בית המשפט לענייני משפחה פסק פיצויים בסך 215,000 ₪ במסגרת תביעה שהגיש אב נגד אם ילדיו ואימה בטענה כי לא בחלו בשום אמצעי על מנת להרחיקו מילדיו, אגב הגשת תלונות סרק חמורות כנגדו למשטרת ישראל בנוגע לפגיעה מינית. נקבע כי האם הגישה את התלונה כנקמה וגרמה לאב נזקים קשים.
עסקינן בתביעה כספית על סך 450,000 ₪ בגין נזקים ממוניים ולבר ממוניים שנגרמו לאב לטענתו בעטיין של אשתו לשעבר ואמה (להלן: "האם והסבתא" או "הנתבעות") אשר לא בחלו בשום אמצעי על מנת להרחיקו מחיי ילדיו, אגב הגשת תלונות סרק חמורות כנגדו למשטרת ישראל, בגין האשמות קשות ביותר של פגיעה מינית לכאורה בבתו הקטינה ותקיפת בנו הקטין, פגיעות שלטענתו לא היו ולא נבראו. הנתבעות הגישו מצדן תביעה שכנגד. האב טען כי האם מערבת את הקטינים בסכסוך בין הצדדים, עד כדי הזדהות טוטאלית עמה, שוטפת את מוחם ומחדירה בהם פחדים שהוא מעונין לכאורה למכור את ביתם ולהשליכם לרחוב בלא קורת גג ובהתנהלותה גרמה להחרפת הנתק בינו לבין ילדיו, לתופעת ניכור הורי חמורה והכפשת שמו של התובע ברשויות, במסגרת החינוך של הקטינים ובקרב משפחה וחברים ופגיעה בשמו הטוב ובכבודו.
האב טען כי בניגוד לטענות האם כאילו "ברח" מהארץ והותיר אותה ללא אמצעים כספים, הצדדים תכננו את הנסיעה ליבשת אחרת עוד בשנת 2009, אך בשל אילוצים הוא עבר להתגורר שם בגפו. רק בחודש מרץ 2013 וזאת בתמיכה מלאה של האם, אשר ליוותה אותו לשדה התעופה ביחד עם הקטינים. לטענת האב, הבקיעים במערכת היחסים בין הצדדים החלו בקיץ 2014, לאחר שובם של האם והקטינים מביקורו ביבשת אחרת, אז היא חזרה בה מרצונה להעתיק את מגוריה ליבשת אחרת, הפכה את עורה ושמה לה מטרה לנקום בו בכל דרך אפשרית, להרחיק אותו מחייה ולנתק אותו מילדיהם המשותפים. האב טען כי גם הפניית הצדדים לאבחון וטיפול במכון שלם לא עצרה את תכניות האם להנציח את ניתוק הקשר עם ילדיו. לטענתו, האם טענה כלפי חוץ כי היא "מעוניינת" בחידוש הקשר, אך הלכה למעשה לא רק שלא עשתה דבר, אלא החריפה עוד יותר את המצב, כשלא מנעה מהקטינים ליצור קשר עם משטרת ישראל והכל על מנת להחריף ולפגוע בו במלוא העוצמה.
הנתבעות טענו כי מדובר בתביעה מיותרת של אב אשר טובת ילדיו ובת זוגו מעולם לא עמדה לנגד עיניו. לטענתה, אף שנמצאו נגדו ראיות לפגיעה מינית בבתו, אף שנטש את ילדיו עם אמם אשר טרם החלימה מתאונת דרכים קשה בעיצומו של שיקום קשה וארוך, אף שלא תמך כלכלית בילדיו ונהג כלפיהם בנוקשות כאילו היו חיילים, במקום לנסות לתקן את העוול שגרם, האב עסוק בלפגוע ולהתנקם במי שנותר לטפל, לדאוג ולחנך את ילדיו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כב' השופטת ר' קונדלר עיאש פסקה כי האם ביצעה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע. במקרה דנן הוכח כי התנהלות האם והגשת התלונה נעשתה בזדון ובכוונה לפגוע באב, בשמו הטוב ולשלול את זכויותיו ההוריות. הפרסומים נועדו לפגוע בשמו הטוב של האב ובעיקר לאיין את זכויותיו ההוריות ובכלל זה ניתוק האב מילדיו. הפרסום נועד להשפיל את האב ולבזותו בעיני הבריות וכל שכן בעיני ילדיו ומשפחתו המורחבת ונגרמה לו עוגמת נפש וכי הוא הושפל בצורה קשה ביותר.
עוד נקבע כי הן לאם והן לסבתא אחריות נזיקית, הגם שאפשר לומר שלא במידה שווה ביניהן נוכח חובתה של הנתבעת מס' 1, אם הקטינים, כהורה להבטיח אי פגיעה הן בילדיה והן באבי ילדיה. הורה המתלונן כנגד הורה אחר צריך לצפות להתרחשות נזק לשמו הטוב של ההורה הנילון ונזק לקשר שלו עם ילדיו, בייחוד כאשר מדובר בתלונת שווא בדבר פגיעה מינית של ההורה בילדו ועל כן המסקנה המתחייבת כי במקרה דנן האם חבה חובת זהירות מושגית כלפי האב. במקרה דנן האם הפרה את חובת הזהירות המושגית. יחסי הקרבה בין האם לבין האב (יחסי הורות) הם כאלה המקימים חובת זהירות מושגית. האם פעלה נגד האב בזדון, ולכל הפחות ברשלנות. היא הגישה את התלונה כנקמה בעקבות מעבר האב ליבשת אחרת, כשהיא חווה נטישה, בעוד שלטענתה הוא יצא "לחפש את עצמו" וזנח את משפחתו לאנחות.
בנוסף לאמור נקבע כי הורה הפועל במכוון כדי לפגוע בזכויותיו ההוריות של ההורה האחר, לרבות ובעיקר בזכות לקשר תקין עם ילדיו, תוך שימוש בתלונה שקרית שהוא עצמו אינו מאמין בה, אינו יכול להיחשב כהורה שנקט באמצעי זהירות סבירים. לא ניתן לקבל את גרסת הסבתא כי לא פעלה מ תו ך נקמה או לא התכוונה לפגוע באב והדברים נעשו בתום לב, כאשר התברר שעדותה במשטרה הייתה עדות כוזבת ביחס לדברים שלכאורה התרחשו לנגד עיניה ובדיעבד נמצאו נטולי בסיס. גם האם לא האמינה באמיתות התלונה ודווקא משיקולי מדיניות משפטית יש להוקיע שיתופי פעולה בין בני משפחה הפועלים מתוך נקמה על מנת לפגוע בבן משפחה אחר.
יתר על כן נפסק כי אין לקבל את התביעה שכנגד. האם לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים ביחס לקטינים בכלל לרבות טיפולים שהילדים קיבלו או "יצטרכו לקבל בעתיד" ותופעת הטיקים ממנה סובל הקטין (בעניין זה ראה עדות האב כי גם הוא סבל מאותה תופעה), לבין התנהגות האב. נהפוך הוא, אף המומחית מטעם בית המשפט סבורה כי האם גורמת לקטינים נזק בל יתואר ומגדלת ילדים חולים על לא עוול בכפם: "היא מגדלת ילד שמאמין שאבא שלו לא אוהב אותו וילדה שמאמינה כי נפגעה מינית. לא כל שכן, האם לא יכולה לטעון כי היא מתמודדת עם פרנסת הקטינים לבדה, כאשר היא עצמה מאיינת את זכויותיו ההוריות של האב שכן מי שמנכס לעצמו את כלל הזכויות ההוריות צריך להתכבד ולשאת גם בחובות ההוריים.
לאור האמור לעיל, תביעת האב התקבלה. התביעה שכנגד נדחתה. נקבע כי על האם לפצות את האב בסכום כולל של 150,000 ₪ ועל האם והסבתא ביחד ולחוד לפצות את האב בסך 65,000 ₪. בנוסף האם והסבתא יישאו בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪.
האב יוצג ע"י עו"ד לורית גרון גלבוע ועו"ד שני זפר-גבאי; האם יוצגה ע"י עו"ד איילת מצוינים; הסבתא יוצגה ע"י עו"ד אוהד וינצקי
