חדשות

בית משפט השלום בראשון לציון פסק פיצוי של 36 אלף שקל לנכה שצולמה בביתה בסתר ע"י חוקר מתלמד של הביטוח הלאומי, על מנת להוכיח כי אינה נזקקת לקצבאות אותן היא מקבלת. השופטת: אין ספק שהמל"ל מחויב לשמור על כספי הציבור אלא שסמכויות החקירה שהוקנו לו כפופות לכך שההחלטה לדרוש חקירה סמויה תתקבל בסבירות ובמידתיות ובדרכים שאינן פסולות או פוגעניות

התובעת, ילידת 1965, הוכרה כנכה על ידי הביטוח הלאומי בעקבות אירוע מוחי. כפועל יוצא, שולמו לה קצבאות נכות כללית וקצבאות בגין שירותים מיוחדים (שר"מ), כשבגין קצבת השר"מ הוכרה התובעת כזכאית לשיעור של 50%, כנכה תלויה בביצוע רוב פעולות היומיום. בשלב מסוים, התקבל במל"ל "מידע מודיעיני" לפיו התובעת מתפקדת כרגיל, ובשל הספק שהתעורר ביחס למצבה הרפואי והתפקודי כתוצאה מאותו מידע, בוצעה אחריה חקירה סמויה.

לצורך כך, הגיע לביתה של התובעת מתלמד שעדיין לא קיבל הסמכה להיות חוקר מטעם המל"ל, נכנס לביתה והציג עצמו כמתווך דירות המבקש לבחון את הדירה תוך שהוא מסריט את התובעת ואת מעשיה ללא ידיעתה או הסכמתה. באותו צילום, תועדה התובעת כשהיא מתניידת ללא מקל הליכה. חוקר מל"ל שליווה את אותו מתלמד, עזב את המקום עוד בטרם נוצר קשר בין המתלמד לתובעת, והמתין לו לאחר שסיים להסריטה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובעת, תחילה לא התירה למתלמד להיכנס לביתה, אך מאחר שהוא ביקש כוס מים היא פנתה לתת לו ובאותה עת הוא נכנס אל ביתה. מכאן, שוחחו ביניהם ונוהל ביניהם דין ודברים, כשבמהלך אותה עת הוא מצלם אותה ללא ידיעתה. המתלמד מצדו, לא הכחיש את הנטען ולטענת המל"ל, משלא מנעה התובעת את כניסת המתלמד לביתה, זו לא נעשתה בכוח והיא נעשתה במסגרת הסמכות המוקנית למל"ל בהתאם לסעיף 383 (א) לחוק הביטוח לאומי.

לאחר שהקלטת הועברה לגורם במל"ל, ניתנה החלטה ממחלקת נכות כללית לפיה הצילום יוקרן בפני הוועדה הרפואית. בעקבות כך, פנה ב"כ התובעת אל המל"ל וביקש כי לא יעשה שימוש בקלטת, אך זה סרב והודיע כי בכוונתו לעשות בה שימוש. נוכח האמור, פנתה התובעת לבית הדין לעבודה בבקשה לצו מניעה, ולאחר ניהול הוכחות ניתן פסק דין מפורט בו נקבע כי המל"ל לא יוכל לעשות שימוש בקלטת, שכן זו צולמה תוך פגיעה בפרטיות התובעת שלא כדין. במסגרת הערעור שהגיש המל"ל לבית הדין הארצי, הוסכם כי התובעת תוזמן לבדיקה מחדש לפני הוועדה לקביעת מידת זכאותה לשר"מ ככל שהמוסד יחליט על כך וכי לא יעשה שימוש בקלטת המדוברת בהליכים הנוגעים לענייניה.

אחר הדברים הללו, הגישה התובעת תביעה נזיקית נגד המל"ל לבית משפט השלום בראשון לציון, בו עתרה לחייבו בפיצויים בגין התנהלותו כלפיה בכל הנוגע לצילום הקלטת. לשיטתה, המוסד הפר כלפיה את חובות הזהירות המוטלות עליו בכך ששלח חוקר לא מוסמך לבצע חקירה תוך פגיעה בפרטיותה, חריגה מסמכות הקבועה בחוק, רמיסת כבודה והפרת זכויותיה החוקיות מבלי להפעיל שיקול דעת כדין. התובעת טוענת לנזקים נפשיים - כאב וסבל, נזק נפשי, השפלה פגיעה בזכויות חוקתיות ונזקים כספיים ישירים בגין שכר טרחה על מנת להתגונן בשל ההליכים "הדורסניים" של המל"ל.

המל"ל מצדו הכחיש את הטענות וסבר כי משקיים חשד לחוסר הלימה בין תלונות המבוטח בדבר מצבו הרפואי או התפקודי, קיימת לו סמכות ואף חובה לבחון זאת בחקירה גלויה או סמויה. עוד הוסיף כי הוא פעל כפי שמוסד לביטוח לאומי או כל מוסד ממשלתי סביר היו נוהגים באותן נסיבות ולא דבק בהתנהגותו כל פגם, מתוך מטרה לשמור על הקופה הציבורית ככל המוטל עליו ובהתאם לדין.

השופטת צבייה גרדשטיין פפקין קיבלה את התביעה וחייבה את הביטוח הלאומי לפצות את התובעת ב-36 אלף שקל. לדברי השופטת, אין מחלוקת כי גם גופים שלטוניים צריכים לצפות ששימוש או אי שימוש רשלני בכוחותיהם עלולים לגרום נזק, אך אין גם מחלוקת שלא כל מעשה או מחדל מוטעה של השלטון מהווה עילה לקביעת חובת זהירות כלפי הנפגע. עוד הוסיפה השופטת כי מדיניות משפטית ראויה מצדיקה קביעה שאין להפר פרטיות של אדם בכלל, ואין לצלם אדם בתוך ביתו ללא ידיעתו בפרט. כאשר מופרת פרטיותו של אדם בצורה כזו, ללא הצדק משמעותי, יכול וצריך לצפות התרחשותו של נזק גוף – כזה או אחר. כפועל יוצא, מי שלקח על עצמו לצלם אדם אחר בניגוד לפרטיותו חב חובת זהירות קונקרטית כלפי אלה אשר עלולים להיפגע אם הצילום יפגע בהם בצורה נפשית או בצורה אחרת, וזאת ככל שלא קיים צידוק אמיתי לעשות כן. לצד האמור ציינה השופטת כי כאשר עניינה של טענת הרשלנות הוא בהפעלת שיקול דעת מוטעה של רשות מנהלית, על בית המשפט לצאת מנקודת מוצא כי המדינה לא תחויב בנזיקין למעט במקרים חריגים.

לגופו של עניין, דחתה השופטת את טענות המל"ל לפיהן לא התרשל מאחר שעשה שימוש בסמכות המוקנית לו על פי סעיף 383(א) לחוק הביטוח הלאומי. בעניין זה, נקבע בפסיקה כי גם פעולה הנעשית במסגרת החוק דורשת בחינה, זהירות והפעלת שיקול דעת תוך נקיטת אמצעי זהירות. נוסף לאמור, מקום בו מדובר בחקירה סמויה, הפוגעת בפרטיותו של אדם, על המוסד לנהוג ולשקול שיקוליו וצעדיו ביתר תשומת לב על מנת שהפגיעה בפרטיותו של הנכה תהיה המינימלית ביותר. יתרה מכך, הותר למל"ל לבצע מעקב סמוי בבחינת "הכרח בל יגונה" אך זאת כל עוד הצילום נעשה ברשות הרבים ולא בדרכים פסולות.

עוד ציינה השופטת כי אין ספק שהמל"ל מחויב לשמור על כספי הציבור ולוודא שאלו לא יגיעו למי שאינו זכאי להם, בוודאי לא למי שפועל בדרכי תחבולה, אלא שסמכויות החקירה שהוקנו למל"ל, הכוללות סמכויות למעקב סמוי, כפופות לכך שההחלטה לדרוש חקירה סמויה תתקבל על ידי הועדה לעררים משיקולים עניינים, בסבירות ובמידתיות ובדרכים שאינן פסולות או פוגעניות.

במקרה זה, נקבע, לא הראה המל"ל כי נוהל דין ודברים כלשהו ביחס למהות ולמיהות החקירה בעניינה של התובעת, על אחת כמה וכמה כאשר הוחלט שהחקירה תהיה סמויה ושתבוצע שלא ברשות הרבים אלא תוך תחבולה בביתה של התובעת. בנוסף, אין חולק כי לא ננקטו כל אמצעי זהירות, לא נעשתה כל בחינה של אפשרויות צילום התובעת שלא בחקירה סמויה, ולא נעשתה בחינה שמא ניתן לבצע חקירה סמויה ברשות הרבים במקום להיכנס לביתה בתחבולה. לדעת השופטת, יש בעובדה שהמל"ל פגע בפרטיותה של התובעת, שהוכרה כזכור כנכה הנזקקת לתגמול ולסיוע מיוחד, וזאת ללא שקילה כזו או אחרת שמא ניתן לבחון המצב באופן שהפגיעה בפרטיותה תהא פחותה ככל שניתן - כדי להפר את החובה לנקוט באמצעי זהירות נדרשים.

מלבד האמור, הזכירה השופטת כי סעיף 383(א) לחוק הביטוח הלאומי מעניק לחוקרי המל"ל הזכות לבצע חקירות, אך זאת כפוף לקבלת צו של בית משפט מקום בו מבוקש לערוך חקירה בבית נכה. עם זאת, בפועל, איש מהמל"ל לא פנה במקרה זה בבקשה לקבל צו כאמור והדבר כלל לא בא במסגרת השיקולים שנדרשו לבצע. לנוכח כל האמור, קבעה השופטת כי התובעת הוכיחה שהמל"ל התרשל כאשר לא שקל אפשרות חקירה גלויה או ככל שסבר כי יש לבצע חקירה סמויה, לא שקל אפשרות חקירה סמויה ברשות הרבים, וגרם לפגיעה קשה בפרטיותה שיכולה הייתה להימנע או לכל הפחות הייתה נפגעת בצורה פחותה.

לסיום, נדרשה השופטת לעניין סכום הפיצוי שישולם לתובעת וקבעה כי אכן נגרמה לה טלטלה נפשית מהעובדה שצולמה וחדרו לפרטיותה בביתה, לפחות לפרק זמן מסוים, ולכל הפחות עד שהוסדרו הדברים בבית הדין לעבודה. לאור האמור, פסקה השופטת לתובעת פיצוי בסך 36 אלף שקלים בתוספת הוצאות ושכ"ט בגובה 14,924 שקלים.

ת"א 28846-08-15