המחוזי זיכה את זדורוב תוך שקבע כי משקל הודאותיו נמוך ביותר, משנגרר אחרי חוקריו והמדובב, והודאתו איננה תואמת את ממצאי הזירה וממצאי דו"ח הנתיחה. בית המשפט לא יכול לקבוע בוודאות שהנאשם לא רצח את המנוחה, אולם המדינה לא הצליחה להוכיח את אשמו ומשכך ובהתאם למשפט הישראלי, הנאשם זכאי
עסקינן במשפט חוזר, עליו הורה בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר), לבקשת הנאשם, רומן זדורוב, שטען כנגד הרשעתו ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל לפני כ- 16 שנים ונגזר עליו עונש של מאסר עולם.בסוף שנת 2006, בשעות הערב, נמצאה גופתה של המנוחה, בתא שירותי הבנות שבקומה השנייה בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין בו למדה. הנאשם, נתין אוקראיני, אשר ביצע עבודות שיפוץ בבית הספר במועד הרלוונטי, הורשע פה אחד, ברצח המנוחה. בעקבות ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון, הוחלט על החזרת הדיון למותב הקודם, אשר שב והרשיע את הנאשם. ערעורו של הנאשם, נדחה על ידי בית המשפט העליון, בשנת 2015 בדעת רוב. חוות דעת שהוגשו במסגרת הבקשה החדשה לקיום משפט חוזר ואשר עסקו בהיתכנות לנזילת דם על עקבת נעל זרה, שנמצאה על מכסה האסלה בתא השירותים בו נרצחה המנוחה, גם שעות ארוכות לאחר הרצח, הביאו לכך, שבית המשפט העליון נעתר לבקשת הנאשם והורה על קיום משפט חוזר בעניינו. כב' השופט מלצר מצא את הסוגיות הבאות - הימצאות דם המנוחה בתא השירותים השלישי, עקבות הנעליים הזרות על מכסה האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין תא השירותים השני ובין התא השלישי וכן את ראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי משערה שנמצאה על גופה של המנוחה- ככאלה שראויות להתברר במסגרת המשפט החוזר.
המדינה טענה הן בהליכים דנן והן בהליכים קודמים, שמדובר מצד אחד, ברוצח מתוחכם, "מניפולטור", "שחקן שח-מט על", פדופיל, סדיסט, צופה ב"סרטי סנאף", ומן הצד השני תיארו אותו כמי שהינו "מצבר נטען" "סוללה נטענת", "פקעת של עצבים", אדם שבקלות מאבד את העשתונות ומכה וחובל ועוד ועוד.
כב' השופט א' קולה הודיע בדעת רוב, איליו הצטרף כב' השופט ד' צרפתי (כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת ת' נסים שי), על זיכויו של הנאשם מכל האישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום. שאלת המפתח בתיק דנא, היא השאלה הראשונה אותה הציבה הפסיקה כאשר דנים בהודאות חוץ, שאלת ה"מי אמר ", מי הוא הנאשם, והאם הוא מי שמסיבות שונות "קל" הוא להודאות שווא. לא מדובר ב"סדיסט", לא מדובר ב"פדופיל", לא מדובר ב"שחקן שחמט על" וגם לא ב"מניפולטור מתוחכם", לא מדובר במי שתכנן מראש לרצוח ילדה ולא מדובר במי שנתון להתקפות זעם בלתי נשלטות, כטענות המדינה. 15 שנה בהן שהה הנאשם בכלא לא נתקלו בשב"ס בבעיה אחת בה הנאשם ביצע עבירת משמעת או בפעם אחת בה הנאשם איבד עשתונותיו. בית המשפט ציין כי צפה שעות רבות, פעם אחר פעם, בהתנהלותו של הנאשם במעצרו ובחקירותיו ולא נתקל בפעם אחת, בה הנאשם התפרץ כלפי מישהו, ניסה לתקוף מישהו, דיבר שלא בנימוס לחוקריו, לסוהרים, לשוטרים, לאסירים האחרים. כלום באמת ניתן לשכנע שמדובר בנאשם חסר כל עכבות-דומה שאין לדברים אלו כל שחר. ההתרשמות מהנאשם הינה דווקא של אדם מנומס, שקט, צייתן ואפילו כנוע, אדם שרוצה לרצות את הסביבה ואת חוקריו. חלק מהתחבולות בהן נקטה המדינה, הינן תחבולות לגיטימיות, ואולם לא בקבילות עסקינן, אלא במשקל ההודאה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי מקום שננקטו תחבולות, או שהוטחו בנאשם קביעות לא נכונות, או אפילו הנאשם כך סבר, הדבר משליך על מהימנות ההודאה ומטה את הכף לעבר הקביעה, כי מדובר בהודאת שווא. בע"פ 4275/16 בעניין פלוני נקבע כי: "גם שימוש בדרכי חקירה מותרות עלול, במקרים מסוימים, להביא לכך שנחקר יודה בדבר שלא ביצע. מטבע הדברים, תפקידם של החוקרים לנסות ודלות פרטים מהנחקר ובכך להגיע לחקר האמת. בכך אין כל פסול. אולם, יש לזכור כי גם פעולות חקירה לגיטימיות עלולות לגרום לנחקר בעל מבנה אישיות מסוים למסור הודאת שווא עקב לחץ פנימי או ראייה סובייקטיבית שלו את מצב הדברים". הנאשם נגרר אחרי חוקריו והמדובב, בקושי שולט בשפה העברית, ואף על פי כן, חלק מחקירותיו הן בעברית וגם אם יש תרגום, הרי שזה מעט מדי לעיתים ולא מדוייק. גרסת המדובב מוטמעת ומחלחלת לאיטה למוחו של הנאשם וראה זה פלא, בשחזור בתחילתו, וגם במהלכו, חוזר הנאשם כמעט "מילה במילה" אחר התסריט שנבנה לו על ידי המדובב. המדובב הפך את הנאשם כ"כלי ביד היוצר", ומשכנע אותו שאין לו מנוס, או לקבל מאסר עולם, או להודות ולהפחית מעונשו. הודאתו של הנאשם ניתנה משום שרצה לקבל את ההקלה בעונש, כך כנהוג בארץ מוצאו, שניתנת למי המודה בלב נקי, ולאחר שהבין כי זו האופציה היחידה להינצל ממאסר עולם. זאת ועוד, נקבע כי החוקרים מבקשים מהנאשם להדגים את המנח שבו עמדו המנוחה והוא ברגעי שיסוף גרונה. הנאשם הדגים, לבקשת החוקרים, פעמים רבות לאורך החקירה, היכן עמד ורק כאשר הוא הדגים את המנחים באופן שהפיס את דעתם של החוקרים, לא נתבקש הוא לחזור ולהדגים שוב. החוקרים לא מרפים ופועלים כדי לחלץ מהנאשם מנח התואם את הממצאים. ניסיון המדינה להתבסס בסיכומיה על הדגמות הנאשם, אשר תאמו את ממצאי הזירה, תוך התעלמות מההדגמות הסותרות, הוא בבחינת עצימת עיניים. כל ניסיונותיו החוזרים ונשנים של החוקר לחלץ מהנאשם את מנח המנוחה, לא צלחו. הנאשם לא אמר ולו פעם אחת שגופתה של המנוחה הונחה על גבי מושב האסלה. לאחר שעות ארוכות של חקירה, ו"בניית" גרסה, מבקש החוקר מהנאשם לחזור ולספר את כל מה שגולל בפניהם, על מנת שהוא יוכל לערוך תיעוד בכתב של הדברים. וכך, הלכה למעשה, באה לעולם הודאה שאיננה תואמת את ממצאי הזירה וממצאי דו"ח הנתיחה.
בנוסף לאמור, נקבע כי כב' השופט מלצר, קבע, בין השאר, בהחלטתו, כי על הערכאה המבררת יהיה לבחון את סוגיית הד.נ.א. המיטוכונדריאלי. ומן הצד השני קבע כי פרשיית אדיר ואולה אינה חלק מן העילות למשפט חוזר. עם זאת וכדברי כב' השופט מלצר עצמו, הרי כידוע, ש"דבר מוביל לדבר" ובכל מקרה שעה שבמשפט חוזר עסקינן שמתחיל "דה נובו", הרי שממילא כל הסוגיות הועלו לבירור, לרבות, סוגיית אדיר ואולה. אדיר חבני ואולה קרבצנ'קו היו בעת האירועים, ועד לכ – 6 שנים לאחר מכן, בני זוג. שני בני הזוג אובחנו בעבר כסובלים ממחלת נפש. הדירה השכורה בה התגוררו בקצרין נמצאת במרחק של כ – 600 מטר מבית הספר נופי גולן. אין חולק, כי בזירה נמצאו שערות רבות וכך גם על גופתה של המנוחה. נמצא כי שתי שערות שנתפסו על פלג גופה התחתון של המנוחה מתאימות לד.נ.א. המיטוכונדריאלי של אדיר, או בהגדרה מדעית יותר, אינן שוללות את האפשרות, כי הוא המקור לשתי שערות אלו. בשנת 2018 חודשה הבדיקה ואז נמצאה התאמה ב-1,000 בסיסים, על אחת השערות שנתפסה, כתואמת לד.נ.א. המיטוכונדריאלי של אדיר. עיקר גירסתו של אדיר הייתה, כי אולה התוודתה בפניו הן "ברמז" בשיחת טלפון סמוך לאחר שעת הרצח והן בשעת לילה מאוחרת, עת הראתה לו את בגדיו שלו, שאותם לבשה לטענתה, כך לפי סיפורו של אדיר, בשעת הרצח. ב"כ הנאשם טען שמקור השערות התואמות לד.נ.א. המיטוכונדריאלי של אדיר, הינם בבגדי אדיר, אותם לבשה אולה בשעת הרצח. בית המשפט ציין שהמדינה כמעט ולא התמודדה עם טיעוניו של ב"כ הנאשם לעניין החיזוקים והסיועים לגרסת אדיר, כשם שגם אינה מתמודדת כלל עם שלל הסתירות והבעייתיות שבעדות אולה. זאת ועוד, נקבע, שצודק ב"כ הנאשם בטענתו, שכתם הדם ע"ג מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי, מחזק את טענתו של אדיר, ולפיה, אולה סיפרה לו שעברה מהתא השני לתא השלישי. עובדה זו התגלתה רק בשנת 2019, כך שברור הוא שאדיר לא יכול היה לדעת אותה מראש. יתרה מכך, נקבע כי לאדיר ד.נ.א. מיטוכונדריאלי נדיר ואולי אפילו ייחודי ודי בכך כדי ליצור ספק באשמו של הנאשם, כאשר למדינה אין הסבר אלטרנטיבי סביר יותר להימצאות שערות. המציאות- הראיות האובייקטיביות, סותרות בהכרח את הודאתו של הנאשם. גם אם הסבריו של הנאשם להודאתו אינם חד משמעיים או ברורים דיים, הרי שהנאשם הוכיח, שהודאתו איננה בעלת משקל הואיל והיא סותרת בפועל את הראיות האובייקטיביות, ודי בכך. די בכך שהנאשם עורר ספק סביר במיוחס לו. יתר על כן, נקבע כי בתיק נמצאו מחדלי חקירה רבים. ראש וראשון למחדלי החקירה הוא העובדה המצערת, ואולי הבלתי נתפסת של אי תפיסת התיק של הנאשם מיד באותו הערב, או לכל היותר למחרת היום, עת בא הנאשם לקחת את ציודו. בנוסף, נעלמו מבחנות ובהן גזירי ציפורניים של המנוחה, אשר בזמנו נבדקו אך ורק לצורך הפקת ד.נ.א. זכרי שלא נמצא. אולם, יכול שלו היה מופק ד.נ.א. נקבי ניתן היה לגלות, ובפרט עם התפתחות הטכנולוגיה של היום, שמישהי אחרת קשורה לרצח. מתן חוות דעת מוטעית, גם אם בשוגג, בדבר הימצאותו של כתם דם של תאיר ז"ל על גבי מתקן נייר הטואלט (או הנייר) בתא השירותים השני, בעוד שבפועל מדובר היה במתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי. יכול שלו עובדה זו הייתה עומדת בפני השופטים בערכאה זו או בערכאת הערעור, היה לכך השפעה על הכרעת הדין. בנוסף, חקירות של אולה ואדיר בימ"ר צפון - היכן שכבר "מצאו את הרוצח", הקשתה עד מאוד על חוקרי ימ"ר לנסות ולמצוא "רוצח אחר", טוב היה לו מלכתחילה היה מופנה תיק החקירה בעניינם של אדיר ואולה לימ"ר או לגוף חקירה אחר, במחוז אחר. בנוסף, למדינה אין הסבר לכל העקבות הזרות, בדגש לזו שעל גבי מכסה מושב האסלה, וכן לזליגת הדם על אותה עקבה ובחוסר היתכנות מעשית וממשית לזליגת דם שכזו כעבור 5 שעות מרצח המנוחה. שלושת הסימנים שבמחלוקת הם סימנים של טביעת נעל שאינה של הנאשם. אין הסבר גם ביחס לעובדת הימצאותו של כתם דם מדמה של המנוחה על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי. עובדות אלו בהכרח יש בהם להוביל לזיכויו של הנאשם ולקביעה כי משקל הודאותיו הינו נמוך ביותר.
לאור האמור, נקבע כי "חטיבת הזירה" על היבטיה השונים, סותרת לחלוטין את "חטיבת ההודיה", אינה מתיישבת עמה ומחייבת לבכר אותה על פני "חטיבת ההודיה". לא נמצאה ראייה פורנזית כלשהי הקושרת את הנאשם לרצח. שעה שמדובר בזירה כל כך כאוטית, זירה שבה היה מאבק בין הרוצח למנוחה, זירה בה נמצאו כתמי דם רבים, טביעות נעליים, קשה להניח שדבר מכל זה לא יוותר בזירה, או על גופת המנוחה. כל אלה, סותרים לחלוטין את הודיית הנאשם, והסברי המדינה לסתירות אלו לא היה בהם כדי לשכנע אחרת. לו העובדות כהווייתן היו נמצאות בפני המותבים הקודמים שדנו בתיק, אזי יכול שגם הכרעתם הייתה שונה. ראיות מזכות אלו, אכן בהכרח מנוגדות להסבר שהעניקו בתי המשפט עד כה לראיות אשר ביססו את ההרשעה, ויש בכוחן, להביא לזיכויו של הנאשם. בית המשפט לא יכול לקבוע בוודאות שהנאשם לא רצח את המנוחה, אולם, השאלה במשפט הפלילי אינה האם הנאשם לא רצח. השאלה היא האם הוכח שהנאשם ביצע את המיוחס לו, ולעניין זה התשובה היא בלאו מוחלט. המדינה לא הצליחה להוכיח את אשמו של הנאשם ומשכך ובהתאם לכללים הנקוטים במשפט הישראלי, הנאשם זכאי. אכן כפי שחתמה המדינה את סיכומיה: "ילדה צעירה הלכה בבוקרו של יום לבית הספר ולא שבה ממנו לעולם, ילדה שמצאה את מותה בדרך אכזרית ...". ואולם על פי כל אמת מידה משפטית החלה על כל תיק פלילי ובכללה על "תיק זדורוב" אין מנוס מלקבוע שהמדינה לא הוכיחה את אשמת הנאשם.
לסיכום, הנאשם זוכה.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד ויאאם קבלאוי; עו"ד מיטל חן-רוזנפלד; עו"ד שרון הרציון; עו"ד בנימין משה; עו"ד משה מרציאנו ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד ירום הלוי
