העליון דן באירוע תקיפה של אדם ממוצא ערבי במהלך "שומר החומות" תוך שקבע כי פגיעה באדם רק בשל השתייכותו הקבוצתית, שוללת מן הקורבן את תכונותיו האנושיות תוך פגיעה קשה בכבודו כאדם. דווקא העם היהודי, שהיה קורבן לפשעים על רקע גזעני, חייב להוקיע גילויי גזענות, ובפרט אלה הכרוכים באלימות, ולעוקרם משורש
עסקינן בשני ערעורים שהדיון בהם אוחד, הנסובים על שני גזרי דין של בית המשפט המחוזי. ערעורו של משטי מופנה כלפי גזר דין בגדרו הושת עליו עונש של 31 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וערעורו של כרמלי מופנה כלפי גזר דין בגדרו הושת עליו עונש של 25 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המערערים הורשעו על יסוד הודאתם, ובמסגרת הסדר טיעון, בחבלה בנסיבות מחמירות ובחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני. בחודש מאי 2021 במהלך מבצע "שומר החומות", התקיים גל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות ברחבי הארץ על רקע לאומני-גזעני. התפרעויות אלה כללו אירועי אלימות של אזרחים יהודים וערבים זה כלפי זה, תקיפה של כוחות הביטחון וכן הצתות וגרימת נזק לרכוש. המערערים, קשרו קשר עם אחרים, להתעמת עם ערבים על רקע לאומני-אידיאולוגי וממניע גזעני. הם נסעו בשעות הערב, יחד עם אדם בשם יעקב למסגד סידני-עלי שבעיר הרצליה, במטרה להתעמת עם ערבים, כשהם מצוידים באמצעי תקיפה, בהם אבנים, סכינים, אלות, מברג, פטיש, וגז פלפל. בהגיעם למקום הם פגשו ב-15 אחרים, וחברו אליהם. בהמשך, רצו לעבר רכבו של המתלונן, תוך שמי מהם צועק "ערבי". אחד מן החבורה ניגש לרכב, אמר למתלונן "ערבי-ערבי" והטיח בראשו אבן. אחר ריסס את פניו בגז פלפל, ואחרים יידו אבנים גדולות במתלונן וברכבו. בנוסף, ניגש יעקב אל המתלונן, דקר אותו בכתפו באמצעות סכין, והחבורה נמלטה מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה, שבוצעו כולם ממניע לאומני וגזעני ואך בשל מוצאו של המתלונן, נגרמו למתלונן חבלות חמורות – פצע בחזה, שטף דם בזרועו ואדמומיות בעיניים, וכן חתך חד בכתף בשל דקירתו בסכין – בעטיין פונה לבית החולים ואושפז. בנוסף לכך, ניזוק רכבו.
משטי טוען כי חלקו באירוע מינורי ומסתכם בעצם נוכחותו במקום, מבלי שמיוחסים לו מעשים שגרמו באופן ישיר לפציעת המתלונן. האירוע מושא האישום התרחש על רקע מציאות אשר "דחקה את האזרחים לפינה", והמעורבים באירוע, ומשטי בתוכם, אינם דוגלים באידיאולוגיה קיצונית ולא פעלו ממניע גזעני מושרש.
כרמלי טוען כי לנוכח ההליך השיקומי שעבר, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי וההשלכות האפשריות של חשיפתו לאוכלוסייה עבריינית בכלא – ראוי להתערב בעונש המאסר שהושת עליו, ולקבוע תחתיו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. לחלופין, יש להפחית מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו.
המדינה הדגישה כי אין מדובר באירוע ספונטני אלא באירוע מתוכנן וחמור, בעל מאפיינים של "לינץ'".
כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ פסקה כי יש לדחות את ערעורו של משטי, ולקבל את ערעורו של כרמלי באופן חלקי, ולהטיל עליו 20 חודשים חלף 25 חודשי מאסר. בית המשפט העליון עמד לא אחת על החומרה היתירה הנודעת לעבירות אלימות המבוצעות על רקע גזעני-לאומני, בפרט כאלה המבוצעות על ידי המון משולהב, ועל הצורך למצות את הדין עם מבצעיהן. מעבר לכך שיש בעבירות אלה כדי לגרום לפגיעות גוף ורכוש ואף להציב סכנה ממשית לחיי אדם, יש בהן כדי לערער את הסדר הציבורי, לפגום בתחושת הביטחון האישי של אזרחים, להטיל אימה ופחד ולפגוע במרקם היחסים העדין שבין מגזרים שונים בישראל. יתר על כן, פגיעה בקורבן העבירה רק בשל השתייכותו הקבוצתית, שוללת מן הקורבן את תכונותיו האנושיות ומצמצמת את אלה לשיוכו הקבוצתי בלבד, תוך פגיעה קשה בכבודו כאדם. דווקא העם היהודי, שמשחר ההיסטוריה היה קורבן לפשעים על רקע גזעני, הוא הראשון החייב להוקיע גילויי גזענות, לא כל שכן כאלה הכרוכים באלימות, ולעוקרם משורש. מקום בו בוצעה עבירה מתוך מניע גזעני -נסיבה מחמירה לפי סעיף 144ו לחוק, שבכוחה להכפיל את עונשו של מבצע העבירה או להוביל למאסר של 10 שנים, הקל מבין השניים, שיקולי ההגנה על שלום הציבור ושיקולי הרתעת היחיד והרבים, גוברים על שיקולי ענישה אחרים, בהם נסיבות אישיות ושיקולי שיקום של הנאשם. יש ליתן משקל בענישה גם לעיתוי ביצוע העבירות, בתקופה של מתיחות ביטחונית קשה, מבית ומחוץ.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי אירוע התקיפה הנדון, הוא מן החמורים והבזויים שבתקיפות. חבורה המונה 18 משתתפים, מתנפלת באישון ליל, על אדם שנקרה בדרכה, מבוגר בן 60 היושב ברכבו לשבור את צום הרמאדן, אשר כל "חטאו" הוא מוצאו הערבי. בני החבורה, חלקם מצוידים מראש באמצעי תקיפה שונים, סקלו את המתלונן ורכבו באבנים גדולות, הטיחו אבן בראשו, ריססו את פניו בגז פלפל, השליכו לעברו בקבוק זכוכית ולבסוף אחד מהם אף דקרו באמצעות סכין. היה זה רק עניין של מזל, שהמתלונן לא מצא את מותו בתקיפה, ולא נגרמו לו חבלות קשות יותר. בהצהרתו תיאר המתלונן, בין היתר, את הבהלה שאחזה בו, את חוסר האונים שחש באותם רגעים, את תחושתו "שאני לא יוצא מזה", ואת הנזק הקשה, לרבות "הפצע הנפשי" העמוק, שנגרם לו כתוצאה מהאירוע המלווה אותו עד היום. כל זאת עשו התוקפים, בתקופה מורכבת ורוויית אתגרים, בשעה שהמדינה מותקפת מבית ומחוץ – מרקטות הנורות מרצועת עזה ומהפרות סדר והתפרעויות אלימות ברחבי הארץ – וכאשר ידיהם של כוחות הביטחון עמוסות עבודה. המערערים טוענים לחלקם המצומצם באירוע, אולם אין בטענתם זו כדי לסייע להם. כאשר מדובר בתקיפה המבוצעת על-ידי המון מתפרע, אחריותו של כל משתתף אינה נקבעת רק על פי תרומתו הישירה לאירוע, מה גם שאין מדובר במי שרק נכחו במקום ולא נטלו חלק פעיל באירוע.
זאת ועוד, נקבע כי משטי היה זה אשר קרא לחבורה לנוע, לאחר שניידת המשטרה עזבה את החניון – באופן שהניע את התקיפה והיווה, למעשה, את "יריית הפתיחה" של האירוע. לכך יש להוסיף את התנהגותם של המערערים עובר לאירוע, כאשר הגיעו למסגד במטרה להתעמת עם ערבים, לאחר שנסעו מוקדם יותר באותו היום ואף ערב לפני כן לזירות התפרעות שונות, כשהם מצוידים באמצעי תקיפה שונים. על רקע האמור, ובשים לב למניע הגזעני שעמד בבסיס מעשיהם, לתכנון שקדם למעשים, לעיתוי המעשים ולאופי האירוע – לרבות ריבוי המשתתפים בתקיפה, מיהות הקורבן ועוצמת הפגיעה בו, מתחמי הענישה שנקבעו בעניינם הולמים, ואף מתונים. באשר לכרמלי, נקבע כי יש מקום להתערב במידת מה בתקופת המאסר בפועל שהושת עליו. בית המשפט המחוזי העמיד את עונשם של הנאשמים 1 ו-4, "ללא התחשבות בהליכי השיקום", על 25 חודשי מאסר, ואת עונשו של כרמלי על 27 חודשי מאסר. לאחר בחינת הליכי השיקום, נמצא להפחית עשרה חודשים מתקופת מאסרם של הנאשמים 1 ו-4, וחודשיים בלבד מעונשו של כרמלי. דומה כי הפער האמור נעוץ באי-התייצבותו של כרמלי לשימוע גזר הדין, שכן נסיבותיהם האישיות של השלושה והליכי השיקום שעברו, דומים יחסית. הגם שיש להתחשב באי-התייצבותו של כרמלי לדיון, כאירוע המעיד על מידת התבססותם של הליכי השיקום, ומכאן על מידת הסטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום – יש לקבל את טענתו ולפיה בית המשפט המחוזי החמיר עמו בעניין זה יתר על המידה, ולהעמיד את תקופת מאסרו על 20 חודשי מאסר.
לסיכום, ערעורו של משטי נדחה, ערעורו של כרמלי מתקבל באופן חלקי.
המערער בע"פ 2067/23 יוצג ע"י: עו"ד עדי קידר; המערער בע"פ 2109/24 יוצג ע"י: עו"ד קארין מרידור;
המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג
