בית משפט השלום דחה תביעה שהגישה חברת קוסמטיקה לקבלת תגמולי ביטוח בגין שריפה. נקבע כי לנוכח המסמכים והתכתובות, ובהעדר פוליסה, ברור שבמועד השריפה לא ניתן אישור ביטוחי ולכן לא היה כיסוי ביטוחי.
התובעת הגישה בשנת 2018 כתב תביעה נגד ארבעה נתבעים וביניהם הנתבעת 1 (להלן: "הפניקס") בגין נזקי שריפה. התובעת טענה שהנתבעת, מבטחת, ביטחה אותה מפני סיכוני אש, ולכן זכאית לתגמולי ביטוח בסך של 1,844,727 ₪. הפניקס הגישה כתב הגנה בו טענה שלא נכרת בינה ובין התובעת הסכם ביטוח וכי הציוד שניזוק לא היה במועד האירוע בבעלות התובעת. עוד נטען שהעסק שהוצת, בטרם נמכר לתובעת, היה בניהול גורמים עבריינים שהיו חשופים לאיומים ומידע זה לא גולה לה במו"מ לקראת כריתת הסכם ביטוח.
התובעת טענה שהפניקס ביטחה אותה בפוליסת בית עסק לתקופה מ- 1.1.17 ועד 31.12.17 המעניקה כיסוי ביטוחי מפני סיכוני אש. כמו כן, טענה שהפניקס ביטחה את עבודות ההקמה והשיפוץ בעסק בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות, בתוקף מ- 28.8.2016 ועד 31.8.2017, המכסה אף היא סיכוני אש. עוד טענה שנתבעים 2-3 שימשו יחד ו/או לחוד סוכני הביטוח (להלן: "הסוכנות ובוריס"), לרבות בניהול המו"מ לקראת כריתת הפוליסה והנפקתה. התובעת טענה שהמשכירה התחייבה, כנגד תשלום דמי הניהול, לספק לה שירותי ניהול, החזקה, שמירה, אבטחה ובקרת כניסות בשטחים הציבוריים במתחם וכיו"ב.
הפניקס טענה שקודם לאירוע פנתה אליה התובעת, באמצעות הסוכנות ובוריס וביקשה לבטח את בית העסק. היא שלחה לבית העסק סוקר מטעמה, אשר הציב דרישות מיגון שונות (וזאת מבלי שהנפיקה כל פוליסה ומבלי שהבטיחה כיסוי ביטוחי כלשהוא לתובעת). דרישות אלו לא מולאו ו/או לא קוימו ע"י התובעת עובר לאירוע, וזאת בין היתר באופן הפוטר אותה ממילא מכל חבות, לאור הוראות סעיפים 17-18 לחוק, וכן לאור העובדה שלו היו מותקנים ו/או מופעלים כל אמצעי המיגון שנדרשו כתנאי להענקת כיסוי ביטוחי כלשהוא- היה נמנע אירוע הנזק ו/או הנזק שנגרם היה מופחת באופן משמעותי. הפניקס הוסיפה וטענה כי מהמידע שבידיה, בית העסק נוהל בעבר על ידי גורמים עברייניים, אשר הם אלו שלכאורה העבירו לידי בעליה של התובעת, לטענתם, את הרכוש שניזוק. גורמים אלו היו חשופים, ככל הנראה, לאיומים בפגיעה ברכוש שניזוק. עובדות אלו אף הן לא גולו מעולם על ידי התובעת, בשלב הצעת הביטוח, וזאת על אף שמדובר היה בסיכון מהותי שיש בו כדי להחמיר את סיכון המבטחת.
כב' השופט ע' הדר פסק כי יש לראות בנוסח המסמכים כפשוטם. בהצעה לביטוח נכתב במפורש כי "הכיסוי ייכנס לתוקפו רק לאחר אישור החברה". ביהמ"ש קובע כי מהמסמכים עולה שעל אף שההסכם אמור היה על פי ההצעה להיכנס לתוקף ביום 1.1.17, מכיוון שהמיגונים, שהם תנאי בסיסי לכניסת הביטוח לתוקף, לא הושלמו, סוכם לאחר מכן שההצעה תעמוד בתוקף עד יום 22.1.17 על מנת לאפשר לתובעת להשלים המיגונים ללא צורך בהכנת הצעה חדשה. ולראיה, סוכן הביטוח, ביקש בשם התובעת ביום 1.4.17 אישור ביטוחי. אם ההסכם נכנס לתוקף ביום 1.1.17 כפרשנות התובעת, שאין לה תימוכין בלשון ההצעה לביטוח, סוכן הביטוח לא היה מבקש ביום 4.1.17 אישור ביטוחי. גם סוכנת הביטוח ביקשה באותו יום בכתב אישור דומה ומכאן שגם היא לא סברה בזמן אמת שהסכם הביטוח נכנס לתוקף.
עוד נקבע כי מגרסתו של סוכן הביטוח בכתב ההגנה מטעמו, בתצהירו, וכן בעת עדותו, עולה, כי אכן הכוונה הייתה שההסכם ייכנס לתוקף ביום 1.1.17, אך מכיוון שהתובעת לא עמדה בדרישות המיגון עד אותו מועד, לא היה אישור ביטוחי ולכן הוא והסוכנות המשיכו הטיפול בעמידה בדרישות הסוקר כדי לקבל האישור הביטוחי ולאחר מכן הפקת הפוליסה, היא הודעת הקיבול המיוחלת שלא נמסרה למציעה עובר למועד השרפה. כמו כן, עולה כי הסוכן הבהיר זאת לתובעת בזמן אמת.
יתר על כן נקבע כי מהמכתבים שהוחלפו בזמן אמת, עולה שהיה ברור לשלוחיה של התובעת כי טרם ניתן אישור ביטוחי, וכי גם לתובעת היה הדבר ברור שכן לא שילמה דבר לתובעת עבור הפוליסה שכביכול נרכשה. לא זו אף זו, כאשר עובד החברה נחקר במשטרה הוא לא טען שהיה ביטוח תקף וכאשר נחקר לפני ביהמ"ש, לא ידע להסביר תוכן דבריו במשטרה.
בית משפט השלום הוסיף וקבע כי בהעדר עבודות קבלניות במועד האירוע, או קשר לעבודות קבלניות, ולנוכח החרגת פריצה ממנה, ומכיוון שהתובעת לא הוכיחה כי החברה ממנה השכירה את המקום המחתה לה זכויותיה על פי הסכם זה וכי הפניקס אישרה ההמחאה, לא קמה חבות להפניקס גם מכוח חוזה זה.
לסיכום, התביעה נדחתה. נקבע כי בהיעדר פוליסה, ברור שבמועד השריפה לא ניתן אישור ביטוחי ולכן לא היה כיסוי ביטוחי.
