איש מכירות ב-IBM ישראל עבר אירוע נפשי לאחר שהוצע לו לפרוש מרצון והוכר כמי שאיבד את כושרו לעבוד. ביה"ד לעבודה דחה את תביעתו לפיצוי בגין פיטוריו בהליך פגום ובחוסר תום לב וקבע כי התובע לא פרש ולא פוטר, וכי הגשת התביעה כשלעצמה מהווה אקט של התפטרות
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע לאחרונה כי עובד חברת IBM ישראל, שעבר אירוע נפשי וקרס במהלך דיון בהצעת החברה לפרוש מעבודתו בהסכמה, לא פוטר מעבודתו וגם לא פרש בהסכמה. השופט אסף הראל דחה את תביעתו של העובד לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים וקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום מענק פרישה בהסכמה, פיצוי בגין אי קיום שימוע מקדים לפיטוריו – שכן מעולם לא פרש או פוטר. בתוך כך, צוינה לשבח התנהלותה של חברת IBM, שיוצגה על ידי הח"מ ועו"ד יעקב מלישקביץ, שותפים בנ. פינברג ושות'.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, שהועסק בתחום המכירות, קיבל הצעת פרישה מרצון בשנת 2012 לאחר כעשרים שנות עבודה והתבקש לתת מענה להצעה בתוך כשבועיים. בחלוף המועד, הוקפאה הצעת הפרישה על פי הנחיות IBM העולמית לגבי עובדים שטרם הסכימו לפרוש, בהם התובע.
בעקבות טרוניות מצד התובע אודות ביטול האפשרות שניתנה לו לפרוש, ביקשה IBM ישראל וקיבלה אישור מיוחד מהחברה העולמית להמשיך בהליכי הפרישה. אולם, משנמסר לתובע שהצעת הפרישה בתוקף, ארע מקרה חריג – הוא לקה באירוע נפשי, נעדר מעבודתו והוכר כמי שאיבד את כושרו לעבוד. האירוע אף הוכר כתאונת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי.
בחלוף כמה שנים הגיש העובד תביעה זו נגד IBM לקבלת כמה מיליוני שקלים בטענה שפוטר הלכה למעשה, בהליך פגום ובחוסר תום לב באופן שגרם לו לנזק בריאותי. עוד טען התובע שמכוח נוהג ב-IBM העולמית הוא זכאי למענק פרישה, אף שהוא לא פרש בהסכמה ואף שיש לו שלל תביעות ודרישות כספיות נגד החברה. במקביל, הגיש התובע תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי בתל אביב בגין נזקי גוף שונים, שנגרמו לו לטענתו.
החברה טענה מנגד כי היא לא פיטרה את התובע וכי הוא גם לא פרש מעבודתו אלא מצוי בתקופת אובדן כושר עבודה זמני ואינו זכאי לסעדים שתבע. במסגרת התביעה העידו מספר עובדים לשעבר ב-IBM ישראל, בניסיון להראות שקיים נוהג בחברה של מענק פרישה לעובדים ותיקים.
בית הדין לעבודה דחה את כל תביעותיו של התובע וקבע שהחברה פעלה כדין בהצעתה לפרישה בהסכמה, וכי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב, עוגמת נפש או אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה.
השופט אסף הראל קבע כי לא נפל פגם בכך ש-IBM פנתה לתובע בהצעה לפרישה בהסכמה, נוכח חוסר שביעות רצון מתמשכת מתפקודו מזה מספר שנים ברצף ותחת מספר ממונים. כמו כן, לא נפל פגם בהקפאת הליך הפרישה והחזרתו לתוקף. בעניין זה נקבע כי ההקפאה הייתה משיקולים עסקיים ולאחר חלוף המועד שנקצב לתובע לתת מענה להצעת הפרישה, וכי מדובר היה בהחלטה שלא הייתה בשליטת IBM ישראל אלא בשליטת החברה העולמית.
עוד קבע בית הדין כי התובע לא פוטר מעבודתו וכי לא הייתה כוונה לפטרו והוא גם לא סבר שאלה הם פני הדברים "בזמן אמת". מעמדו של התובע בתקופת אובדן כושר העבודה נבע מרצונו להחלים ולשוב לעבודה, וכוונתה של IBM הייתה לאפשר לו זאת. השופט הבהיר כי עובדות אלה מלמדות גם כי אין יסוד לטענה לפיה החברה פעלה שלא כדין כלפי התובע על רקע גילו. החברה לא הייתה אדישה למצבו של התובע וביקשה לשמר עבורו את מקום העבודה עד שיחלים וישוב לעבודתו, תוך הפגנת אכפתיות ואנושיות כלפיו. "החלטת IBM ישראל לבקש אישור מיוחד לחידוש הליך הפרישה... מעידה על כך ש-IBM ישראל אינה אדישה לעובדיה בשום צורה", כתב השופט בפסק הדין. נוכח האמור, קבע השופט, בתביעה כשלעצמה מתקיים אקט של התפטרות.
השופט דחה את טענת התובע כי חבילת פרישה היא חלק מתנאי העסקה מכוח FULL EMPLOYMENT ("העסקה מלאה"), וקבע כי "העסקה מלאה" איננה התחייבות להעסקה עד גיל פרישה אלא הצהרת כוונות מן העבר לפיה הקליטה היא לטווח ארוך תוך עשיית מאמץ למצוא תפקיד אחר לעובד עת יתייתר תפקידו. אין מדובר בהתחייבות להמשיך להעסיק עובדים שאינם מתאימים. בית הדין קבע כי התובע ממילא אינו נמנה עם האוכלוסייה לגביה "העסקה מלאה" רלוונטית, היות והוא לא קיבל כתב קביעות, וכן אין קשר בין "העסקה מלאה" לבין הצעה לפרישה בהסכמה.
לבסוף, נקבע כי מאחר שמדובר בהצעה לפרישה בהסכמה, אין חובת עריכת שימוע פורמלי. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של החברה בסך של 10,000 שקל.
עו"ד אוהד גלעדי הוא מומחה בדיני עבודה ושותף במשרד עורכת הדין נ. פינברג ושות'
