הבכירה אביגיל פריי: "אם במהלך האירוע וטרם סיומו נמסר לאורחים כי אחת המנות העיקריות הסתיימה מדובר בתקלה חמורה... אין תחושה חמוצה מזו של מארח החש כי לא סיפק לאורחיו חוויה ראויה".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעים הם בני זוג שנישאו בספטמבר 2016. מפיקת אירוע החתונה הייתה הנתבעת 1, חברת "א.ד פתרונות בע"מ", שהייתה גם הגורם המקשר בין בני הזוג לחברה שסיפקה את שירותי ההסעדה (קייטרינג) בחתונה, "דואט בישול איכותי לאירועים" (הנתבעת 2).
בתביעה שהגישו בני הזוג לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, טענו כי במהלך האירוע הורגשה צפיפות בדוכני קבלת הפנים, כאשר חרף העובדה שבחוזה צוין כי יהיו 4 עמדות מזון, בפועל נמצאו שלוש עמדות בלבד כאשר באחד מהן רוכזו שלוש מנות ובשתיים הנותרות ניתנה מנה אחת. כפועל יוצא, לפי הנטען, נוצר תור לפני העמדה שכללה יותר מנות וגם לאחר מכן, לאחר החופה ובזמן חלוקת המנה העיקרית, הורגשו חוסרים של מנת הדג שהייתה המנה העיקרית. אבותיהם של בני הזוג העידו כי האורחים שנכחו באירוע סיפרו להם לאחר האירוע כי נותרו רעבים ואבי התובעת אף העיד כי הוא עצמו הגיע למזנון ונמסר לו כי מנת הדג אזלה.
חברת ההפקות לא הגישה כתב הגנה ושטחה בדיון את טענתה כי האחריות על מחדל, ככל שקיים, מוטלת על חברת ההסעדה. זו מצדה, טענה כי יש למחוק את התביעה כנגדה על הסף שכן מעולם לא התקשרה ישירות מול בני הזוג ולפיכך לא ניתן לחייבה בנזקים. גם לגופו של עניין טענה חברת ההסעדה כי אין בסיס לתביעה שכן כמות המוזמנים אותה הזמינו התובעים הייתה בחסר ביחס לכמות המוזמנים שהגיעו בפועל, וכי בפועל לא נרשם חסר במזון כלל. בדיון הסבירה נציגת החברה כי שטח מזנוני קבלת הפנים היה כפול ולפיכך יש לראות בכך כעמידה בתנאי החוזה ובנוסף כי בפועל במזנוני קבלת הפנים נצרכה כמות מקסימלית של המזון המוכיחה כי האורחים כולם קיבלו מזון במזנונים.
הרשמת הבכירה אביגיל פריי קיבלה את התביעה ופסקה לתובעים פיצוי בסך 13,400 שקל. ראשית צוין כי אין חולק שהתובעים הזמינו מנות עבור 375 איש וכי ע"פ החוזה היה על הנתבעות לספק 10% רזרבה מעל למספר המנות המוזמן, כשבפועל ציינה נציגת חברת ההסעדה בפני התובעים כי יוכנו 15% מנות מעבר למספר המנות המוזמנות. משכך, מספר המנות אמור היה לעמוד על 412 לכל הפחות.
לאור העדויות והמסמכים, שוכנעה הרשמת כי הנתבעות אכן לא עמדו בהוראות החוזה שנחתם בין הצדדים, שקבע מפורשות כי יוצבו 4 עמדות מזנון קבלת פנים ללא הגדרת היקפן או גודלן. לפיכך, מעת שהוחלט חד צדדית ע"י הנתבעים להציב 3 עמדות בלבד, הפרו הם את הוראות החוזה. עוד הוסיפה הרשמת כי הדעת נותנת שאין משקל לגודל הדוכן, שכן אם עליו להגיש שלושה סוגי מנות הוא ייצור תור בקרב האורחים המבקשים ליהנות מהאוכל המוגש בו, יהא גודלו אשר יהא. לדעת הרשמת, תחושה לפיה עליך להצטרף לתור כדי ליהנות ממזון בקבלת הפנים אינה הרושם הראשוני שמבקש בעל אירוע או נותן שירות לקבל.
מלבד האמור מצאה הרשמת כי עדותם של בני הזוג והעדים מטעמם הייתה אמינה, וציינה כי ייתכן בהחלט שנותרו בסופו של האירוע מנות דג שנמסרו לעובדים ולתובעים, אולם אם במהלך האירוע וטרם סיומו נמסר לאורחים כי אחת המנות העיקריות הסתיימה - מדובר בתקלה חמורה. העדים אף העידו כי לאחר האירוע נמסר להם מאורחים שנכחו במקום כי התחושה באירוע הייתה כי לא היה די אוכל, ולדעת הרשמת אין תחושה חמוצה מזו של מארח החש כי לא סיפק לאורחיו חוויה ראויה. לפיכך, האחריות מוטלת על כתפי הנתבעות שתיהן.
בפסיקת גובה הפיצוי התייחסה הרשמת לכך שהמזנונים כללו 6 מנות עיקריות כאשר רק ביחס לאחת מהן נטען כי הסתיימה וכי חרף טענות ביחס לצפיפות במזנוני קבלת הפנים, לא הוכח כי לא סופק בהם המזון המוזמן במלואו. לפיכך, על הנתבעות לפצות את התובעים בערך של כ-10% מעלות האירוע בכללותו, בהיות שרותי ההסעדה חלק עיקרי מהאירוע. נוכח האמור, הנתבעות ישלמו לתובעים, יחד ולחוד, סך של 13,400 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 600 שקל.
