חדשות

שופטת ביה"ד הארצי מתחה ביקורת על המוסד לביטוח לאומי, שנמנע מלחקור את תביעתה של האישה, לטענתו על מנת לכבד את המסורת הבדואית באמצעות הימנעות מכניסת גבר לביתה, והבהירה כי לא הוכח קיומו של משק בית משותף. מנגד, סבר הנשיא פליטמן בדעת מיעוט כי קבלת הערעור תחזק את תופעת הפוליגמיה בישראל

בית הדין הארצי לעבודה קיבל ברוב דעות ערעור שהגישה גרושה בדואית על דחיית תביעתה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה כ"נפרדת", וקבע כי לא הוכח קיומו של משק בית משותף בין המערערת לבין בעלה לשעבר, וכי יש לבחון היטב את התביעה על פי נסיבותיה, תוך שימת לב ומודעות למעמדה של האישה מחד, והגשמת תכלית חוק הבטחת הכנסה מאידך. פסק הדין ניתן כנגד דעתו החולקת של הנשיא יגאל פליטמן, אשר סבר כי קבלת הערעור תחזק את תופעת הפוליגמיה בישראל, שכן היא תסייע להעברת כספי הגמלה אל הגבר הפוליגמי ולא אל הנשים התלויות בו. 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בפברואר 2014 הגישה המערערת, תושבת רהט, תביעה לגמלת הבטחת הכנסה למוסד לביטוח לאומי, כ"נפרדת" מבן זוג. בתביעתה הצהירה המערערת כי היא גרושה מבעלה, שוטר במשטרת ישראל, מזה 20 שנה וכי כל הזמן הזה היא חיה בבית השייך לאמו של בעלה לשעבר, בו מוקצים לה שני חדרים, ונעזרה באמה המסייעת לה כלכלית ובבתה שעבדה ופרנסה את שתיהן. לטענת המערערת, היא התגרשה כי בעלה לקח עוד אישה, והוא מתגורר עמה בבית סמוך ואינו משלם מזונות או נמצא איתה בקשר, ואין לה מקורות הכנסה.

המל"ל דחה את התביעה בטענה כי על פי ממצאי החקירה שערך, היא מתגוררת באותו שטח עם בעלה ומנהלת אורח חיים של משפחה מורחבת מזה 20 שנה, ללא כל שינוי מהותי המוכיח נפרדות, כך שהיא אינה עונה על תנאי הנפרדות המוגדרים בחוק הבטחת הכנסה.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור שהגישה המערערת וקבע כי אף שהמערערת ובעלה לשעבר טענו כי אין ביניהם קשר מאז גירושיהם, הם מתגוררים בבתים סמוכים על אותו מגרש, הבית שבו גר הבעל היה עד לפני כמה שנים גם בבעלותה, ולמעשה היא נותרה ב"חיק משפחתו". בית הדין הוסיף כי אמנם הבעל נשא אישה נוספת, אך סייע ככל הנראה בפרנסת הילדים כשהיו קטינים, והוא והמערערת המשיכו לקיים משק בית משותף, כך שלא נמצא שינוי נסיבתי באורח חייה עקב הגירושין.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור על פסיקת בית הדין לעבודה וציין כי הוראות חוק הבטחת הכנסה לא כוונו ולא נועדו להסדיר מלכתחילה תשלומי גמלת הבטחת הכנסה למשפחה הפוליגמית, שאורח חייה כ"תא משפחתי" מאופיין בכך שהגבר מחלק את זמנו בין מספר נשים במקביל. כך, גם לא דומה בחינת קיומו של "משק בית משותף" בתא המשפחתי המונוגמי, שאליו מכוונות הוראות החוק, למשק הבית הפוליגמי, שקיומו אף נאסר על פי חוקי המדינה.

השופטת רונית רוזנפלד ציינה כי כ-20-36% מהנשים הפוליגמיות בישראל חיות בקשר פוליגמי, וכי התופעה נפוצה בכל רבדי החברה הבדואית ושכיחותה אינה יורדת בקרב גברים משכילים. השופטת עמדה על מעמדה המוחלש של האישה בחברה הבדואית ועל מעמדה הנחות אף יותר של האישה החיה במסגרת משפחתית פוליגמית, בעיקר של הנשים הראשונות במשפחה. עוד ציינה השופטת את העובדה כי במקרה של גירושין, על פי השריעה, האבות זכאים למשמורת על הילדים עד גיל מאוחר יחסית, ועל כן נשים רבות נמנעות מלעזוב את בית משפחתו של הבעל גם לאחר הגירושין על מנת שלא להותיר את ילדיהן מאחור.

במקרה זה, קבעה השופטת רוזנפלד, לא התקיים דיון עקרוני בתוכנם של מבחני העזר לזכאות במשפחה פוליגמית, ולא הוכח קיומו של משק בית משותף בין המערערת לבין בעלה לשעבר. "לא למותר להוסיף, כי בבוא בית הדין לבחון את כל יתר מבחני העזר כפי שנקבעו בפסיקה, עליו לעשות כן תוך לקיחה בחשבון של מאפייניה הייחודיים של החברה הבדואית, לרבות מעמדה של האישה הבדואית", העירה השופטת בפסק הדין. "כך, ולמשל, העברה ללא תמורה של נכס מקרקעין (כפי שהיה במקרה זה) עשויה אמנם ללמד כי בין בני הזוג קיימים יחסי שיתוף, אך בד בבד, אפשר שהיא מצביעה על פערי כוח משמעותיים, על שליטה מוחלטת של הגבר בהחלטות הכלכליות תוך מידור האישה מהן, וכיו"ב".

השופטת הוסיפה כי המל"ל לא ערך חקירה סביבתית בקשר לתביעת המערערת ולא ערך חקירה כלשהי בביתה פנימה, לטענתו על מנת לכבד את המסורת הבדואית באמצעות הימנעות מכניסת גבר לבית האישה. זאת, אף שהיה עליו למצוא את הדרך לערוך בירור כדבעי טרם מתן ההחלטה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגמלת קיום, על מנת שהמבוטחת תקבל את זכויותיה על פי הדין. נוכח האמור, קבעה השופטת כי טענת המערערת בדבר היותה "נפרדת" מבעלה לשעבר לא נסתרה, והורתה למל"ל לבדוק את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה ככזו.

השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציגי הציבור הצטרפו לפסק דינה של השופטת רוזנפלד, כנגד דעתו החולקת של נשיא בית הדין הארצי יגאל פליטמן, אשר סבר כי קבלת הערעור תעודד את תופעת הפוליגמיה בישראל.

הנשיא ציין כי השופטת רוזנפלד הפכה למעשה את נטל הוכחת התביעה והטילה על המל"ל להוכיח כי חרף מגורי המערערת עם עמו של בעלה לשעבר ובסמוך אליו, הם אינם מנהלים משק בית משותף פוליגמי. לשיטתו, עובדת המגורים יחד מקימה את חזקת המשך קיום משק הבית המשותף, כך שעל הגרושה התובעת הבטחת הכנסה להוכיח את היעדרו  ולהוכיח כי הם אינם ראויים להיחשב ידועים בציבור.

"במצב דברים זה כשגרושה של המערערת הוא שוטר; והיא, שאינה יודעת קרוא וכתוב חותמת על הסכמתה לגירושיה ממנו מבלי שתדע למה ומבלי ששולמו לה מזונות; וכשהיא מוותרת מלכתחילה על חלקה בבית בו היא גרה; וכשהיא מוותרת ללא תמורה כעבור 19 שנה מגירושיה על חלקה בבית פייסל; וכשהיא עדיין מתגוררת בבית בו גרה עם פייסל לפני בניית הבית החדש; וכשהיא חולקת אותו בית עם אימו וילדיהם; במצב דברים זה לפסוק שגמלת הבטחת הכנסה תשולם לה כנפרדת, תהיה נתוקה מהמציאות וממצב הדברים האמיתי", קבע הנשיא פליטמן. "המצב האמיתי הינו אחר לחלוטין. המצב האמיתי הינו, שהמערערת כ'גרושה', הנשארת וחיה במשפחה הפוליגמית, תלויה, נוכח פיחות מעמדה בהיררכיה המשפחתית, עדיין במגרשה, ולכן גמלתה, לו תחשב כנפרדת הימנו, תשולם למעשה לידיו, שכן למעשה אין היא נפרדת ממנו ומשפחתו המורחבת אלא שהיא חלק בלתי נפרד ממנה. לאור האמור, הכוונה הטובה בהלכה המחדשת לעזור לאישה בעלת המעמד הפחות במשפחה הפוליגמית, משמעה למעשה - עידוד בעליים במגזר הבדווי, לשאת נשים רבות ולהתגרש מהן על הנייר, כאשר הן למעשה עדיין חלק ממשק הבית המשותף במשפחה הפוליגמית; ולהיעזר לקיומה של אותה משפחה, בגמלת הבטחת הכנסה  ליחיד נפרד שתשולם בפועל לבן הזוג".

עב"ל 10368-06-15