בית משפט השלום הרשיע בעבירת תקיפה הגורמת לחבלה של ממש נאשם שנטען כי דחף והפיל למדרכה מוכרת בחנות צעצועים במסגרת ויכוח שהתפתח ביניהם. נקבע כי עלה בידי התביעה להוכיח את הנטען בעניינו של הנאשם בכתב האישום, בהתאם לרף הנדרש.
עסקינן בהכרעת דינו של נאשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, בחודש ספטמבר 2017 נכנס הנאשם לחנות הצעצועים "טויס אר אס" (להלן: "החנות"), ורכש לבנו רובה צעצוע. שעה לאחר מכן, חזר הנאשם לחנות, וטען כי הצעצוע אינו תקין. אחד המוכרנים בחנות בדק את הצעצוע, מצא שהוא תקין, ומסר זאת לנאשם. או אז יצא הנאשם מהחנות יחד עם בנו, לקח עמו צעצוע זהה חדש והותיר בחנות את הצעצוע הקודם. בעקבות כך, יצאה מנהלת החנות, (להלן: "המתלוננת") לכיוון הנאשם, על מנת שיחזיר את הצעצוע החדש. הנאשם עלה לרכבו, והמתלוננת קראה לעברו "חוצפן". אז ירד הנאשם מן הרכב ותקף את המתלוננת שלא כדין בכך שאחז בכתפיה וזרק אותה לכביש. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת ארצה ונגרמו לה חבלות של ממש בדמות המטומה, נפיחות ביד שמאל ושבר. ידה של המתלוננת גובסה למשך 6 שבועות.
הנאשם מצדו אישר כי לקח צעצוע חדש, ויצא מן החנות. כמו כן אישר כי המתלוננת יצאה אחריו, וליוותה אותו בצעקות ובקללות. לטענתו, הגיע לרכב ונכנס אליו, ואז ירקה המתלוננת בפניו. הנאשם טען כי בשלב זה פתח את דלת רכבו, המתלוננת הלכה לאחור, נתקלה באבני שפה של מדרכה סמוכה, ונפלה. הנאשם הכחיש כי נגע במתלוננת או תקף אותה.
כב' השופטת ע' אייזדרופר פסקה כי בין הנאשם למוכרים בחנות התפתח ויכוח בקשר לתקינותו של רובה הצעצוע שרכש הנאשם לבנו. לאחר שהנאשם נתקל בסירוב מצד המתלוננת להחליף את המשחק, הורה לבנו לגשת למדף וליטול רובה חדש, וזאת ללא אישור ובניגוד להנחיית המתלוננת, שהיתה אחראית המשמרת בחנות במועד קרות האירוע. לאחר שבנו של הנאשם עשה כן, נטל רובה חדש והותיר את הרובה הקודם עם אריזתו הפתוחה בחנות, עזבו השניים את החנות, כשהרובה החדש בידיהם. המתלוננת יצאה בעקבותיהם, לכיוון רכבו של הנאשם, תוך שהיא מטיחה בנאשם "גנב". על השתלשלות עניינים זו אין מחלוקת בין הצדדים. בעוד שהמתלוננת טענה כי לאחר שהנאשם התיישב ברכבו, קיללה אותו, בין היתר, בכך שירקה לצידו, טען הנאשם כי המתלוננת ירקה בפניו. עוד אין מחלוקת כי לאחר היריקה, ירד הנאשם מרכבו על מנת להתעמת עמה. לטענת הנאשם היה מעוניין לשוחח עם המתלוננת, ולהטיח בפניה שהיא מביישת אותו אל מול בני משפחתו. מנגד טענה המתלוננת, כי הנאשם ירד מן הרכב, תפס בכתפיה ודחף אותה, עד שנפלה על הקרקע ונחבלה בידה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך לאמור נקבע כי יש לבכר את גרסת המתלוננת על פני גרסת הנאשם. גם אם קיים פער בין עדויות המתלוננת ומוכר נוסף שהיה עד לאירוע ביחס לשאלה האם דחף הנאשם את המתלוננת בשתי ידיו או ביד אחת, יש לזכור כי המוכר שהה במרחק מספר מטרים ממקום האירוע, בשעת חשיכה, ולכן אין מקום לייחס חשיבות יתר לסתירה זו, אשר יכול ונעוצה במרחק בו עמד העד ממקום האירוע ואף בזווית ממנה הבחין במתרחש, תוך שבלב הדברים מצויה העדות כי היה מגע בין הנאשם למתלוננת, מגע אשר הביא לנפילתה של המתלוננת, דבר המוכחש על ידי הנאשם קטגורית. גם העובדה כי המוכר לא הבחין במתלוננת יורקת לעבר הנאשם או לצידו, ואף לא הבחין בנאשם יורק לעבר המתלוננת, כפי שהעידה המתלוננת, אינה מאיינת את גרסתו, שכן מדובר בדבר שקיים קושי להבחין בו ממרחק, ודאי בחשיכה, ובסופו של יום תומכת עדותו של המוכר בטענת הליבה של המתלוננת לפיה נפלה ארצה כתוצאה מדחיפה שדחף אותה הנאשם.
בנוסף נקבע כי בסופו של דבר ניצבת גרסת המתלוננת בעניין הדחיפה על כנה, ונתמכת בעדותו של המוכר. מנגד, מצויה גרסת הנאשם לפיה המתלוננת נפלה כתוצאה מכך שהלכה לאחור ומעדה על שפת המדרכה, מבלי שנגע בה. על פי גרסת הנאשם, בעת שיצא מן הרכב התכוון לשוחח עם המתלוננת, הא ותו לא. בכל הכבוד הראוי, אין מקום ליתן אמון בגרסה זו. יוזכר כי מדובר בנאשם אשר נטל לעצמו חרות, ועזב את החנות לאחר שהורה לבנו הקטין ליטול מוצר חדש ללא רשות, וזאת לאחר שניהל דין ודברים עם המוכרים בחנות אשר הבהירו לו כי המוצר שרכש, תקין. הנאשם התעלם מקריאות המתלוננת ומקללותיה, שעה שהיא רודפת אחריו מן החנות לכיוון רכבו, המשיך וצעד לכיוון רכבו ועלה לרכב בו שהו אשתו וילדיו. בנסיבות אלה, טענת הנאשם כי בשלב זה של האירוע, לאחר שהמתלוננת ירקה לעברו, מצא לנכון לרדת מן הרכב רק על מנת לשוחח עימה, מותירה רושם מיתמם ובלתי אמין. אם רצה הנאשם לשוחח עם המתלוננת, להבהיר את עמדתו או ליישר את ההדורים, לא ברור מדוע לא עשה כן קודם לכן, ובחר להתעלם מן המתלוננת לכל אורך הדרך שמן היציאה מן החנות ועד לרכב, ואף עלה לרכב תוך התעלמות מן המתלוננת שרדפה אחריו.
יתר על כן נפסק כי ניסיונו של הנאשם לצייר את המתלוננת כמי שמחרחרת ריב, כך שבחרה לפנות למשטרה, אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות המתלוננת לאחר האירוע. המתלוננת העידה כי לא היה בכוונתה לפנות ולהתלונן במשטרה על האירוע. ואכן, תלונתה הוגשה רק בחלוף יומיים, המתלוננת העידה כי רק לאחר שחומה עלה וכאביה החריפו, פנתה לקבל טיפול רפואי, ואז אובחן שבר בידה. לאור זאת, ובעצת בנותיה, החליטה לסור למשטרה ולהתלונן. התנהלות זו מלמדת כי מלכתחילה לא היה בכוונת המתלוננת להשחיר את פני הנאשם ולהתלונן במשטרה, והיא פנתה לעשות כן רק לאחר שהבינה כי נגרם לה נזק משמעותי בדמות שבר.
לאור האמור לעיל נקבע כי עלה בידי התביעה להוכיח ברף הנדרש את המיוחס לנאשם בכתב האישום, ועל כן הנאשם הורשע בביצוע העבירה המיוחסות לו בכתב האישום: עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.
המדינה יוצגה ע"י עו"ד קטיה הכהן; הנאשם יוצג ע"י עו"ד דורון שטרן
