המחוזי אישר הסדר פשרה בתובענות ייצוגיות נגד רכבת ישראל שעניינן במפגעי זיהום אוויר בחמש תחנות. נקבע כי התביעות תרמו תרומה משמעותית לקידום פתרונות לבעיית זיהום האוויר, כמו גם למעורבותו של המשרד להגנת הסביבה, שהיה מעורב באופן אקטיבי במציאת פתרון. ההסדר אף כולל שיפור חוויית הנוסעים בתחנות
בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינה בחמש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהוגשו כנגד רכבת ישראל בע"מ ואוחדו, בטענה לקיומם של מפגעי זיהום אוויר בחמש תחנות רכבת: "השלום" בתל אביב-יפו "יוספטל" בבת ים, "קוממיות" בבת ים, "ההגנה" בתל אביב-יפו ו"וולפסון" בחולון. במרכז התביעות ובקשות האישור עמדה הטענה, כי הרכבת הפרה את הוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), חוק אוויר נקי, והתקנות שהותקנו מכוחו, שעה שחשפה את העוברים והשבים בתחנותיה לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר, אשר יש בו כדי לסכן את בריאותם של השוהים בתחנות וכן לעורר בקרבם תחושות שליליות, נפשיות וגופניות. עילות התביעה כללו הפרת הוראות פקודת הנזיקין, לרבות עילת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין ומטרד ליחיד בהתאם לסעיף 44 לפקודת הנזיקין. כמו כן, הפרת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), פגיעה באוטונומיה ובזכות לחיות בסביבה ראויה, וכן הפרת הוראות חוק חופש המידע, והתקנות שהותקנו מכוחו. המבקשים עתרו לסעדים מסוג של צווי עשה להסרת המפגע וכן לפיצויים כספיים בסך מצטבר של 493,000,000 ₪ לכלל התביעות שהוגשו וזאת על סמך אומדן הנזקים הבריאותיים והנפשיים שנגרמו, ועתידים להיגרם, לבאי התחנות כתוצאה מחשיפה לזיהום האוויר וכן על נזק בלתי-ממוני המתבטא, בין היתר, בפגיעה באוטונומיה. הסדר הפשרה הראשון ממרץ 2021 כלל התחייבות הרכבת להטמעת פתרון ארוך טווח בתחנות בדמות התקנת מערכת מפוחים ייעודית וסעדים לטובת הציבור הכרוכים בהשקעה כספית בסך המוערך בכ-6,000,000 ₪. הצדדים ביקשו כי תאושר פסיקת גמול למבקשים בסך כולל של 297,000 ₪, ושכ"ט לבאי כוח המבקשים בסך כולל של 2,103,000 ₪. היועמ"ש התנגד לשיעור הגמול ולשכה"ט המוצעים, משסבר שהם חורגים באופן משמעותי מאמות המידה שנקבעו בפסיקה. בדצמבר 2022 הגישו הצדדים, בקשה מתוקנת לאישור הסדר פשרה בה הציעו כי מתוך סכומי הגמול ושכה"ט יועבר סך של 409,500 ₪ לטובת פיצוי לחברי הקבוצה וכי הסכומים ישולמו בהתחשב בהתקדמות פרויקט חשמול הרכבות.
כב' השופטת ר' ברקאי פסקה כי יש לקבל את הסדר הפשרה ברובו. הצדדים ציינו כי לאור האצת פרויקט חשמול הרכבת אל מול הצפי המקורי, באופן שלמעשה הפרויקט הושלם בתחנות מושא בקשות האישור, השתפרו באופן ניכר ערכי האוויר בתחנות הרלוונטיות. לאור שינוי נסיבות זה, הרי שלמעשה התייתר הצורך בפתרון, שהוצע במסגרת הסדר הפשרה הראשון, על דרך של התקנת מערכות מפוחים, והצדדים הסכימו כי הוא אינו רלוונטי עוד. הצדדים עמדו על כך שעלות ההתקנה והתפעול של מערכות המפוחים בתחנות בהן כבר הותקנו עובר להשלמת חשמול הרכבת - תחנות השלום ויוספטל - הינה 26,500,000 ₪ עד כה. עוד ציינו הצדדים, כי בתחנת השלום עדיין פועלת מערכת המפוחים על אף השיפור הניכר בזיהום האוויר, כאשר הרכבת שומרת לעצמה הזכות להסיר את מערכת המפוחים, הכל בכפוף להנחיות המשרד לאיכות הסביבה. באשר לתחנת יוספטל, ציינו הצדדים, כי מערכת המפוחים אינה פועלת מאז דצמבר 2021 נוכח השיפור המשמעותי בערכי האוויר, הכל בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה. הצדדים מיקדו את מלוא הפיצוי לציבור בסל שיפורים לטובת באי התחנות, כאשר שווי סל השיפורים הוגדל לסך כולל של 7,429,500 ₪, המדובר בתוספת של 409,500 ₪ שהופחתו משכר הטרחה. הצדדים הבהירו, כי התוספת הועברה כולה לסל השיפורים בתחנת וולפסון כדי שניתן יהיה להפיק ממנה את מירב התועלת (כאשר סל השיפורים בשאר התחנות נותר באותם הסכומים כפי שהוצע בהסדר הראשון). כן ציינו כי הרכבת רשאית להעביר תקציב מתחנה אחת לאחרת עד לסך של 100,000 ₪. בתחנת השלום תבוצע הוספת מערכות מיזוג אויר בתחנה, הקמת פינות ישיבה ושדרוג והוספת תאי שירותים. בתחנת יוספטל תשודרג מערכות מיזוג האוויר ויוקמו פינות ישיבה. בתחנת קוממיות תשודרגנה מערכות מיזוג האוויר ויוקמו פינות ישיבה. בתחנת ההגנה - יותקנו פינות ישיבה, שירותים, ישדרגו עמדת השירות והמודיעין, והספסלים. בתחנת וולפסון - תשודרגנה מערכות מיזוג האוויר ויתווספו חימום ופינות ישיבה חדשות. סכום הגמול ושכה"ט המומלצים על ידי הצדדים הועמדו במסגרת ההסדר המתוקן על סך של 2,050,000 ₪.
לאור האמור, נקבע כי הסדר הפשרה המתוקן הינו "ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", כאשר מטרת הבקשה העיקרית הנוגעת לזיהום האוויר בתחנות למעשה התאיינה נוכח השלמת פרויקט חשמול הרכבת בתחנות מושא בקשות האישור, ונוכח השגת פיצוי לציבור בדרך של השקעה בשיפור חווית המשתמשים בתחנות הרכבת. נמצא לנכון לאשר את הסדר הפשרה המתוקן בכפוף לתיקונים ובהתאם להערות היועמ"ש, למעט בנושא הגמול ושכר הטרחה. בנסיבות בהן לא ניתן ליתן פיצוי ליחידי חברי הקבוצה, מתן הפיצוי בדרך של שיפור חוויית העוברים והשבים בתחנות מהווה פיצוי ראוי בנסיבות העניין. כך גם סביר היקף הפיצוי אשר יוקצה לכל אחת מתחנות הרכבת. עם זאת, במסגרת ההסדר המתוקן, הציעו הצדדים להפחית סכום של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ (409,500 ₪) מהגמול ושכה"ט שהוצע בהסדר הראשון ולהעבירו לטובת הפיצוי לקבוצה. אולם נמצא, כי בעוד שהצהירו על הפחתת סכום נקוב מהגמול ושכר הטרחה שיועבר לטובת הפיצוי לציבור, הרי שבפועל הופחת סכום זה משכר הטרחה בלבד. ובנוסף הופחת סכום נוסף משכר הטרחה - סך של 10,500 ₪, והועבר לטובת הגדלת הגמול למבקשים. וכל זאת מבלי שהצדדים ראו לנכון להביא הדברים בצורה גלויה ולהסביר פשר הגדלת הגמול. בהינתן האמור, יש לאשר את שעור הגמול המבוקש במסגרת הסדר הפשרה הראשון, בהיותו ראוי וסביר ומשקף באופן נכון את השקעת המבקשים בכל אחת מהתביעות, ההישגים שהושגו וכן את הסיכון שלקחו על עצמם בניהול תובענות מורכבות אלו. בהתאם, בית המשפט הורה כי מסכום הגמול שהוצע למבקשים בכל קבוצה, במסגרת ההסדר המתוקן, יופחת סך של 2,100 ₪, ובסך הכל מכל הקבוצות סך של 10,500 ₪. הפרש זה יועבר לטובת פיצוי לקבוצה, בחלוקה שווה לכל התחנות.
באשר להפחתה בשכר הטרחה, נקבע כי התביעות תרמו תרומה משמעותית לקידום פתרונות לבעיית זיהום האוויר בתחנות הרכבת, כמו גם למעורבות אקטיבית של המשרד להגנת הסביבה. כך נמצא כי במועד הגשת בקשת האישור הראשונה, לא היו מערכות מפוחים בתחנות השלום ויוספטל וכי אלו הותקנו בזמן ניהול ההליכים שבפניי ומתוך כוונה ליתן מענה לבעיות זיהום האוויר בתחנות הרכבת, כפי שעוררו ההליכים דנן. בהקשר זה, אין להתעלם מהעובדה כי במועד עריכת ההסדר הראשון, סברו הצדדים כי פרויקט חשמול הרכבת צפוי להסתיים רק בעוד מספר שנים ועל כן שקדו במסגרת המשא ומתן והליך הגישור שהתקיים בין הצדדים על יישום פתרון ביניים בדמות התקנת מערכות מפוחים בתחנות הרכבת הנוספות, תוך השקעת משאבים מרובים לעניין זה. העובדה, אפוא, שכיום אין עוד צורך במציאת פתרון ביניים לבעיית איכות האוויר בתחנות, בדרך של התקנת מפוחים ביתר התחנות מעבר לשתיים בהן בוצעה התקנה, נוכח השלמת פרויקט חשמול המסילות בתחנות הרכבת, אין בה כדי לאיין את תרומת המבקשים בקידום ומציאת פתרון לבעיית זיהום האוויר. לצד האמור, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי השינויים שנעשו וההישגים שהושגו לקידום פתרון בעיית זיהום האוויר, נעשו גם ובעיקר בעקבות פעילות המשרד להגנת הסביבה שהיה מעורב באופן אקטיבי במציאת פתרון לבעיית זיהום האוויר בתחנות הרכבת. שיעור שכ"ט בכל תביעה עומד על שיעור של 29% משווי ההטבות המוענקות לכל קבוצה, למעט בעניין תחנת הרכבת וולפסון. לא יהיה זה נכון לאשר שכר טרחה החורג מגבולות מדרגות שכ"ט שנקבעו בפרשת רייכרט (ע"א 2046/10 ), שכ"ט שייגזר בנסיבות העניין משיעור ההטבות שיינתנו לכל אחת מחמשת תחנות הרכבת. לפיכך, ובהינתן ששיעור ההטבות לכל תחנת רכבת אינו עולה על 5 מיליון ₪ יש להעמיד את שיעור שכ"ט בכל אחד מהתובענות על 25% משווי ההטבה שהושג בגין כל תחנה. סה"כ שכ"ט בגין כל התביעות יעמוד על סך של 1,587,500 ₪ בתוספת מע"מ. יתרת ההפרש תחולק בחלקים שווים לטובת כל אחת מחמשת הקבוצות לשם השבחת סל השיפורים שהוקצה לכל תחנת רכבת. ככל שלא ימצא עוד שימוש ביתרה זו לשם השבחת סל השיפורים בתחנות הרכבת, תועבר היתרה לקרן אשר הוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות עם הוראה כי יעשה בכספים אלו, ככל שניתן, שימוש לטובת הגנת הסביבה. זאת ועוד, כאשר הפיצוי לציבור כולל יישום מדורג של סל השיפורים יש מקום להורות גם על תשלום מדורג של שכה"ט.
לסיכום, אושר הסדר הפשרה, ברובו.
המבקשים/התובעים יוצגו ע"י: עו"ד נועם צוקר ; המשיבה/הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד נועם רונן; עו"ד רונית סיטון-זלקינד
